אופטימיות זו לא מילה גסה: סאבלימינל כבר ממש מתגעגע אליכם

"סוף, סוף מישהו שם לב לדברים שאף אחד לא מתייחס אליהם"; "אנסתי את כפתור ה-replay"; "השיר שעליו חשבתי בזמן הטסט. ומה נראה לכם, עברתי או לא עברתי? עברתי!!!!!!!!!! שיר טיל"; "יש לך שירים עם מסר! הרעדת לי את הלב"; "חולה על השיר הזה. שומעת אותו כל יום"; "שיר ממכר!!! אהבתי מאוד ועם מסר מאוד חשוב".



זהו רק קומץ מזערי מהתגובות שתמצאו ביוטיוב תחת השיר החדש של סאבלימינל, “Let the Music Talk”, שמושמע גם באפריקה ובג'מייקה. אותה נימה אופטימית עולה גם מתגובות על שירים אחרים שלו, שלא להזכיר את הלהיט האחרון, "חופשי", שהוא הקליט בשיתוף פעולה עם הזמר הצעיר, עמית שגיא. השיר שמושמע ללא הרף בתחנת הרדיו הישראלית, גלגל"צ, הוא לא הסיבה היחידה שגרמה לי להיזכר בקובי שמעוני (39), המכונה סאבלימינל, אלא העובדה שהוא צפוי להגיע לשתי הופעות בארצות הברית, לכבוד חנוכה. אז שוחחתי איתו ובדקתי מה הוא חושב על התופעה, שנקראת סאבלימינל.

אז מה אתה חושב?
"על התופעה שנקראת סאבלימינל?", הוא מחייך, "אני יכול לראות את זה רק דרך העיניים שלי. אני עושה את מה שאני עושה כבר שנים רבות, אז אני רגיל ללכת בדרך הזו, בה הלכתי ובניתי את הכל מאפס: אם זה להקים אולפן כדי שיהיה מקום ליצור את המוסיקה שלי; אם זה לפתוח מועדונים כדי שיהיה מקום להופיע, לקדם ולהפיץ את המוסיקה שלי וללמד את הקהל מה זו המוסיקה הזו; אם זה לשדר ברדיו, דבר נוסף שהספקתי לעשות במהלך הקריירה שלי; אם זה להקים חברת תקליטים, לקדם אמנים ולעשות כל מה שצריך על מנת ליצור מוסיקה. את הכל בניתי בעצמי. לא היה מי שיעשה את הדברים עבורי ויקדם את המוסיקה שלי. היום, כשאני מסתכל על כל מה שאני עושה, אני מרגיש כמו בשיר, "חופשי". אני מרגיש שאני יכול להפסיק להילחם על מעמדי; אני יכול להפסיק לנסות להוכיח מי אני וסופסוף, אני יכול לעשות מוסיקה לנשמה". 

אופטימיות ורכות משפחתית
אז תכירו את סאבלימינל החדש: הוא נשוי ואבא לשני ילדים, אור (6.5) ויונתן (4.5), ואחרי 20 שנה של עשיה בתחום המוסיקה, נראה שהוא שבאמת יכול להפסיק להיאבק וליהנות מההישגים ומהחיים. לא מדובר כאן על יותר מ-50 להיטים שלו או של אמנים איתם עבד, שהגיעו למקום הראשון במצעד הישראלי; לא מדובר על כך שהשירים שלו היו המושמעים ביותר שנתיים ברציפות - "חלום של כל גבר" בשנת 2015 ו"שרוטים" בשנת 2016; ולא מדובר על כך שהוא עשה הכל כמעט בקריירה המוסיקלית שלו, ואפילו שימש שופט בגרסה הישראלית של תכנית הכישרונות הטלוויזיונית, "אקס פקטור".



