אנשים מפהקים כשהם עייפים, אך גם לאחר שהם מתעוררים משנת לילה ארוכה. אנשים מפהקים כשהם משועממים, אך גם כשהם חרדים, רעבים או צפויים להתחיל בפעילות חדשה. פיהוק היא פעולה מדבקת, לעתים אנו מפהקים לאחר שמישהו שנמצא לידנו פיהק.
ישנם טריגרים רבים שמעוררים פיהוק. אנשים שצונחים מספרים שהם נוטים לפהק לפני שהם קופצים מהמטוס. שוטרים מספרים שהם מפהקים לפני שהם נכנסים למצבים מסובכים. כך מפרטים החוקרים. הקריאה על פיהוקים כשלעצמה גורמת לאנשים לפהק. כך, סביר להניח שאתם מפהקים עכשיו.
אך המטרה הפיסיולוגית של פיהוק נותרה בגדר תעלומה. לדברי החוקרים, נכון להיום, התשובה האמתית היא שלא ידוע ממש מדוע אנשים מפהקים. עד כה לא נצפתה השפעה פיסיולוגית לפיהוק ולכך החוקרים משערים שאין פעולה השפעה ממשית.
עד לפני כשלושים שנה, המדענים הסבירו שהפיהוק מאפשר לגוף לקבל כמות גדולה יותר של אוויר על מנת להגביר את רמת החמצן בדם, בתגובה למחסור בחמצן. אך ההשערה נדחתה לאחר סדרה של ניסויים שבוצעה בשנת 1987. אחת התיאוריות הנוכחיות היא, כי פיהוק הוא מנגנון לקירור המוח. לדברי החוקרים, מדובר על מנגנון שמשמש לקידום ערנות.
הפיהוק היא פעולה שכוללת שאיפה עמוקה של אוויר המלווה במתיחה חזקה של הלסת, ובעקבותיה תפוגה קצרה יותר של אוויר וסגירה מהירה של הלסת. לדברי החוקרים, דפוס הפעולה מגביר את זרימת הדם בכוון הגולגולת, כשאחת ההשפעות לכך היא קירור המוח. כשטמפרטורת הגוף שלנו עולה, אנו מרגישים עייפים יותר וישנוניים. בהמשך לכך אנו מפהקים, בעיקר בשעות הלילה, בניסיון לשמור על מצב של ערנות.
שינה גורמת לירידה חדה בטמפרטורת המוח והגוף ולכן אפשרי שהפיהוק נועד על מנת להקל על השינוי בין מצב שינה לבין מצב של ערות ולהפך.
דבר אחד בטוח: פיהוק מדבק. פיהוק של אדם אחד יכול לעורר קבוצה של אנשים לפהק גם כן. מחקרי הדמיית מוח הראו, כי כאשר בני אדם צופים באחרים כשהם מפהקים, אזורים במוח המעורבים בתפקוד חברתי מופעלים.