"אנחנו כאן אורחים לרגע": אהוד בנאי מגיע להופעה בגאלה השנתית של IAC לוס אנג'לס ומביא איתו את תמצית הישראליות

אהוד בנאי ידוע כמי שלא מתראיין כמעט. אך לקראת ההופעה שלו ב-17 במרס, באירוע הגאלה השנתי של IAC, שיערך במלון בוורלי הילטון בלוס אנג'לס (פרטים בהמשך), ניסיתי לברר איתו מה מכילה תמצית הישראליות אותה הוא מייצג עבור רבים: האם מדובר בבחירות מסוימות שעשה עם כניסתו לתעשיית המוסיקה; האם זהו מרכיב מוסיקלי מסוים, שהופך כל הופעה שלו לחוויה רוחנית או שמא, זוהי יכולתו המופלאה לספר סיפור בכל שיר. בסופו של דבר, התחוור שיתכן ותמצית הישראליות שהוא מייצג מכילה את כל הדברים גם יחד, בשילוב עם מרכיב נוסף וסודי, שככל הנראה בנאי, אחד האמנים המוערכים והחשובים במוסיקה הישראלית, שומר אך ורק לעצמו.  


צילום: גבריאל בהרילה

מה חלמת להיות כשתגדל ועד כמה בני המשפחה השפיעו על הבחירות שלך עם הכניסה לתעשיית המוסיקה?
"כשהייתי נער חשבתי לעסוק בספרות או בקולנוע. אהבתי מאוד להקשיב למוסיקה, ניגנתי בצ'לו ואחר כך בגיטרה. אך לא חשבתי שאני מוסיקאי. זה חלחל לתוכי לאט-לאט והבנתי שזה הכיוון שלי רק כשהייתי בגיל 27. מי שעזרו לי מאוד בתחילת דרכי, בעידוד ובאמונה, היו אשתי, אודליה, ואבא שלי, יעקב, זכרונו לברכה".

"היום אני עושה הכל יותר טוב"
את האלבום הראשון שלו, "אהוד בנאי והפליטים", הוציא בנאי בשנת 1987, כשהיה בן 34. מאז האלבום ההוא, שהפך לאחד החשובים ברוק הישראלי של שנות ה-80, הוא הוציא עוד 11 אלבומים. האחרון, B=MC², הוא אלבום אולפן שהקליט בנאי יחד עם המוזיקאי האנגלי, מייקל צ'פמן.

איך היית מגדיר את התקופה הנוכחית בקריירה שלך?
"התקופה הנוכחית היא הבשלה ביותר. אני מרגיש שהיום אני עושה את הכול טוב יותר: בשירה, בנגינה, בעמידה על במה ובקשר עם קהל. מבחינה יצירתית, היום אני אמנם זקוק למרחב זמן גדול יותר. הרווח בין האלבומים הולך וגדל. יש לי צורך להקדיש זמן גם לעצמי ולמשפחתי. אני גם כותב ספרים, גם עורך וגם מגיש תכנית רדיו. זה ללא ספק לוקח ממני זמן ותשומת לב, שבעבר הופנו לכתיבת שירים".


צילום: אורית פניני

התקופה הזו מגיעה אחרי דרך מלאה וגדושה ביצירה ישראלית, החל בחברות בהרכב "ג'יש", שלימים הפך לחלק מהמופע "אהוד בנאי והפליטים" ואף הגיע לסיבוב בארצות הברית; דרך יצירה של מוסיקה, הופעות, שידור תכנית רדיו (גלי צה"ל) וכתיבת ספרים ("זוכר כמעט הכל", 2001 ו"זה המקום", 2012); וכלה בשיתופי פעולה עם אינספור אמנים ישראלים, בהם גם משינה, מאיר בנאי, יהודית רביץ, גידי גוב, שלום חנוך, רונה קינן, ארקדי דוכין, רמי פורטיס, ברי סחרוף, יזהר אשדות ועוד.

"רציתי להיות קולנוען"
יש תחושה שבנאי עשה הכל והיה בכל מקום: הוא תר את העולם עם הופעותיו, ניסה ללמוד מוסיקה בלונדון, התגורר באמסטרדם, ניגן שם בתחנת הרכבת התחתית ואף שימש כגבאי בבית הכנסת האשכנזי "אוהל יוסף", שבעיר מגוריו, רמת גן.  


צילום: רויטל טופילו

בשנים האחרונות, ההופעות שלך הוגדרו לא פעם כחוויה רוחנית, מיסטית. אילו מרכיבים במוסיקה שלך מייצרים בקהל את החוויה הזו? ועד כמה אתה מכוון ליצור חוויה כזו בקהל?
"מבחינתי כל מופע הוא חד פעמי, משום שערב המופע לא היה ולא יהיה. "אנחנו כאן אורחים לרגע", זה משפט שכתבתי בשיר "זמנך עבר". יתכן והמשפט הזה ממצה ומזקק את התחושה שמלווה אותי כל הזמן. לכן, בכל הופעה, אני משתדל לחיות את השירים מחדש, לתת לעצמי ולקהל את התחושה של חגיגה חד פעמית. כמובן שיש גם את הרבדים של המילים והמוסיקה. השירים נוגעים בחיים, על כל המורכבות שלהם: יופי, כאב, אהבה, חלום, פחד, געגוע".

