תנשמו עמוק, דרך האף, כך תוכלו להבהיר את המחשבות, להשיג שלווה ולנטרל את המתחים. אין ראיות מדעיות רבות שיכולות לתמוך ברעיונות האלה. אך מספר המחקרים שבודקים את ההשפעה של הנשימה על הקוגניציה שלנו גדל והולך. באחד המחקרים שנערך לאחרונה בנושא נמצא, כי ישנו יחס בין הזיכרון לבין האופן בו נושמים. 
עבור רוב היצורים, בהם גם בני האדם, הכרת ריחות היא מנגנון הישרדות בסיסי. זו הסיבה לכך שמדעני מוח מאמינים, כי מקור קיומו של הקשר בין החשיבה לבין הנשימה נמצא בשלבים מוקדמים של ההתפתחות האבולוציונית. מחקרים שנערכו בקרב מכרסמים, הראו שכאשר הם מרחרחים, הריח מפעיל את פעילות המוח באמצעות המרצת הנוירונים. אלה מסמנים להיפוקמפוס, החלק במוח שמעורב ביצירה ובאחסון של זיכרונות.
במחקר החדש, בוצע ניסוי שבדק האם אותו תהליך מתרחש כאשר נושמים דרך הפה. במחקר השתתפו 24 נשים וגברים צעירים ובריאים. הם שאפו 12 ריחות שונים מבקבוקונים שהחזיקו קרוב לאף. כמה מהריחות היו מוכרים, כגון תמצית תפוז, בעוד שכמה מהם היו לא מוכרים. הנבדקים נתבקשו לזכור כל ריח. הם ביצעו את התהליך בשני מצבים. במצב אחד הם ישבו בשקט במשך שעה לאחר השאיפה, כשהאף שלהם נאטם על מנת למנוע נשימה דרכו. במצב השני הם ישבו במשך שעה עם נייר דבק על פיהם, על מנת למנוע נשימה דרך הפה. 
על פי השערות החוקרים, במשך כל שעה המוח שלהם היה צריך לעבד את הזיכרונות בהיפוקמפוס. אחרי כל שעה המשתתפים נחשפו שוב לריחות שכבר הריחו קודם ולריחות חדשים. הם נתבקשו לקבוע האם מדובר בריח מוכר או בריח חדש. המשתתפים היו טובים יותר בזיהוי הריחות כאשר נשמו דרך האף במהלך השעה שלאחר רצף השאיפות הראשון. בשעה שלאחר הנשימה דרך הפה היו יותר תשובות שגויות.
לדברי החוקרים, יש להניח שהנשימה דרך הפה יעילה פחות משום שהיא עוקפת את נקודת חוש הריח ולא מעוררת את אותו העצב.
