עיר בחרדה: מסע בין בתי הכנסת, המסעדות והמלונות המתרוקנים בניו יורק

השפעתו ההרסנית של נגיף הקורונה על מחזור העסקים האמריקני ניכרת מזה שבוע.

הדבר לא פוסח כמובן על בירתה הפיננסית של אמריקה, הלוא היא ניו יורק. מספר הנדבקים במדינת ניו יורק כולה, חצה היום את רף ה-600, מתוכם לפחות 269 בעיר אשר בשטחה הלך לעולמו ביממה האחרונה, הקורבן הראשון מנגיף ה-COVID-19.

שכונת קורונה ברובע קווינס 

התמונה ברחובות העיר עגומה משהו. מסעדות ריקות, אזורי לובי ריקים במלונות, מרכזי בילוי משפחתיים שוממים בפרברי העיר, ועדויות אינספור של בעלי-בתים על פגיעה אנושה בעסקיהם.

אך יותר מכל אלה השולחנות הריקים במסעדות ההומות אדם בדרך כלל, המעידים יותר מכל על המצב בתפוח הגדול.

וכמובן שאת הבהלה ניתן לראות גם בתמחור של תעשיית המלונאות.

לינה בת שני לילות במלון שלושה כוכבים, באזור שטוף ירק בצפון מזרח קווינס עלתה לנו כ-108$; מחיר המייצג ערך של לילה אחד בדרך כלל.

מלון ווינדהאם, שני לילות בקצת יותר מ-100 דולרים בניו יורק (צילום: גוגל)

את החשש ניתן לראות גם על פניה של פקידת המלון במקום המדווחת לנו על אינספור ביטולים, המאפשרים שדרוג ברמת החדרים בלא תשלום נוסף.  

מתחת לבית המלון, בית הקולנוע ואולם הביליארד שוממים, וגם ברכבת התחתית העומסים אינם קריטיים כפי שרגיל לראות בשעות הערב בניו יורק.

במקביל, רחובות מנהטן לא נראים כשהיו אמש, בשדרה החמישית ורחוב 47, ליד מרכז היהלומים העולמי, התנועה ברחובות דלה, עובדי החנויות מכוסים בכפפות, והבהלה ניכרת על פני האנשים ובתי העסקים הריקים.

אך אם חשבתם כי רק בעיר ניו יורק עצמה העסקים מתקשים לשמור על עצמם עם הראש למעלה, נראה כי לא ביקרתם עדיין במסעדת המישלן 'בלו היל' הנמצאת במחוז ווסטצ'סטר (שבשטחו נדבק החולה הראשון בניו יורק), והממוקמת בלב חוות רוקפלר ההיסטורית.

מסעדת בלו היל והשף הראשי ממוצא יהודי, דן ברבר (צילום: בלו היל)

המסעדה, שנסגרה דקות אחדות לפני כתיבת שורות אלו, בדרך כלל מאלצת את לקוחותיה להמתין חודשיים עבור שולחן - חודשיים שהפכו במהלך השבוע, לאפשרות להזמין שולחן בן-לילה.

אמנדה, עובדת המקום מספרת, "הממשל בניו יורק החליט שכל המסעדות בעיר חייבות לצמצם את יכולת הקיבולת שלהן בחמישים אחוזים, ומסעדות כמו אלה של דני מאייר בעיר ניו יורק כבר נסגרו בגלל זה. במצב זה אנשים לא יכולים לשלם לעובדיהם ורק מנסים לשרוד כי ארה"ב היא כלכלה מבוססת שירותים וצריכה", מוסיפה אמנדה בהערת אגב.

"חלק מאורחי המקום שלנו אינם חושבים על נגיף הקורונה, מדובר באנשים עשירים ביותר, הם לא תוהים האם השף במטבח משתעל או לא. הם מחפשים את אותה החוויה שהייתה טרם התפרצות הנגיף ושתהיה לאחריה. חצי מהאורחים בפאניקה ומבטלים הזמנות, ומיד לאחר מכן החצי השני של האורחים המוכנים לקחת סיכון, רואים 'ביטול' על צג המסך ומיד דואגים למלא את החלל".

אחת מסעדותיו של המסעדן דני מאייר 

ובתוך כך, נראה כי עתה ייאלצו בעלי העסקים מכל התחומים במדינה ובעיר, להתמודד לא רק עם החשש הציבורי מהתקהלות ומצריכת מזון ושירותי בידור מחוץ לכותלי הבית, אלא גם עם ההגבלות שהטילה מדינת ניו יורק על התקהלות ציבורית במקומות סגורים.

בבתי הכנסת בקווינס לדוגמה, מנייני שבת רבים בוטלו, ואולם מקבלי הפנים המפואר של בית הכנסת הקונסרבטיבי המקומי אליו אנו נוהגים ללכת נותר שומם לחלוטין, בית הכנסת נותר סגור לתפילות השבת.

יהודה חזן הנוהג להגיע כל שבת בבוקר למניין הקבוע נאלץ להישאר בביתו, עימו נמצא שחף, ישראלי לשעבר שגם נוהג לפקוד את בית הכנסת המקומי, הם צוחקים על כך שבמקום ללחוץ ידיים הם לוחצים עתה נעליים. עם חיוך על הפנים שניהם מבינים כי מדובר בכורך הנסיבות.

העובדה שקהילות יהודיות שלמות בעיירה ניו-ראשל הושמו בהסגר, השפיעה כמובן גם על קהילות יהודיות במקומות אחרים ברחבי מדינת ניו יורק, כמו בטאריטאון הפסטורלית שליד מחוז רוקלנד, בעל האוכלוסייה היהודית הגדולה, שבה ביקרנו שלשום ב-JCC אשר נסגר אמש לפעילות בלא הודעה עד מתי.  

ואיך אפשר בלי עורק התחבורה הראשי של אמריקה, נמל התעופה JFK, אליו הגענו. במספר טרמינלים, גם הוא נראה בפעילות ירודה, עם מידה מסוימת של אי ודאות וכאוס מוחלט מאחורי דלפקי הקבלה. 

בתחבורה הציבורית, לצד ריבוי מסכות הפנים (המעידות יותר על הפאניקה מאשר המצב הבריאותי) הקורונה נותרת שיחת היום.

לנו רק נותר לקוות שלא לאורך זמן.