״אכפת לי״ דורש מהצופים משימה לא פשוטה: להזדהות עם גיבורה אכזרית במיוחד

במרכז העלילה של הסרט עומדת דמות אפלה, חסרת לב ומצפון אשר מנסה לסחור בחייהם של קשישים כשהיא מעמידה פנים ומציגה אכפתיות ודאגה. תחת החזות האוהבת, מנהלת הדמות משרד אשר עוסק בצרכים של קשישים אשר איבדו את היכולת לטפל בעצמם, כאשר המטרה מתחת לפני השטח היא להשתלט על הנכסים שלהם. 

בתחילת הסרט כבר מבקשים להזכיר לצופה כי סביב הטיפול בקשישים, קיימים לא מעט נוכלים, החל מרופאים, בעלי בתי רבות, וכדומה. אך תוך זמן קצר, הסרט הופך להיות ציני, אירוני, מעיו קומדיה שחורה מוצלחת ומשעשעת. 

כאשר הדמות הראשית מגלה כי הוא הסתבכה עם מאפיונר, אז הצופה מתחיל להרגיש הזדהות עם הדמות, מה שנראה כמעט בלתי אפשרי בתחילתו של הסרט. ניתן לראות כי בשנים האחרונות יותר ויותר סרטים עושים את אותו הטריק: מבקשים מאיתנו להזדהות עם דמות אכזרית, מרתיעה ומרושעת. 

גם ״אכפת לי״ עושה את זה, באמצעות ההיפוך הדרמטי בעלילה, כאשר הדמות הראשית הופכת לחסרת ישע. על מנת להשלים את תהליך ההזדהות, הגיבורה נואמת ומסבירה כי נאלצה לעשות את הדברים מתוך הבנה כי בשביל לשרוד באמריקה, היא חייבת להיות עשירה.  

הבימוי של הסרט מצליח להפוך אותו לחגיגה אמיתית, הכוללת צילום מעולה, פסקול איכותי, וצבעוניות מעוררת השראה. הסרט מצליח לעשות את הבלתי אפשרי, ולגרום לצופה לגלות אמפתיה כלפי דמות הנבל, והוא עושה זאת בעיקר באמצעות תסריט מעולה, ויכולות משחק מרשימות של השחקנים והשחקנית הראשית בפרט.