מארגני "ברנינג מן", פסטיבל תרבות-הנגד השנתי שהחל בסן פרנסיסקו ומתכנס כבר עשרות שנים מדי שנה במדבר בלק רוק שבנבדה, טוענים כי פיקוח מוגבר מצד משרד מנהל הקרקעות הפדרלי (BLM) עלולים לשים קץ למסורת בת 33 השנים.

האם האש תמשיך לבעור? (צילום: NBC)

בפוסט בן קרוב ל-7,000 מלה בבלוג באתר הראשי של הפסטיבל, ראשי ה'ברנרים' (שלא זוהו בשמם אלא רק כ'קולה הרשמי של תנועת ברנינג מן') הזהירו את המגיעים לפסטיבל כי חילוקי הדעות הנמשכים עם ה-BLM עלול להביא ל"סוף האירוע כפי שאנחנו מכירים אותו".

המאבק בין פסטיבל האיש הבוער (אביו הרוחני של ה"מידברן" המוכר מישראל) החל במרץ, אז הוציא ה-BLM, זרוע של משרד הפנים, את טיוטת "הצהרת ההשפעה הסביבתית" שלו בנוגע להשלכות של הפסטיבל השנתי על הסביבה של מדבר הסלע השחור - זאת בתגובה לבקשת המארגנים לחדש את האישור שלהם לעשור נוסף.

בעוד שהרשויות הפדרליות מתכוונות בעיקרון לנפק את האישור המיוחל, BLM דורשת מספר שינויים לאופן שבו הפסטיבל חוגג את ההיבטים הפרועים והקיצוניים בהוויה האנושית. בדו"ח נכתב כי ההתכנסות השנתית מזיקה לסביבה בשורה של אופנים, החל מהשפעה על ציפורים נודדות ועד מעט הצמחיה המקומית, כמו גם חשש מכך שהברנרים "יפזרו עשבים מזיקים לאורך נתיבי הגעתם" ועד נזק לאזורי ביצה (יש כאלה באזור, עם כל היותו מדבר) ונתיבים היסטוריים.

גם במדבר יש ביצות, ותנועה של עשרות אלפי בני אדם - גם במרחק מיילים רבים - לא עושה להן טוב (צילום: קאבול ג'אן, גוגל מאפס)

רבים מן המשאבים המושפעים אינם נמצאים במרחק הליכה או אפילו נסיעה קצרה מעיר האוהלים והבקתות הזמנית המוקמת באתר כל שנה מחדש, אולם הם עדיין סובלים נזק מעשרות אלפי האנשים המגיעים לברנינג מן מארבע רוחות השמיים.

המישור המדברי, או "פלאיה", הוא חלק משממת מדבר בלק רוק שהיא אזור מוגן פדרלית. באתר ה-BLM מתואר המקום כך: "שממת מדבר בלק רוק היא מישור מדברי גדול, ושרידיו של אגם להונטן הפרה-היסטורי. שטחו, מעל 314 אלף אייקר, הופך אותו לאחת הפלאיות המדבריות השמורות הגדולות בארה"ב. הנוף משתרע למרחק מיילים רבים ותעתועים אופטיים עולים ללא אזהרה מכל פינה של הקרקע המדברית. המרחבים האדירים ותחושת הבידוד הופכים את המקום לחוויה שאין דומה לה".

בתגובה לבעיות האלה מונה משרד מנהל הקרקעות חמישה תרחישים אפשריים לשינוי בהתנהלות הפסטיבל. בין אלה - הגבלת הגידול השנתי בהיקף האירוע, דרישה לגדר את שטח הפסטיבל, ולהגביל את מספר הרישיונות למיצגים אמנותיים ו"כלי רכב מוטנטיים" במתחם.

להציב מכלים לאיסוף אשפה ולשלם על ניקוי הכביש זה בניגוד לעקרונות הקהילה? (צילום: קווין סיגר, גוגל מאפס)

ה-BLM מזכיר את האפשרות העומדת לרשותו, פשוט לסרב להנפיק אישור לפסטיבל, אולם הדו"ח נוקט גישה מציאותית באשר לתוצאות מהלך שכזה: "התכנסות בלתי מאושרת של אלפי אנשים... ייתכן שיידרש צו סגירה לאזור המושפע. חלופה זו עדיין תדרוש נוכחות של אנשי BLM כדי לוודא שהפעילות באזור לא תאיים על המשאבים הטבעיים והתרבותיים ועל בריאות הציבור וביטחונו".

בתגובה לטיוטת ההצהרה, כינו מארגני ברנינג מן את המלצות ה-BLM "תיקון יתר חמור" ש"עומד בסתירה לעקרונות היסוד של הקהילה שלנו וישנה לעד ולרעה את מרקם האירוע". במיוחד התנגדו המארגנים לדרישה להציב במקום מכלי איסוף אשפה קבועים ולשלם תוספת על ניקוי הכבישים המובילים לאתר.

כעת מבקשים המארגנים מ"ברנרים, הציבור הכללי, בעלי עסקים, מנהיגי ציבור ובמיוחד מומחים בתחום (ההדגשה במקור) להתנגד לדרישות הטיוטה ולכתוב באתר המנהל הערות הדורשות להשאיר את הברן בעינו. "אומדן המחיר ליישום דרישות ה-BLM מתקרב ל-20 מיליון דולר בשנה, מה שייקר את הכרטיס בכ-286 דולר לאדם", הזהירו המארגנים. מחיר הכרטיס לאירוע הקרוב, שייערך מה-25 באוגוסט עד ה-2 בספטמבר, עומד על 425 לרוב המשתתפים.

זו אינה הפעם הראשונה שרוח החופש של הברנינג מן מתנגחת ברשויות בנוגע לתנאי השימוש בשטח. בשנים הראשונות של האירוע, מ-1986 עד 1991, הוא נערך בחוף בייקר בסן פרנסיסקו. הברנרים נאלצו להימלט למדבר לאחר שרשות הפארקים העירונית ניסתה למנוע את העלאתו המסורתית לעולה של האיש הבוער. קרוב ל-80 אלף איש משתתפים כיום בפסטיבל מדי שנה, והקמתה המחודשת של "בלק רוק סיטי" מתחילה שבועות רבים לפני פתיחת השערים לקהל.