כשקריסטין הנסון החלה לעבוד במספרת סטוז, היא גזרה ועיצבה שיער תשע שעות ביום, שלושה ימים בשבוע. לא שילמו לה שעות נוספות, לא קיבלה זמני מנוחה, ומעסיקיה במספרה בלאדרה ראנץ' לא שילמו את מסי הסושיאל סקיוריטי עבורה ולא ביטוח דמי אבטלה או נכות.

ניסו לדאוג לעובדים - אבל חלק מהעובדים מרגישים נפגעים. בית המשפט העליון של קליםורניה בסקרמנטו (צילום: The Registry)

זה מפני שהאנסן בת ה-32 סווגה כ"קבלנית עצמאית" - והיה לה טוב כך. הלו"ז איפשר לה לקחת חמישה קורסים במכללה מקומית, ושכרה - 60% מכל תספורת של 18 דולר, איפשר לה לאחר שעשתה 30 כאלה במשמרות לחיות בנוחות. ביטוח בריאות? על העבודה של בעלה.

אולם באוקטובר המספרה העבירה את שבעת הספרים למעמד של שכירים. כדי לאזן את ההוצאה החדשה על מסי תלוש, ימי מחלה, ימי חופשה והטבות אחרות שהספרים היו כעת זכאים להן, השכר ירד ל-15 דולר לשעה, ובנוסף 15% בלבד ממחיר התספורת.

התוצאה? כעת האנסן עובדת ארבע משמרות של תשע שעות, ומביאה הביתה כ-300 דולר פחות מכפי שהרוויחה בעבר בשלושה ימי עבודה. "יש אנשים שעבורם יש יתרונות בעבודה כשכיר", היא אומרת לכתבת הלוס אנג'לס טיימס, מרגו רוזוולט "אבל לא בשבילי. אני ללא ספק לחוצה".

"יש אנשים שמתאים להם להיות שכירים. אני לחוצה". קריסטן האנסן עובדת יותר משמרות בשביל פחות כסף (צילום: אירפאן חאן, לוס אנג'לס טיימס)

ההחלטה של בית המשפט היתה אמורה למנוע את ניצולם של "עובדים" בשירותים כמו אובר וליפט, אולם התוצאה היתה שכעת קשה יותר לרשום עובדים כקבלנים עצמאיים, וזה משפיע על טווח רחב של תחומי תעסוקה במדינת הזהב.

קבלנים עצמאיים אפשר למצוא בקרב עובדי בניין, נהגי משאיות, עובדי מחסנים, מורים למוזיקה, מתכנתים ועובדי מכירות, עובדים חקלאיים, עובדי ניקיון, מטיילים עם כלבים (דוגווקרס), ספרים, מטפלים סיעודיים, מאבטחים, רופאים, סוכני ביטוח, עיתונאיים ואפילו חשפנים (כל הנ"ל מתייחסים כמובן לשני המינים).

בכל ענף יש עובדים שהיו מעדיפים להישאר קבלנים, לאסוף את מלוא שכרם ללא ניכוי להטבות סוציאליות, ולשלוט בשעות שלהם - ויש גם כאלה שמעדיפים להיות שכירים, עם זכאות לדמי אבטלה, ודאות תעסוקתית רבה יותר והזכות להצטרף לאיגוד מקצועי.

אולם בית המשפט קבע מבחן חדש ונוקשה, ופסיקתו החדשה מניחה שכל אדם הוא שכיר אם עבודתו או עבודתה היא "ליבת העסק" או אם הבעלים (או מנהלים מטעמם) קובעים כיצד העבודה תבוצע. הפסיקה הגיעה בתביעה של נהגי חברת דיינמקס אופריישנס ווסט, חברת משלוחים שהעבירה את עובדיה למעמד של קבלנים ובכך כפתה עליהם להשתמש ברכביהם הפרטיים ולשלם מכיסם על הגז והוצאות הרכב האחרות.

דומינו ריי ארגנה איגוד בתביעה שיכירו בחשפניות כעובדות עם תנאים ולא כקבלניות (צילום: קרוליין קול, לוס אנג'לס טיימס)

תקן חמור יותר, נכתב בפסיקת בית המשפט באפריל, ימנע מעסקים מלהתחמק מ"חובות יסוד" ומלהיכנס ל"מירוץ לתחתית... שיביא לשכר תת-תקני ולתנאי עבודה לא-בריאים". אולם לאור ההשפעה הרחבה מדי של הפסיקה, הנושא מסתמן כאחד המפלגים ביותר בבית המחוקקים של המדינה השנה.

פדרציית העובדים של קליפורניה וארגוני עובדים אחרים מבקשים להפוך את פסיקת העליון לחוק קבוע, בטענה שעסקים מרבים לנצל את עובדיהם ללא הצדקה על ידי סיווגם כקבלנים עצמאים. לשכת המסחר של קליפורניה, ארגוני עסקים וענקיות עמק הסיליקון, המבקשים גמישות בהעסקה, מבקשים שיישום פסיקת דיינמקס יושעה "לפני שיושמדו הזדמנויות תעסוקה, ולפני שעורכי הדין יתחילו למחוץ עסקים במבול של תביעות".

המושל גאווין ניוסום, שהוא בעל קשרים חזקים הן לארגוני עובדים והן לענף הטכנולוגיה, אומר שדרושה פשרה. "לעתים קרובות מדי עובדים מאבדים את מקומם, את ערכם ואת הקשר שלהם לרשת הביטחון החברתית", אמר בנאום מצב המדינה החודש. "הגיע הזמן לנסח אמנה חדשה לשוק העבודה המשתנה של קליפורניה. זה הרבה יותר גדול מדיינמקס".

יש לו קשרים למעסיקים ולארגוני העובדים כאחד, ולשניהם הוא מאותת: תצטרכו להתפשר. מושל קליפורניה, גאוון ניוסום (צילום: CNN)

המבחן החדש של בית המשפט, שמבוסס על חוק שקיים במדינת מסצ'וסטס, נוגע בלבו של השינוי המהותי שעבר כוח העבודה האמריקאי בחצי המאה האחרונה. חברות רבות העבירו חלקים גדולים מכוח העבודה שלהן למעמד של קבלנים עצמאיים או לחברות כוח אדם, שאינן מציעות כל ודאות או תקן.

המגמה הזו קיצצה את עלויות השכר, ובכך הגדילה את הרווחים. "מקום העבודה המבוקע" כמו שהמומחים מכנים אותו, הביא לירידה תלולה בחברות באיגודים - על פי החוק, אסור לקבלנים עצמאיים לשאת ולתת באופן קולקטיבי - ותרמה לאובדן משרות מעמד-ביניים ולהגדלת אי-השוויון בין מעסיקים למועסקים.

נכון ל-2016, קבלנים עצמאיים במשרה מלאה היוו 8.5% מכוח העבודה של קליפורניה, על פי סקר של מרכז העבודה באוניברסיטת ברקלי. יחד עם אלה שהשתמשו בקבלנות עצמאית כדי להשלים הכנסה, מדובר בלפחות אחד מכל שישה עובדים במדינה.