"השארתי בארץ הקודש את הוריי ושתי אחיותיי עם בעליהן וילדיהן. פה, על אדמת קליפורניה, אני עם משפחתי היקרה: בעלי, ברוקר של מתכות עשרות בשנים וילדתי האהובה, שירה. ביוני 2012 שירה ואני הגענו לקליפורניה. הכרתי את בעלי הנוכחי, ג'ימי, און ליין וזה היה הטריגר לקחת שנה שונה, שנה של חופש, ולהגיע ללוס אנג'לס. שירה היתה בת 15 כשהגענו ללוס אנג'לס. סיימה את התיכון פה וגם את הקולג'. היום אנו נשואים כבר למעלה מחמש שנים, And the rest is history.

נראה שהחיים בלוס אנג'לס, למרות המרחק הפיזי המטורף - הם הכי קרובים לישראל. כמות העברית, כמות הישראלים, האירועים בחגי ישראל, זה משהו עצום במימדיו. אני נציגת החוף המערבי של ארה"ב מטעם תוכנית נעל"ה, תוכנית המאפשרת לבני נוער יהודיים לעשות את שנות התיכון בישראל, במיטב הפנימיות ובמימון מלא של ממשלת ישראל. אני גם נציגת מערב ארה"ב של האגודה לקידום החינוך בישראל. חלק נוסף בפעילותי באזור נובע מהיותי מנהלת מקומית של פעילות קהילתית מטעם המחלקה לפעילות בתפוצות של ההסתדרות הציונית העולמית לדוגמא סידרת המפגשים "כוחה של אישה". כבר שלוש שנים שאני מנחה את קבוצות "מבשלים בעברית" באזור הוואלי. קבוצות שנתיות הנפגשות אחת לחודש לשיח ודיון בראי לוח השנה העברי, מתכונים המתאימים לנושא המפגש, קצת בישולים ועירבובים, ואז יושבים ל"סעודה" משותפת.

שירה שלי וג'ימי הפתיעו אותי בכל מה שקשור לנישואין. פתאום תוך כדי טיול היינו במקום מסויים, היו טבעות. הייתי אני - היה הוא - ונישאנו! זו הייתה הפתעת חיי והחוויה המשמעותית ביותר שעברתי".

מה את הכי אוהבת בארה"ב?

הפרטיות, האפשרויות, השקט היחסי.

מה את הכי לא אוהבת בארה"ב?

התיאומים מראש. חוסר הספונטניות, הטראפיק המטורף.

מה מבחינך הדבר השונה ביותר בין ישראל לארה"ב?

הפתיחות, יכולת הנתינה וההכלה שלנו לא דומה לזה המקומי. כשאני מבקשת מבעלי להוסיף כיסאות לשולחן האוכל לצורך קבלת שבת, תמיד נראה לו ששניים שלושה כיסאות זה סביר, כשאני בכלל מתכוונת להוסיף בערך עוד 15.

למה הכי מתגעגעת בארץ?

לאחיות שלי ולהוריי. לחברות הנפש האמיתיות! לזרימה, לספונטני והמאוורר.

למה את הכי פחות מתגעגעת אליו בארץ?

לצפירות בכבישים, ליכולת של כל אדם להגיד לך מה דעתו כשבכלל לא נישאל, לחוסר הידיעה בישראל לעמוד בתור.

מה הכי ישראלי בעיניך?

חגים, מסורת, השפה שלנו. ההומור. היכולת לחבק בלי לבקש רשות. לתת מהלב ♥

חופשה מומלצת:

הוואי. קוסטה ריקה -  הכי קרוב לגן עדן עלי אדמות.

מסעדה מומלצת במקום מגורייך:

צ'יז קייק, לא? חחח

איך את חוגגת את החגים בארה"ב?

בדיוק כמו בארץ. לקח אמנם זמן, מאחר ובעלי אמריקאי היו הרבה שינויים שהייתי צריכה להכניס. כמו למשל בליל הסדר הראשון שחגגנו עם משפחתו - הסדר היה ככה: היינו עבדים, היה דם וצפרדעים, דיי דיינו ובואו נאכל. מן "קיצורי גולה" שכאלה. היום זה כבר שונה, זה "אמיתי" ומבחינתי זה שלם.

איזה מקום הוא מבחינתך הכי מיוחד במקום מגורייך?

Fallbrook Center - מרכז קניות ענק שמכיל הכל מהכל, כל כך אוהבת אותו.

במה לדעתך מקום מגורייך עדיף על ערים אחרות?

לא חושבת שהיא עדיפה על אחרות, אבל זה שיש בה גם ישראלים וגם לא, גם מרכזי קניות מאד קרובים וגם בתי כנסת לרוב. זה עושה לי טוב.

במה לדעתך מקום מגורייך פחות עדיף על ערים אחרות?

לא נראה לי שהיא פחות עדיפה.

לאן את הולכת במקום מגורייך כשאת רוצה להרגיש בבית (מזכיר את ישראל)?

לכל מקום בו שומעים עברית, ערבי שירה בציבור וכו'. לאותם מרקטים שמוכרים מצרכים ומוצרים מהארץ: תנובה, עסיס, אסם עוף טוב וכו'

איפה את רואה את עצמך עוד 10 שנים?

בבית מקסים ונוח עם בעלי, עם ילדה נשואה ונכדים. כבר בפנסיה חלקית ופחות עסוקה ובבריאות טובה.

האם את רואה את עצמך חוזרת לארץ?

בימים אלה אני פחות רואה את זה, אבל מי יודע מה יוליד יום.

איך את אוהבת לאכול קרמבו?

את הביס הענק מלמעלה, והביסקוויט בסוף.

איזה פלאפל את הכי אוהבת בעיר?

"תל אביב" על וונטורה.

של ה"חומוס בר" ושל "תל אביב"

טיפ לישראלי המתחיל באמריקה?

סבלנות. לאט לאט. החיפזון מהשטן. תן כבוד לזמן ולתהליך, תלמד אותו, תבין אותו וכך יש סיכוי שתעשנה פחות טעויות. אל תבוא לנסות לשנות פה אנשים וגופים, הם פה לפנייך ואולי גם יישארו אחרייך. תכבד - וייכבדו. הכל אפשרי, לגמרי הכל. רק בצניעות, בענווה ובאהבת אדם!

טליה, שירה וג'ימי

טליה ואחיותיה