ללוס אנג'לס יש שריף חדש ומפתיע, שלא לומר סינדרלה, ועד כה נראה שהוא אכן שונה מאד מקודמיו. זו הזדמנות גם להכיר את אוכף החוק הבכיר של המחוז הגדול בארה"ב, וגם להבין מה זה בעצם משרד השריף (Los Angeles Sheriff Department או בקיצור LASD), איך הוא שונה מן המשטרה העירונית (Los Angeles Police Department, ה-LAPD), ולהבין גם איך לכל הרוחות הצליח הנשיא טראמפ להשפיע גם על המהפך הזה, במירוץ שכלל לא אמור להיות מפלגתי.

ד"ר אלכס וייאנואבה. שריף מהפכני מבחינות רבות (צילום: ביטאון משרד השריף)

נתחיל במה זה השריף: משרד השריף של מחוז לוס אנג'לס נוסד ב-1850, זמן קצר לאחר כיבוש קליפורניה בידי ארה"ב מידי מקסיקו, ובעיצומה של הבהלה לזהב. אנחנו מדברים על ארה"ב של לפני מלחמת האזרחים, על מערב פרוע באמת, ומתוך שבעת השריפים הראשונים של המחוז, שניים נפלו במהלך מילוי תפקידם. כשאומרים לכם "שריף", זה מה שעולה לכם בראש. 

עם השנים וצמיחתה של העיר לוס אנג'לס כרשות מוניציפלית מובחנת מן המחוז בעל אותו שם, ירדה במעט חשיבותו של תפקיד השריף, אולם אין לטעות: מדובר כאמור במחוז הגדול ביותר בארה"ב ובאחד התפקידים המורכבים ביותר בתחום אכיפת החוק - לא רק בארה"ב, אלא בעולם.

- שטח: קצת יותר מארבעת אלפים מייל רבועים
- אוכלוסייה: קצת פחות מעשרה מיליון
- מצבת כוח אדם: כ-18 אלף. מתוכם למעלה ממחצית סגני שריף (ובעלי דרגות גבוהות יותר) שהושבעו לתפקיד, והיתר אנשי מנהלה ומומחים שונים.
- מספר רשויות מוניציפליות המקבלות ממשרד השריף שירותים לצד כוחות המשטרה המקומיים שלהן: 183 (42 ערים, 141 קהילות בלתי מאוגדות)
- מספר מתקנים רפואיים: 216
- תשע מכללות קהילתיות
- עשרות פארקים ושני אגמים גדולים

למרות שאנשיו מתפקדים גם כאוכפי חוק (כמו שוטרים) ומתייצבים לכל זירת אירוע כשצריך, התפקיד העיקרי של משרד השריף הוא אספקת שירותי כליאה ברחבי תחום שיפוטה. מדובר במערכת בתי הכלא המוניציפלית הגדולה בעולם, המחזיקה בכל יום כמעט 20 אלף עצירים ומספקת להם מזון, שירותיים רפואיים והסעות לבתי המשפט וכיו"ב. בתי הכלא הם גם מקורן של חלק גדול מן השערוריות המטלטלות את המשרד מדי כמה שנים. עוד מספק המשרד שירותי מז"פ והכשרה במקצועות הקרימינולוגיה במכללה שהוא מנהל.

מערכת בתי הכלא המוניציפלית הגדולה בעולם (צילום: גארי פרידמן, לוס אנג'לס טיימס)

בעבר הרחוק היו הבחירות לתפקיד נערכות פעם בשנה, לאחר מכן בכל שנתיים, ובשבעים השנים האחרונות פעם בארבע שנים, בצמוד למחזור הבחירות של אמצע כהונת הנשיא. הבחירות לתפקיד השריף הן אישיות ולא מפלגתיות, אולם בארה"ב אין כמעט אדם השואף לקריירה ציבורית שזהותו המפלגתית אינה ידועה. אנשי רשויות החוק נוטים להיות רפובליקנים, ובמשך 138 שנה לא היה ללוס אנג'לס שריף שהופיע במרשם הבוחרים כדמוקרט - עד השנה.

הכירו את אלכס וייאנואבה, 55, בעל בית גאה בלה האברה הייטס. הוא יליד שיקאגו שגדל גם בניו יורק ובפורטו ריקו, לפני שהתגייס לחיל האוויר והגיע לסן ברנרדינו ב-1983. לאחר שחרורו החליט להמשיך בקריירה במדים והצטרף למשרד השריף ב-1986. במהלך השנים לא הזניח את השכלתו, רכש תואר שני במנהל ציבורי ולבסוף גם דוקטורט בתחום מאוניברסיטת לה ורן.

במהלך השנים הבחין שדלתות הקידום חסומות בפניו. כך למשל נאלץ לעבור ארבע פעמים את הבחינה לדרגת הליוטננט - כולן בהצלחה - כדי לקבל סוף כל סוף שיבוץ לתפקיד בתקן של דרגה זו. כקצין זוטר היה אהוד על פקודיו הנגדים וסגני השריפים הפשוטים בהימנעותו מהקפדה על גינוני דיסטנס, אבל כנראה שזה מה שחסם את קידומו, כי למרות רקורד תפקוד מוצלח, מעבר לליוטננט הוא לא התקדם. "לא משנה כמה קשה עבדתי, כמה למדתי, כל הדלתות היו נעולות", סיפר במהלך הקמפיין המפתיע שלו למשרת הקודקוד. "אז אמרתי לעצמי, יש דלת אחת שתמיד פתוחה - זו של משרד השריף. זה התפקיד היחיד שהם שכחו לחסום".