המעריצים ומי שעוקבים אחריך מייחסים לך את התואר "מספר סיפורים מופלא". הם יודעים שבכל יצירה שלך הם יתוודעו לסיפור חדש. עד כמה אתה מחויב לרעיון הזה?
"אני מחויב ליצור אומנות אמתית. אני משתדל לגעת בלב, לרגש. לא תמיד יש סיפור, אך אולי משום שרציתי להיות קולנוען ומשום שאני גם כותב סיפורים, יש פה ושם רצון לכתוב שיר שמספר סיפור. המוסיקה היא הפסקול וזה מעניק תחושה קולנועית, שאני אוהב מאוד. הסיפור הוא אמצעי להעביר רסיסי חיים, שמות ומקומות. הוא אמצעי לגרום לדברים לקבל חיים חדשים בתוך השיר, שהופך את הסיפור למשהו שהוא מעבר לזמן. אז, אנשים אחרים מזהים בסיפור שלך את הסיפור של עצמם ונוצרת נקודת חיבור ושיתוף בין החיים שלך כיוצר לחייהם של המאזינים".

בין המפוחית לגיטרה החשמלית
בשנה שעברה, יכולתו יוצאת הדופן של בנאי לספר סיפורים בשירים, זיכתה אותו בפרס "מפעל חיים ליוצר" על שמו של אהוד מנור. בין נימוקי השופטים בוועדת הפרס נכתב, כי "היכולת המופלאה לספר סיפור בשיר, ולמלא אותו בצבעים וגוונים מכל קשת המוזיקה בישראל, הופכת את אהוד בנאי לאחד החשובים והמרתקים מבין היוצרים הישראלים".

המוסיקה שיוצר בנאי משלבת השפעות אתניות, כגון פיוטים ומוסיקה ערבית והודית, עם מוטיבים של רוק ובלוז. בהופעותיו הוא מנגן בעיקר על גיטרה, חשמלית ואקוסטית, ונוהג לשלב גם נגינה על מפוחית.



רוב הביקורות משבחות את המוסיקה שלך ואת ההופעות. איך אתה מתייחס לביקורות אוהדות פחות?
"כשיש ביקורת טובה אני אומר 'איזה יופי, עכשיו חצי מיליון איש קוראים את זה'. כשיש בקורת לא טובה אני אומר לעצמי, 'שטויות, ממילא מחר אף אחד לא יזכור את זה...'".

איך אתה מעריך את מצב המוסיקה הישראלית?
"כמו בכל מקום, גם במוסיקה הישראלית יש דברים טובים יותר ודברים טובים פחות. יש יוצרים נפלאים ברוק הישראלי. אני משתדל להקשיב למה שמעניין אותי".

לאיזו מוסיקה אתה אוהב להאזין? 
"במסגרת תפקידי כעורך ומגיש תכנית רדיו בגלי צה"ל, אני מקשיב להרבה מוסיקה ומשתדל להביא אל הרדיו מוסיקה מקורית ואיכותית, עם שירים ישנים וגם חדשים. אני נהנה במיוחד ממוסיקת פולק, בריטית ואמריקאית, וגם ממוסיקה ישראלית. יש דברים נפלאים שיצרו הדורות הקודמים ויש גם דור חדש וצעיר, שעושה מוסיקת פולק נהדרת, עם פחות אלקטרוניקה והפקות מורכבות. יש חזרה אל הקסם הפשוט, הישן והטוב של שיר, עם מלים, מנגינה וליווי של כלים אקוסטיים או חשמליים, בלי מוסיקת מחשב. זה הכי מדבר אלי".


צילום: אודי אבן חיים

כיצד התרשמת מה-IAC ומפועלו למען הקהילה היהודית בארצות הברית, כשהופעת באירועים של הארגון בעבר? 
"כשהיהודים חיים בארץ ישראל, אז הם למעשה בתוך ה"שטייטל" היהודי בכל מצב, והעברית היא שפתם הבלעדית. אך מה קורה ברגע שחיים מחוץ למדינת ישראל? בפגישות שהיו לי עם צעירים ישראלים, שחיים באמריקה, הבנתי שיש להם חשש סביר שהזהות הישראלית-יהודית של צאצאיהם לא תישמר. לכן, יש חשיבות גדולה לארגון כמו IAC, שעושה עבודה גדולה על מנת לשמור על הקשר עם הזהות הזו. אני שמח לקחת חלק בפעילות של הארגון".

האם יש הבדל בין הופעות בארץ לבין הופעות לקהילה בחוץ לארץ?
"האמת היא שאין הבדל גדול בין ההופעות בארץ או באמריקה, בעיקר אם הקהל הוא ישראלי. כשהקהל הוא יהודי-אמריקאי, זה קצת אחרת. אך בדרך כלל רוב הקהל הוא ישראלי".

ספר על חלום שאתה רוצה להגשים בהמשך.
"החלום שלי הוא להמשיך כמה שיותר את כל מה שאני עושה עכשיו".

בנאי מגיע לסדרת הופעות בסניפים השונים של ארגון ה-IAC: ב-5 במרס הוא יופיע בסניף הארגון בוושינגטון; ב-7 במרס הוא יופיע בבוסטון; ב-10 במרס בניו יורק; ב-12 במרס בסיאטל; ב-14 במרס בפאלו אלטו; וב-17 במרס הוא צפוי להופיע באירוע הגאלה של סניף הארגון בלוס אנג'לס, שיתקיים במלון בוורלי הילטון בעיר.

כתובת : The Beverly Hilton, 9876 Wilshire Blvd, Beverly Hills, CA 90210
טלפון: 818.466.6435   
אתר: https://www.israeliamerican.org/lagala  

פרטים על שאר ההופעות: https://www.israeliamerican.org/boston/community-events/ehud-banai-his-band-usa-tour