רוקי בלבואה הישראלי: רגע לפני הקרב הגורלי ליד לוס אנג'לס נתן לוי פותח את הלב ומדבר על הקשיים שבדרך

כשנתן לוי (27) היה ילד הוא נהג לצפות בסדרת סרטי "רוקי", המציגה את חייו של המתאגרף רוקי בלבואה, כמו ילדים רבים שגדלו על סרטי הקאלט וצעקו ברחובות 'אדריאן'. בעוד רבים מאתנו, למרות האהדה לרוקי, הבינו שנדרשת בהקרבה משמעותית על מנת להיות לוחם, עבור לוי החלום החל לבעור אט-אט והוביל אותו בנתיב שהפך את התחביב והחלום לקריירה ולמציאות.



מה לא כתבו ואמרו על לוחם ה-MMA הישראלי, שהפך בשנים האחרונות לשם החם בתעשייה. אפילו השחקן, דניאל מונקדה ("שובר שורות"), התעניין בו והצהיר שהוא מעריץ שלו. הדרך להכרה הזו היתה רצופה במכשולים אך לוי לא ויתר. היום, כשהוא עומד בפני אחד הקרבות הגורליים בחייו, שצפוי להתקיים השבוע, ב-7 ביוני, הוא מבין שהקשיים שבדרך היו חשובים ושבזכותם הוא הגיע עד הלום.

"הייתי ילד פרוע ולא הצלחתי להתמיד"
הוא נולד בפריז, משפחתו עלתה לישראל כשהיה בן חודשיים, אך שבה לצרפת בשל יוקר המחייה. הוריו התגרשו והוא חזר לישראל כשהיה בן חמש וגדל בהרצליה. בילדותו היה שקט וחסר ביטחון. לדבריו היו לו חרדות חברתיות. היה לו קשה לדבר עם אנשים שפונים אליו. אך הוא תמיד התעניין באומנויות לחימה והיה בחוגים רבים. העניינים קיבלו תפנית רצינית יותר כשהגיע לתיכון.



"תמיד אהבתי את התחום ורציתי להתאמן, אך הייתי ילד פרוע ולא הצלחתי להתמיד. לא היתה לי משמעת. בגיל 15, הרגשתי שאני רוצה להשתנות, להתבגר ומצאתי סוף סוף מקום רציני להתאמן בו. לפני התיכון התאמנתי בלחימה משולבת וכשהגעתי לתיכון הכרתי אנשים חדשים שהתאמנו בבית הספר לקראטה של 'שי חי' בהרצליה, שמעתי סיפורים על המקום והחלטתי לנסות".

ביום הראשון בו הגיע לבית הספר קיבל בעיטה לפרצוף, תרתי משמע, "פתחו לי את הדלת וראיתי מישהו מקבל בעיטה לפנים ועף. מסתבר שהחברים שלי שלקחו אותי לשם התבלבלו והגענו לאימון באיחור. המאמן כעס עלינו, העניש אותנו ונאלצנו לעשות שכיבות שמיכה במשך כשעה. קיבלתי מכות מהמתאמנים שם, ולמרות הכל החלטתי שאני נשאר. הבנתי שזה מקום שאני באמת יכול להתפתח בו ולהגשים את החלום שלי, הרגשתי רצינות".

לשינוי ולהכרה נדרש זמן, "אין יום אחד שפתאום אתה עובר את השינוי ומנצח, זה תהליך איטי מאוד. בשנה השנייה או השלישית של האימונים התחלתי להיות יותר דומיננטי במכון. כבר הייתי פחות זה שמקבל מכות ויותר זה שנותן. זו הרגשה מדהימה. לעמוד מול קושי לא משנה כמה קשים האימונים זה מחזק אותך. לפני כל אימון הייתי חרד, אבל כל פעם שסיימתי אימון וזו הרגשה נהדרת. מרגיש שהצלחתי במשימה בלתי אפשרית. עם הזמן, משהו השתנה בי גם פיזית וגם נפשית. מילד צנום וכפוף הפכתי לנער במשקל 80 קילו עם שרירים. פתאום גם הרגשתי יותר ביטחון להיפתח ולדבר".