כשהכריז על מועמדותו, נכחו שם פחות מ-20 איש, וזה כולל את כל אנשי התקשורת שטרחו לבוא. איש מהם לא חלם שהם רואים מולם את השריף הבא של המחוז. בפעם האחרונה ששריף מכהן הפסיד בבחירות במחוז המלאכים, הטורקים עדיין שלטו בארץ ישראל.

בפעם האחרונה שמועמד מכהן הפסיד בבחירות לשריף במחוז לוס אנג'לס, באר שבע נראתה ככה

אבל וייאנואבה ניהל קמפיין יעיל מאד וניצל שלושה פילוגים כדי ליצור לעצמו קואליציית בוחרים מנצחת. תחילה מיצב את עצמו כנציג הדרגים הנמוכים במשרד, הסובלים מעריצותם והתנשאותם של הקצינים הבכירים מלאי החשיבות העצמית - וזכה לתמיכה של איגוד סגני השריף של לוס אנג'לס.

לאחר מכן מיצב את עצמו כנציג המיעוטים במחוז, הן בכל הנוגע לאלימות משטרתית נגד אזרחים ובמיוחד - במחוז עתיר אוכלוסיה היספאנית - בהבטחתו להימנע, ככל שהחוק יתיר לו ואולי לדחוף טיפה את המעטפת, מלשתף פעולה עם סוכני ICE הפועלים נגד מהגרים החשודים בשהייה שלא בחוק בארה"ב. זה הביא לו תמיכה של עמותות רבות בעיר. "הפעם האחרונה שנבחר כאן שריף דובר ספרדית היתה 1890", טען וייאנואבה במהלך הקמפיין, והמסר נקלט.

אבל גם זה לא היה מספיק אלמלא השכיל חאבייר גונזאלס, אסטרטג הקמפיין של עמותת Citizens PAC שהיה בין מובילי הקמפיין של וייאנואבה, להבין דבר פשוט: בלוס אנג'לס יש המון דמוקרטים מושבעים, שמתעבים את הנשיא טראמפ - ואין להם שום הזדמנות אחרת להביע את זה בקלפי, כי כל נבחרי הציבור האחרים שלהם ממילא דמוקרטים תמיד. "לאן כבר יש לדמוקרטים בלוס אנג'לס ללכת כדי להביע את סלידתם מטראמפ?" שאל רטורית. "כל מה שהיינו צריכים לעשות זה להפוך את מקדונל לרפובליקני ואת אלכס לדמוקרט".

וזה עבד. השריף היוצא, ג'ים מקדונל, שכונה בלעג "מקבאקלס" כשהחליט, באחד מצעדיו הראשונים בתפקיד לפני ארבע שנים, שדחוף לו להחליף את אבזמי החגורה של סגני השריף מצבע כסף לזהב, ניסה לשווא לציין שהוא רשום כיום כ"עצמאי", ושבעבר הרחוק גם היה רשום כדמוקרט. באווירת הגל הכחול, כשכאמור למצביעים לא היה שום מירוץ אחר לשלוח בו רפובליקני הביתה, גם מישהו שלא חולם להזדהות עם הנשיא היה מספיק טוב. מקדונל סירב להכיר בהפסדו במשך שבועות, אולם כשמספר הקולות שטרם נספרו היה קטן מן ההפרש לטובת יריבו - הוא הרים ידיים ונכנע.

התעסק באבזמים וייצג את תרבות הדיסטאנס וההתנשאות של הקצונה הבכירה. השריף היוצא, ג'ים מקדונל (צילום: מייקל בלסאמו, AP)

את כהונתו החל וייאנואבה בסערה, מעשית וסמלית כאחד. ביומו הראשון סילק 18 קצינים בכירים, ושאר הקצונה מדרגת ליוטננט עד קומנדר (מקביל בערך לסגן ניצב במשטרת ישראל), כ-500 איש ואישה, נדרשו למלא טפסים בהם הם מפרטים את ניסיונם, עברם המקצועי ולמה מגיע להם להמשיך להחזיק בדרגה שלהם.

בנוסף ביצע השריף החדש שני צעדים סמליים: האחד היה כשהושבע לתפקידו ללא מקטורן - בניגוד לקודמו שכאמור היה אובססיבי משהו למדים ואקססוריז, ומיעט להופיע בציבור ללא מקטורן מדי א' - ולצווארונו ענד סיכה של חמישה כוכבים במעגל, ולא בשורה כפי שנהגו קודמיו. "פחות הירארכי, פחות נראה כמו משהו שגנרל ברפובליקת בננות עונד", היה ההסבר.

אבל הצעד שבאמת עורר סערה היה כשכפה על כל קציני משרד השריף - כולל עצמו - להוריד את הדרגות לשבוע כדי להראות ולהיווכח שמנהיגות אמיתית לא מגיעה מהברזלים על הצוואר. מתנגדיו ששו להזדמנות "להוכיח" שהתפקיד גדול עליו, והסבירו לו משל לא שירת במשרד 30 שנה שבמצב חירום חשוב לענוד דרגות כדי לא ליצור בלבול באשר לשרשרת הפיקוד. השריף השיב בסבלנות שבמקרה חירום, פקודתו הראשונה תהיה להוציא את הדרגות מכיס החולצה ולענוד אותן.

בינתיים הניסוי הסתיים והקצינים הבכירים שוב עונדים את הסיכות שמבהירות לסביבה מי פה חשוב. לשריף החדש נכונו אתגרים רבים שלא הוא ייזום ולא הוא יחליט מתי יסתיימו. רק הזמן יוכיח אם יעמוד במבחן. אבל אם ימשיך להראות נכונות לממש את מה שהבטיח בנתיבי הקמפיין, זה יהיה פרק מרתק בהיסטוריה בת 168 השנים, אנד קאונטינג, של המחוז הגדול בארה"ב.