המאהב המסתורי של פרידה קאלו: זהו סרטו החדש של המאייר הצרפתי אורליה פרומה

לפני חמש שנים התפרסמו בפעם הראשונה מכתבי אהבה שכתבה הציירת פרידה קאלו, למאהב שלה, ג׳וזפ ברטולי. הייתה זו שנת 1946, אז ברטולי התגורר בניו יורק, ואילו קאלו הייתה נשואה לצייר דייגו ריברה. הרומן בין השניים נמשך שלוש שנים, ורק קבוצה קטנה של חברים קרובים ידעה מכך. רק בשנת 1995 הרומן התגלה באופן פומבי, לאחר מותו של ברטולי, וכאשר בני משפחתו מצאו מזכרות ומכתבים מקאלו. 

הסרט הוא סרט אנימציה, שמבקש לשפוך אור על דמותו של אותו מאהב מסתורי, של אחת הדמויות האייקוניות בתרבות. ברטולי היה אמן ספרדי, לא מוכר, אך חייו היו מורכבים: לחם במלחמת האזרחים של ספרד, נכלא במחנה מעצר, הצליח להימלט ולברוח למקסיקו (שם הכיר את קאלו), עבר להתגורר בניו יורק, עיצב תפאורות לסרטים הוליוודים, ולבסוף, נוסף לרשימה השחורה בעקבות תמיכה בקומוניזם.

עם זאת, הסרט אינו ביוגרפי, אלא מתהדר בעלילה מינימלית, רזה. במקום לספר את כל סיפור חייו של ברטולי, הסרט ברובו מתאר את התקופה במחנה המעצר. לאורך כל הסרט העלילה לא לינארית, אלא מדלגת בין נקודות זמן שונות, בין עבר להווה, בין הימים הקשים במעצר, לבין הימים המאושרים עם פרידה. 

הסרט הצליח להתקבל לפסטיבל קאן, אך בעקבות משבר הקורונה, הפסטיבל בוטל, והסרט נאלץ למצוא דרכים אחרות להגיע לתודעה הציבורית. לאחרונה זכה גם הסרט בפרס הסזאר (אוסקר צרפתי) בקטגוריית סרט האנימציה הטוב ביותר, ואף זכה בפרס האקדמיה האירופית לקולנוע, באותה הקטגוריה. 

המאייר, אורל, מפרסם בשנים האחרונות לא מעט ציורים פוליטיים במיוחד, בכלי תקשורת שונים, ובעיקר בעיתון הצרפתי ״לה מונד״. על סרט זה, שהוא הראשון באורך מלא, עבד במשך עשר שנים. האנימציה בסרט מינימליסטית, ורובה בצבעים אפורים וכהים. פה ושם, ניתן לראות שילוב של ציורים מקוריים של ברטולי, רישומים שעשה בזמן שהיה במעצר. הרישומים מתעדים את הקושי, את האלימות, הייאוש, הרעב. 

אורל מצליח להפריח חיים באותם רישומים, כאשר הוא משלב אותם בתוך האנימציה שלו. המעבר בין מחנה המעצר, לבין מקסיקו ונוכחותה של פרידה קאלו, הינו דרמטי. לפתע הצבעים משתנים, החיות, הצלילים. לפתע המסך מתמלא בצבעים עזים, פרחים, תשוקה, כל הדברים שכה אפיינו את פרידה. 

הצפייה בסרט מהפנטת, כאשר אנו כצופים, עוברים מיבשת ליבשת, ממלחמה לאהבה, מאווירה אחת לשנייה. אין ספק שמדובר על אחד הסיפורים המרתקים ביותר, כזה שמצליח לנגן על כמה רגשות במקביל, אך באופן חכם, אינטליגנטי ומרשים. 

ולסיום, מכתב קצרה שכתבה פרידה קאלו, לברטולי:

"ברטולי שלי... אינני יודעת איך כותבים מכתבי אהבה. אבל רציתי לומר לך שכל הווייתי פתוחה לפניך. מאז שהתאהבתי בך הכל השתנה, הכל מלא יופי... אהבה היא כמו ארומה, כמו זרם, כמו גשם. אתה יודע, שמים שלי, אתה ממטיר עלי גשם ואני, כמו האדמה, סופגת אותך לתוכי".