"צריך ללמוד הכל על מנת לנצח"
בגיל 22, לאחר שביסס קריירה מבטיחה בארץ כמאמן קראטה, הוא החליט לצאת מאזור הנוחות ולאתגר את עצמו. הוא הגיע לארצות הברית בפעם הראשונה, עם ויזת תייר לשלושה חודשים ועם רצון עקשן להגשים את חלום אליפות העולם. הוא רתם את עצמו לשלושה חודשים של אימונים מפרכים משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הקטנות של הלילה, על מנת שבסיומם יוכל להתחרות בקרבות חובבנים באומנות הלחימה, (Mixed martial arts) MMA, ענף ספורט המשלב שימוש במגוון רחב של שיטות לחימה בעמידה או בלחימת קרקע.



"צריך ללמוד הכל על מנת לנצח. הגעתי לארצות הברית כשידעתי קראטה בלבד והייתי צריך ללמוד כאן היאבקות ושאר אומנויות לחימה על מנת להילחם בכל ממדי הקרב", מספר לוי. כאן, בארץ האמיצים והחופשיים, הוא נתקל בקשיים. במשך ארבע שנים בהם לוי נמצא על קו ישראל-ארצות הברית והצליח לקבל את ההזדמנות שלו לקרב הראשון שיפרוץ לו את הדרך. "הייתי שלושה חודשים במחנה אימונים בתקווה להגיע לקרב בסוף ומכל מיני סיבות שונות זה לא התאפשר. אז הייתי טס חזרה לארץ לחצי שנה עובד קשה רק על מנת לחזור שוב ולנסות. זה היה קשה ומתסכל. הרגשתי כאילו יש עלי קללה. אני מכין עצמי וכל פעם משהו משתבש. זה הדבר שהכי הוציא לי את הרוח מהמפרשים. הרגשתי שאין לי כוחות, ואולי הייתי צריך לוותר ולחזור לארץ ולאמן קראטה". לבסוף, העקשנות השתלמה והוא קיבל את ההזדמנות לה חיכה, ניצח בכמה קרבות ועבר למסלול המקצועי.

לפני שנה וחצי, לאחר שנים שבילה חצי מהזמן בישראל וחצי בלאס וגאס, בירת ה-MMA העולמית, החליט לוי לעבור לגור בעיר הססגונית. את אשתו הכיר לפני שש שנים והיא "תומכת בי בהכל. מתחילת הקשר היא היתה מודעת לחלום שלי ולמה שאני מוכן להקריב למענו. תמיד אמרתי לה שאני אגור בארצות הברית ואהיה לוחם, והיא היתה איתי לאורך כל הדרך".

בלתי ניתן לעצירה
התחום בו בחר לעסוק לוי הוא תובעני וקשוח. "לעומת כדורגל או ספורט אחר שבו נלחמים פעם בשבוע, אנחנו נלחמים פעם או פעמיים בשנה בלבד בתקווה לשנות את המאזן שלנו. שאר הזמן זה אימונים מפרכים. רוב הזמן אני לומד אומנויות לחימה ומתאמן כל היום עם חברים לאימונים, ובעצם עושה את מה שאני אוהב שזה לבדו חלום עבורי". עם הגשמת החלום ישנם רגעים שמאטים את הקצב, "פעם שברתי את היד, ועברו עלי תשעה חודשים ארוכים של החלמה. לא יכולתי להשתמש ביד ולאט לאט חזרתי לתפקוד. זה היה קשה מאוד, הרגשתי נכה". הקשיים האלה ואחרים רק מעצימים עבורו את הזכיות בקרבות, "הסיבה שאני עושה את זה היא לא הגיונית. זה כמו לראות את האוורסט ולטפס עליו. זה הר מסוכן אך מי שרוצה לעשות זאת בכל מחיר, הוא בלתי ניתן לעצירה".



