"זה רק הולך ונהיה גרוע יותר": נתונים מדאיגים על מוות כתוצאה מאלכוהול, סמים ואובדנות
נתונים חדשים של ה-CDC שופכים אור על תופעות שרבים מעדיפים להתעלם מהן. "אנחנו חיים בחברה ביקורתית בלי חמלה, יושרה ואמפתיה - לכל אחד יש שדים"

מספר מקרי המוות כתוצאה מאלכוהול, סמים ואובדנות בשנת 2017 הגיע לשיא מאז שהחלו לאסוף את הנתונים ברמה הפדרלית בשנת 1999. כך עולה מניתוח הנתונים של המרכז למניעת מחלות. הממוצע הארצי למוות מסיבות אלה עלה מ-43.9 ל-46.6 מקרי מוות לכל 100 אלף בני אדם לפני שנתיים. מדובר בעלייה של שישה אחוזים. כך פרסמו היום (שלישי) הארגונים Trust for America's Health ו-Well Being Trust.

נרשם זינוק בנתונים הכואבים (אילוסטרציה: Shutterstock)

מספר מקרי המוות כתוצאה מהתאבדות עלה מ-13.9 ל-14.5 למאה אלף בני אדם - עלייה של ארבעה אחוזים. מדובר בעלייה כפולה מהעלייה הממוצעת בעשור הקודם. מספר ההתאבדויות על ידי חנק עלה ב-42 אחוזים בין השנים 2008-2017. מספר מעשי האובדנות באמצעות נשק חם עלה באותה תקופה ב-22 אחוזים.

הפסיכולוג בנג'מין מילר, מנהל אסטרטיה ב-Well Being Trust, אומר כי יש צורך בהגברת המאמצים לטיפול במניעים לשימוש באלכוהול וסמים ואובדנות. "הדרך שאנחנו מתייחסים לנושאים האלה היא כמעט בדיחה", אמר מילר, "אנחנו לא משנים כלום וזה רק הולך ונהיה גרוע יותר".

ארגון הבריאות מציע לשנות את הגישה ולהוסיף תקציבים ותמיכה לתכניות לצמצום גורמי הסיכון האלה ולקדם סיוע בקרב ילדים, משפחות וקהילות. הארגון רוצה גם לצמצם את הגישה לאמצעים שמשמשים להתאבדות, כגון אחסון נאות של נשק ותרופות.

בנוסף, ארגון הבריאות קורא לרופאים לרשום משככי כאבים בצורה אחראית ודורש הקצאת משאבים נוספים לתכניות לצמצום הסיכון להתמכרות לתרופות ולסמים, בייחוד באזורים שבהם מגיפת הסמים פשתה. למרות שיש תרופות לטיפול במנת יתר נפוצות בשוק, "זה לא הולך לתקן" את הבעיה שנמצאת מתחת לפני השטח - והיא גורמי הפגיעה העצמית, בין אם בכוונה ובין אם לא, מוסיף מילר.

מי שלא מרגיש שייכות לסביבה, מחפש משמעות ב"מקומות מסוכנים" (צילום: Shutterstock)

בעוד שברוב מדינות ארצות הברית נרשמה עלייה במקרי המוות כתוצאה מהסיבות האלה, בחמש מדינות דווקא הייתה ירידה: מסצ'וסטס, אוקלהומה, רוד איילנד, יוטה ו-וויומינג. כמות מקרי המוות בשל אופיודים סינטטיים, כולל משכך הכאבים פנטניל, עלה ב-45 אחוזים, ובחמש השנים האחרונות המספר הזה הכפיל את עצמו פי עשרה.

ויש מי שרואה בבדידות האופיינית לקידמה כגורם העיקרי למקרי המוות האלה. "אנחנו כבר לא רואים אחד את השני יותר", אמרה לוריבת' בומן שטיין, "אנחנו לא חולקים את התקוות שלנו ואת ההנאות שלנו באותה דרך כמו פעם, ואנחנו לא פנויים האחד לשני, פיזית ורגשית, כמו שהיינו בעבר. העולם אמנם נהיה קטן יותר, אבל בודד יותר".

מילר מסכים לדברים, ומוסיף כי מי שלא מרגיש תחושת שייכות, מחפש משמעות "במקומות אחרים", והתמכר לאורח חיים מסוכן. הדוח החדש של שני הארגונים מדגיש מה ניתן לעשות אחרת.

קימברלי מקדונלד היא עובדת סוציאלית שאיבדה את אביה ב-2010, שלקח את חייו בידיו. "אנחנו חיים בחברה ביקורתית בלי חמלה, יושרה ואמפתיה", אמרה, "אני עובדת בכל יום עם אנשים שלכל אחד מהם יש את השדים שלו".

YOU MIGHT ALSO LIKE