מדובר כאן על סאבלימינל בוגר ובשל יותר מאי פעם או במילותיו שלו: "אני נשוי ואבא לשני ילדים, וזה מוציא ממני דברים אחרים. כיף לי מאוד במקום החדש שבו אני נמצא בחיים שלי. כשאור נולד, בשנת 2012, הוצאתי אלבום אוסף, עם התמונה שלו על העטיפה, ואז ירדתי למחתרת למשך שלוש שנים. הרגשתי שאני צריך לעשות שינוי בחיים. עד אז תמיד הייתי על מטוס כלשהו בדרך לאיזו הופעה באיזה מקום בעולם. כשהפכתי לאבא סדר העדיפויות השתנה. בשנת 2015 הוצאתי אלבום נוסף וחזרתי לעניינים. אך חזרתי בוגר יותר, אופטימי יותר ולוחמני פחות. אני הרבה יותר רך מאותו נער שהייתי. אז, כל דבר היה בעיני מטרה שצריך לכבוש, עם עולם דימויים של מלחמה. אני היום במקום משפחתי יותר".

איך זה בא לידי ביטוי במוסיקה שלך?
"הכישורים שרכשתי עם השנים בסצנת ההיפ הופ, על כל כובד משקלם, הם עדיין חלק ממני. אז אני ממשיך לעסוק בנושאים האקטואליים, כי זה המקום הכי טוב והכי טבעי לי. אני גם עדיין פעיל מאוד חברתית, אוהב את ישראל וציוני מאוד. אך היום, ביצירה, אני שם דגש על המקום ועל האווירה בהם אני רוצה לחיות. אני רוצה לחיות באופטימיות וכשאני משלב את זה במוסיקה, זה מרגיש לי כמו חופשה. זה מתחבר לאורח החיים הנוכחי שלי".

המעריצים ומי שעוקבים אחר היצירה שלך כבר יודעים שתמיד יש איזה מסר או פילוסופיה בטקסטים ובאופן בו השירים מבוצעים ומעובדים. עד כמה אתה מחויב לרעיון הזה?
"אני תמיד מחויב לרעיון הזה. בסופו של דבר, אני אותו אדם, עם אותן דעות. שום דבר לא השתנה. הבנתי שקיבלתי מתנה בעצם היותי מוסיקאי, שיכול להגיע ללבבות של אנשים ולגעת בהם. לכן מעניין פחות אם יפורסמו כתבות עלי. מה שמעניין אותי, זה לכוון את הזרקור אל המוסיקה שלי ודרכה אני כבר יכול להשפיע. שם, במוסיקה, נמצא מרכז הכובד שלי. אותם מעריצים, שמאזינים למוסיקה שלי ומחפשים את המסר, הם אותם אנשים שלומדים ממנה. כשניגש אלי מישהו ואומר: 'וואו, אחי, פתחת לי את העיניים וגרמת לי לחשוב', זו התגובה הכי טובה שאני יכול לקבל".

לצד הופעות, הקלטות ויצירה של מוסיקה חדשה, שזה לא מעט, מה מעסיק אותך בימים אלה?
"אני עוסק לא מעט באופנה. זה תחום שמעניין אותי מאוד. עיצבתי תכשיטים וכל מיני אביזרים. כך שאם החיים ימשיכו באופן בו הם ממשיכים כעת, אני מקווה להשתמש באנרגיה הזו שלי על מנת ליצור גם בתחום הזה. בנוסף, אני לא מפסיק לעסוק בכל מה שקשור בתחום השיווק בעולם החדש, העולם הדיגיטלי. ההתקדמות של העולם הזה מהירה ומספקת תורות חדשות שצריך ללמוד על בסיס יומי. הפלטפורמות החדשות שמתעדכנות מדי יום דורשות לימוד מתמיד. אני מנהל אמנים וחשוב לי להיות עדכני ורלוונטי גם לחבר'ה צעירים, שמשתמשים בעיקר בסנאפצ'ט, גם לחבר'ה בוגרים יותר שמשתמשים באינסטגרם וגם למבוגרים יותר שמשתמשים בפייסבוק. לצד כל אלה, עיקר הזמן שלי מוקדש ליצירה של מוסיקה טובה, לי ולאמנים אחרים שאני מייצג ומנהל. אם בעבר הייתי חולם על מילים ומוסיקה; היום אני חולם על להפיק וידאו קליפים".