כשהוא נמצא בלאס וגאס הוא לא עובד, רק מתאמן. הוא מגיע לישראל מדי פעם ומעביר סמינרים ושיעורים פרטיים. כיום, נחשב לוי לכוכב עולה. הוא סיים את הקרבות בליגה החובבנית כשהוא בלתי מנוצח עם מאזן חובבני של 4-0. בזירה המקצוענית המאזן שלו הוא 3-0, כלומר הוא ניצח את שלושת הקרבות האחרונים בהם השתתף בארגון FLA (Legacy Fighting Alliance), שנחשב לספק כישרונות של חברת אליפות הלחימה האולטימטיבית הגדולה ביותר, UFC, שמפיקה אירועי לחימה ברחבי העולם.

השבוע, ב-7 ביוני, הוא עולה, כאמור, לקרב מול מתמודד בדרגה דומה לשלו. שניהם בלתי מנוצחים, נכון לעכשיו. "הקרב מבחינתי הוא גורלי, כי אחד מאתנו כבר לא יהיה בלתי מנוצח, וזה ככל הנראה קרב שמי שינצח בו יקבל הצעות רציניות מ-UFC".

"אני רוצה להיות אלוף עולם"
למרות שמדובר בקרב חשוב, לוי מנסה לקחת את הכל בפרופורציה, "אני מתמקד בעיקר באימונים. להתכונן כמה שיותר. אני רוצה להגיע לקרב כשאני יודע שעשיתי כל מה שאני יכול, ושאני הכי מוכן שאני יכול להיות. הייתי רוצה לחתום בארגון הכי גדול בעולם בתחום, ואני מקווה שאחרי הניצחון אני אגיע לשם. אף פעם לא היה רגע שהרגשתי שאני מוותר. תמיד רציתי להיות חגורה שחורה, ואז רציתי להתקדם עוד עד שעברתי לתחום ה-MMA. אני שואף להתקדם כל הזמן. אף פעם לא חשבתי לוותר למרות שהיו הרבה קשיים בדרך. אני רוצה להיות אלוף עולם, זו המטרה שלי".



מבחינתו אין דרך אחרת לחיות את חייו, "אני לא ממליץ לאף אחד להיות לוחם. זו החלטה לא משתלמת כלכלית, בטח שלא בשנים הראשונות. אך אם יש מישהו שבאמת רוצה, כמוני, ושום דבר לא יעצור אותו הייתי ממליץ לו ללכת על זה בכל הרצינות להיות מוכנים להשקיע מאה אחוז ויותר. אלו אימונים מפרכים כל הזמן מהבוקר עד הלילה וצריך להיות מוכנים לכל דבר. אני לא מתחרט על הדרך בה הלכתי. אף פעם לא עשיתי את זה בשביל הכסף, אלא מתוך מהות הלחימה. ביום או יומיים בשנה שאתה נלחם, זה מלחיץ, קשה ומפחיד. זה לא כיף לקבל מכות, ואפילו לא כיף לפצוע אנשים, אך הניצחון משתלם. לדעת שעבדת קשה וניצחת אדם שחששת ממנו, שהיה נראה לך חזק יותר. אחרי שעבדתי נכון ועשיתי הכל ובסוף ניצחתי, זו הרגשה מדהימה של התגברות. זה ניצחון שהוא מבחינתי לנצח. אני ניצחתי את הקרב וזה לספרי ההיסטוריה".

שם האירוע:  LFA69
כתובת: קזינו מורונגו, קבאזון, קליפורניה.
כרטיסים:  LFAtix.com

ניתן לצפות בקרב בערוץ AXS TV fights, בארצות הברית.