לכל קומבינה יש סוף, וגם תחמן באמת מוכשר כמו שמחה פלדר למד שלא לעולם חוסן. זוכרים את שמחה? יהודי חריף, יליד בורו פארק, שם שימש אביו כרב של קהילת בית אהרון. פלדר, שכיהן בעבר בהצלחה במועצת העיר ניו יורק ובבמשרד מבקר העירייה, מייצג זה שש שנים את נפת הבחירות ה-17 לסנאט של מדינת ניו יורק.
צוחק מי שצוחק אחרון? שמחה פלדר. עדיין סנאטור-מדינה, אבל מהיום, לפחות עד הבחירות הבאות - הרבה פחות קרוב לצלחת (צילום: חיים גרין, ויקיפדיה)
מדובר בנפה שנתפרה על ידי הרפובליקנים בבירת המדינה, אולבני, עם רוב יהודי מוחלט ובמיוחד כדי שפלדר יוכל להתמודד בה, לאחר שניסיון קודם שלו להיבחר לסנאט המדינה, בנפה ה-21 של המפה הקודמת, שחופפת בחלקה את הנפה הנוכחית, לא צלח.
שמחה רץ כמועמד דמוקרטי, אבל קיבל סיוע ניכר מהרפובליקנים כאמור לעיל, וימים ספורים לאחר בחירתו הודיע שיצביע עם הרפובליקנים, ובכך הפך למעשה את תוצאות הבחירות, בהן על הנייר זכו הדמוקרטים ברוב בסנאט המדינה. באפריל עלה פלדר לכותרות כש"החזיק את התקציב בן-ערובה" כדי לכפות על המדינה לרדת מהרעיון שלה לכפות על הישיבות החרדיות לימודי ליבה חילוניים, מהסוג שיוודא שהישיבה בוחרס יוכלו גם להתפרנס בעולם המודרני.
במשך שש שנים נבחר שמחה מחדש פעמיים ללא בעיה, והמשיך להוות את קול המפתח בסנאט המדינה שנוהל על ידי הרפובליקנים. שליטתו של שמחה בנפת בחירות שנתפרה למענו הוכחה בבחירות האחרונות, כשרץ למועמדות הרפובליקנית לכהונה רביעית רצופה (ללא מתחרה) ולמועמדות הדמוקרטית לאותו תפקיד (עם מתחרה אותו הביס בקלות). כקול המפתח, היה פלדר מעין מלך בסנאט ויכול היה להרעיף רוב טוב על תושבי נפת הבחירה שלו.
לפי הבחירות בין 2012-2018 היו הדמוקרטים אמורים לשלוט פה. שמחה חשב אחרת. בניין הקפיטול של מדינת ניו יורק באולבני (צילום: מאט וייד, ויקיפדיה)
אבל לכל דבר טוב יש סוף ובמהלך השנתיים הקרובות יגלו תושבי בורו פארק, מידווד והסביבה שלנציג שלהם יש הרבה, הרבה פחות השפעה מכפי שהם התרגלו. אמנם שמחה נבחר מחדש בקלות, אבל הרבה מהחברים הרפובליקנים שלו הצליחו פחות, ובמיוחד שבעת חבריו ל"סיעה הדמוקרטית העצמאית" (ה-IDC, שכבר התפרקה), שכמוהו נבחרו בכחול אבל הצביעו באדום, שחלקם הובסו בפריימריז וחלקם ראו אף הם את השפעתם מתמעטת היום.
הדמוקרטים מחזיקים כיום ביתרון 40-23 בסנאט אם סופרים את שמחה, ואם הוא יעבור לרפובליקנים רשמית זה לא ישנה הרבה. היום חילקו חברי הסנאט הנבחר החדש את תפקידי יו"ר הוועדות וועדות המשנה השונות. כל אחד ואחת מחברי הסיעה הדמוקרטית מונו לכהן בראש ועדה או לפחות ועדת משנה - מלבד שמחה פלדר, שלדברי מנהיגת הרוב הדמוקרטי בסנאט המדינה, אנדראה סטיוארט-קאזינס טרם חזר רשמית לשורות הסיעה. ביוני הצביעה המפלגה הדמוקרטית הצביעו על סילוקו מהמפלגה ביוני - מה שלא הפריע לו, כאמור, לזכות במועמדותה בפריימריז ולנצח בבחירות הכלליות ללא מתחרים של ממש.
כן יהודייה, לא יהודייה - יושבת ראש ועדת המשנה לענייני נשים. ג'וליה סלזאר (צילום: מארי אלטאפר, Shutterstock.com)
ג'וליה סלזאר, שהתפרסמה בהקשר לטענותיה (המוכחשות על ידי משפחתה הגרעינית) למוצא יהודי כלשהו, ומאוחר יותר כשחשפה שהיא אחת הנשים שהותקפו על ידי דייויד קיז, דוברו לתקשורת הזרה של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, מונתה ליושבת ראש ועדת המשנה לענייני נשים. הסנאטורים שהדיחו בפריימריז את חברי ה"IDC" קיבלו ועדות רבות השפעה כמו ועדת האתיקה, העבודה והבחירות. ה"דמוקרטים העצמאים" ששרדו, כמו דיאן סאבינו מסטטן איילנד ודייויד קרלוצ'י מווסטצ'סטר, נאלצו להסתפק בוועדת המשנה לאינטרנט וטכנולוגיה ובוועדה לבריאות הנפש, בהתאמה. זאת לאחר שסאבינו, לדוגמא, היתה גם יו"ר ועדת העבודה וגם סגנית יו"ר ועדת הכספים. ככה זה, חברים זוכרים כשבגדת בהם.
עם זאת, שמחה פלדר הוכיח בבחירות האחרונות שלבוחרים שלו ממש, אבל ממש לא משנה איזו אות יש לנציג שלהם אחרי השם. הם מצביעים לשמחה, שהוא משלנו, הבן של הרב הארי - ואם הדמוקרטים באולבני ירצו את הקול שלו למשהו, לא משנה מה, הם יצטרכו לדאוג שישתלם לו ולבוחרים שלו. כי שמחה פלדר הוא סנאטור-מדינה לעוד שנתיים לפחות והוא אולי קיבל מכה משמעותית בכנף, אבל הוא פוליטיקאי מיומן מכדי שזה יגמור אותו.