"אני בתקופה חדשה וכיפית"
מי שמכיר את סאבלימינל יודע, שהוא לא רק חולם. אלא שהוא מגשים את החלומות. למעשה, את החלום האחרון שלו הוא כבר הגשים וכעת אתם יכולים להקשיב לסינגל החדש שלו, "עושה מה שבא לי". אך יותר מכך, תוכלו לצפות במה שהוא מכנה "קליפ מטורף לגמרי":



הוא מספר בהתרגשות: "היה לי ויז'ן הזוי לקליפ הזה והחלטתי שאני הולך להפיק אותו. אני מתרגש מאוד, כי השקעתי בזה המון זמן ואנרגיה. משום שלא מצאתי את המשאבים המתאימים בארץ, בניתי צוות מיוחד של אנשים מחוץ לארץ. כך שיכולתי לעבוד איתם על מנת לייצר את הקליפ ולהגשים את החזון והחלום. אך למרות שעשיתי את זה, אני עדיין מתרגש וחושש לקראת היציאה לאוויר של הקליפ הזה".

ממה אתה חושש?
"גם אחרי 20 שנות קריירה, תמיד יש משהו מפחיד כשיוצרים משהו חדש. יש חשש שאנשים לא יבינו. זה קורה עם כל דבר חדש שיוצרים. אבל השיר הזה זה הולך להיות מיוחד. הוא פשוט משוגע. זה בדיוק כמו עם השיר “Let the Music Talk”, שהיה משהו אחר לגמרי ממה שעשיתי עד אז, כששמעו אותי כמו שאף פעם לא שמעו אותי קודם, מבחינה ווקאלית. אז, הייתי צריך לעבור בין חברים בתחנות רדיו ולהסביר שמדובר בדבר הבא, במשהו שצפוי לכבוש את הפלייליסטים ולימדתי אותם מה זה אפרו-ביט".



מה דעתך על הפופולריות של המוסיקה המזרחית בארץ?
"ההצלחה של המוסיקה המזרחית היא הדבר הכי נכון שיכול להיות. מבחינה היסטורית, אם מביטים לאחור, מוסיקה מזרחית תמיד היתה הכי פופולרית בבתים בישראל. זו המוסיקה לה הקשיבו ההורים והילדים בבתים. הזמרים המזרחיים היו כוכבי על בבתים, אך לא הם ולא המוסיקה שלהם קיבלו במה במדיה כזו או אחרת. היו כל מיני מועדונים ידועים לשמצה בהם נגנו מוסיקה מזרחית, והיו מוכרים קלטות של מוסיקה מזרחית בתחנות המרכזיות. אך המוסיקה הזו לא זכתה לפרסטיג'. כך, שלראות את האמנים בז'אנר הזה מצליחים בענק, זוכים למקום מרכזי בתקשורת ומרוויחים יפה, זה מצוין. בשנת 2002 עשינו מיקס בין היפ הופ לבין מזרחי עם השיר "אני יכול", כשאירחנו את רון שובל. זה הציג לקהל סאונד אחר, צבעים אחרים ומסרים אחרים. התחלנו להכניס את המוסיקה הזו למועדונים ולפלייליסטים, עם שירים רבים אחרים, כמו "אני טורו", שהוא למעשה מיקס לשיר "הפרח בגני", ששר זהר ארגוב. אני יכול לומר, שההיפ הופ הישראלי תרם באופן משמעותי לבמה שניתנה למוסיקה המזרחית".

איך היית מעריך את מצב ההיפ הופ בארץ?
"בשנים האחרונות ההיפ הופ חזר לתפוס את קדמת הבמה וזה הולך ומתחזק. מה שקורה היום בסצנה הזו בארץ הוא גאווה גדולה עבורי, כי עם כולם יש לי קשר כזה או אחר. גם אם מדובר בחבר'ה, כמו נצ'י נצ' או איזי, שלא היה לי איתם קשר ישיר בעשיה, אני עדיין מרגיש שהם שגדלו אתנו, שהיתה לי השפעה מאסיבית על החיים שלהם ושאני מהווה את אחת הסיבות שגרמה להם לעשות מוסיקה כזו".
 
אפריקה מאחוריך
למרות שהוא אוהב את המוסיקה שעושים הראפרים בארץ, כגון איזי, סולגי ו"האולטראס", בתקופה האחרונה מאזין סאבלימינל בעיקר לראפרים ממדינות כגון קונגו וקניה, שבאפריקה. הסאונד המסורתי והנעים והנושאים בהם עוסקת מוסיקת האפרו-ביט כבשו אותו: "המוסיקה השתלטה עלי בשנתיים האחרונות. יש בה משהו אותנטי וכיפי. השירים עוסקים בדברים טובים ופחות ב'שואו אוף' וכסף".  



