היום הוא ה-20 באפריל. יש אנשים שחוגגים את היום הזה מהסיבות הלא נכונות (יום ההולדת של הצורר הנאצי אדולף היטלר), או האזוטריות (יום הולדתו של מלך מוזיקת הממבו טיטו פואנטה), אבל רוב מי שמציינים את היום הזה בשונה מכל יום אחר בשנה, עושים זאת מחמת חיבתם לקנאביס, שהמספר 420 התקבע זה מכבר כסמל של הצמח ותרבותו, ולא משנה כרגע הוויכוחים על למה בדיוק.

אתם נמנים על "מי שחוגג\ת"? קנו במקום שיש מי שמפקח שלא דוחפים לכם משהו שלא בחרתם להכניס לגוף (צילום: High Times)

מאז שהוכר השימוש בקנאביס לצרכי הנאה, נעלם הטאבו החברתי על הכרה רשמית בחגם של הסטלנים, ושני חברי מועצת העיר לוס אנג'לס העלו ליו-טיוב סרטון הקורא ל"מי שחוגג" לעשות זאת בדרך אחראית. בסרטון מאחלים ג'ו בוסקאינו ומרקיס האריס-דאוסון לתושבי עיר המלאכים "4/20 שמח" ומתארים את העיר כ"כלכלת הקנאביס הגדולה והחשובה בעולם", המייצרת מיליארדים בפעילות כלכלית מדי שנה.

אולם בעוד ש-181 עסקים לממכר מריחואנה פועלים ברישיון בלוס אנג'לס, מאות נוספים פועלים באופן לא-חוקי ואינם מפרישים סנט למסים. הדבר מסתכם בכ-70 מיליון דולר בהכנסות אבודות לעיר, שיכלו לשמש לתיקון הכבישים והמדרכות, לממן הקמת פארקים שכונתיים ועוד.

שני חברי המועצה הזכירו גם כי החנויות נטולות הרישיון מוכרות גם מוצרים לא-מפוקחים, ביניהם מוצרי קנאביס לאכילה שעלולים להכיל חומרי הדברה מסוכנים. מוקדם יותר השבוע הגיש פרקליט העיר תביעה נגד חנות בדרום ל.א. שמכרה חומרים אשר הכילו חומר הדברה מסוכן שהשימוש בו - אפילו לצרכי הדברה, לא כל שכן למאכל - אסור בקליפורניה.

לא נגד הקנאביס - בעד מי שמשחק לפי הכללים

העיר פועלת לסגור את העסקים הללו ושמה לה למטרה גם את מי שמשכיר להם, אמרו חברי המועצה. "זה לא עניין של אנטי-קנאביס, זה עניין של בעד עסקים לגיטימיים", אמר בוסקאינו. "זה עניין של כבוד לחוק, כבוד לסדר וכבוד לאותם עסקים שמשחקים לפי הכללים ועוברים את התהליך הקבוע בחוק".

את הסרטון סיימו השניים בנימה קלילה יותר. "באמת?!" הגיב דוסון בתדהמה, כשבוסקאינו גילה לו שמעולם לא צריך THC (החומר הפסיכואקטיבי העיקרי בקנאביס). "כן", ענה חבר המועצה. "אני יותר בעניין של CBD" (חומר אחר הנמצא בצמח, שאינו גורם ל"היי" אולם מועיל בטיפול במצבים רפואיים מסוימים). "פסחא שמח ופסח שמח לכולם", סיימו השניים את הסרטון. "רק אל תלכו לכנסייה או לבית הכנסת מסטולים". יש שיאמרו שזה דווקא מעשיר את החוויה, או לפחות מקל על צליחתה, אבל איש באמונתו יחיה.