יתכן שהגיע הזמן לנטוש את הכיסא: מחקר חדש מקשר בין ישיבה רבה מדי בכל יום לבעיות זיכרון בגיל העמידה ובגילאים מאוחרים יותר.

מחקרים קודמים מצאו קשר בין ישיבה לבין סיכונים גדולים יותר של מחלות לב, סוכרת, ומוות מוקדם

חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בלוס-אנג'לס (UCLA) מצאו כי ישיבה ממושכת - כמו ישיבה כל היום בכיסא המשרד - מקושרת לשינויים בחלק במוח הבוגר שחיוני לזיכרון.

מחקרים קודמים קישרו ישיבה לסיכונים גדולים יותר של מחלות לב, סוכרת, ומוות מוקדם במבוגרים בגיל העמידה וגילאים מאוחרים. המחקר החדש, שפורסם ב-12 באפריל בכתב העת "PLOS One", מתבסס על מחקרים אלו ומתרכז בהשפעת חוסר הפעילות על המוח, הצהירו החוקרים.

באופן ספציפי, המחקר החדש מקשר בין ישיבה להצטמקות האונה הרקטית האמצעית, אזור במוח המעורב ביצירתם של זכרונות חדשים,  מסרו החוקרים בהצהרה. הצטמקות במוח עלולה להעיד על ירידה ביכולות הקוגנטיביות ודמנציה בגיל העמידה וגילאים מאוחרים יותר, הוסיפו החוקרים.

המחקר כלל 35 אנשים בין הגילאים 45 ו-75. החוקרים שאלו את המשתתפים לגבי רמת הפעילות הפיזית שלהם ומספר השעות הממוצע שבילו בישיבה מדי יום בשבוע האחרון.

לאחר מכן, החוקרים סרקו את מוחות המשתתפים. בעזרת סריקת MRI באיכות גבוהה, המדענים קיבלו מראה מפורט של האונה הרקטית האמצעית בכל משתתף וזיהו קשרים בין עובי האזור, היכולות הפיזיות של המשתתפים וזמן הישיבה שלהם, כך לפי המחקר.

התוצאות הראו כי ישיבה לתקופות זמן ארוכות קשורה קשר אדוק בהצטמקות האונה הרקטית האמצעית, ללא קשר לרמת הפעילות הגופנית. החוקרים כתבו כי "ישיבה מרובה היא סמן משמעותי להצטמקות האונה, ופעילות גופנית, אפילו ברמה גבוהה, אינה מספיקה על מנת להתגבר על ההשפעות השליליות של ישיבה לתקופות ארוכות."

המשתתפים דיווחו כי הם מעבירים בין 3 ל-7 שעות בממוצע בישיבה מדי יום. בכל שעת ישיבה נוספת נצפתה הקטנה בעובי המוח, כך לפי המחקר.

החוקרים שאלו את המשתתפים על רמת הפעילות הפיזית שלהם ומספר השעות הממוצע שבילו בישיבה מדי יום 

ולמרות שהמחקר לא מצא התאמה בין כמות הפעילות הגופנית לעוביה של האונה הרקטית האמצעית, החוקרים מסרו כי "צמצום בזמן ישיבה יכול להיות מטרה אפשרית כאשר מנסים לשפר את בריאות המוח אצל אנשים בעלי סיכון לאלצהיימר."

החוקרים ציינו כי המחקר לא הוכיח כי ישיבה מובילה להצטמקות, אלא כי הם מצאו התאמה בין ישיבה ממושכת למבנים מצומקים.

בנוסף, הממצאים הם מוקדמים, ולמרות שהמחקר התמקד בשעות ישיבה ממוצעת, הוא לא לקח בחשבון אם משתתפים לקחו הפסות בזמן תקופות ישיבה ארוכות. החוקרים אמרו כי עובדה זו יכולה לפגוע בתוצאות.

החוקרים מסרו כי בעתיד הם מתכננים לסקור אנשים שיושבים לתקופות זמן ארוכות בכל יום, על מנת לקבוע אם הישיבה גורמת להצטמקות שניצפתה. בנוסף הם מעוניים לחקור את השפעת מין הנבדקים, משקלם וגזעם על בריאות המוח לאחר ישיבה.