לאיזה ראפרים בארצות הברית אתה מאזין?
"אני חולה על דרייק. אבל מתרגש פחות מהווייב הזה של מוסיקת ה'טראפ היפ הופ'. כנראה שזה קשור בעובדה שאני במקום אופטימי ושמח יותר כרגע. עשיתי מוסיקה עם חבר'ה מארצות הברית, כמו ווייקליף ז'אן, שהוא גם אחד המוסיקאים שאני אוהב. גם ג'יי. זי הוא לחלוטין אחד הראפרים המשפיעים והאהובים עלי. אך אפשר לומר שהראפר שהשפיע עלי באופן המשמעותי ביותר הוא נוטוריוס ביג (ז"ל). אני עוקב גם אחרי פאף דאדי, שהשפיע גם על התפישה העסקית שלי. בנוסף, אני מתעדכן בהיפ הופ הבריטי, עם אמנים צעירים, כמו פוסט מאלון. אני מתעניין בניקי מינאז' ובקרדי בי, וכשהן 'הולכות מכות' זו עם זו דרך השירים שלהן, זה משעשע אותי. הורדתי את האלבומים, אבל אני לא מוצא את עצמי לוחץ על כפתור ה-play. אני מעדיף את אותם ראפרים שאני אוהב מאפריקה. הם מתחילים להיכנס לפלייליסטים בארצות הברית ומשתפים פעולה עם אמנים גדולים, כגון ריהאנה וקניה ווסט, שאפילו הודיע שהוא הולך להקליט באפריקה. את השיר שלי בסגנון האפרו-ביט, “Let the Music Talk”, הוצאתי בתחילת השנה. זו המוסיקה שמתחילה לכבוש את העולם עכשיו ואני הייתי שם כבר קודם".

ספר על ההבדלים בין הופעות בארץ לבין הופעות בחוץ לארץ.  
"תמיד יש בהופעות שלי אנרגיות מטורפות, לא משנה אם בארץ או בחוץ לארץ. ישנן קהילות ברחבי העולם בהן הקהל מרגיש קושי עם הצורך להצניע את היותו יהודי ביומיום. אז כשאני עולה על הבמה עם דגל ישראל ומגן דוד ענק ואנשים מגיעים להופעה כשהם צבועים בכחול-לבן, זה נראה כמו יום העצמאות. זו אנרגיה אחרת לגמרי. מפתיע אותי בכל פעם מחדש, כשהתגובות ממשיכות להגיע, גם אם הופעתי במקום רק פעם אחת בחיים. מישהו יכול לומר לי 'זוכר שהופעת בנמיביה, באפריקה, אז זה שינה לי את החיים'. היתה גם תופעה מצחיקה אחרי שהופעתי במדינות מזרח אירופה וברוסיה. כשהגעתי לשם הופעתי בתכניות טלוויזיה ורדיו וכנראה שהם משדרים את זה בשידורים חוזרים. כך, פעם בכמה חודשים, אני מקבל גל של משהו כמו אלף מיילים, מאנשים מכל מיני מקומות, כמו נובוסיבירסק. הם כותבים שהם מעריצים ומאוד ישמחו לקבל חתימות שלי. אז החלטנו להתחיל לשלוח להם משהו חתום ממני, בכל פעם כשזה קורה".

"אני כבר ממש מתגעגע"
סאבלימינל כבר ממש מתגעגע אליכם, הקהל שלו בארצות הברית. אם גם אתם חשים אותו הדבר, תוכלו לראות אותו ב-8 בדצמבר במתחם Globe Theatre, בלוס אנג'לס, וב-15 בדצמבר במתחם Highline Ballroom, בניו יורק. מדובר בהופעה מלאת אנרגיות שכוללת מסיבת חנוכה מיוחדת במינה, עם כמה די.ג'ייס, שינגנו מוסיקה משובחת. אווירת חגיגה מובטחת.



סאבלימינל מצדו, כבר ממש מחכה להופעות האלה: "אני אוהב את הקהל שלי ומתגעגע לקהל שלי בארצות הברית, בלוס אנג'לס ובניו יורק. אני מבקר הרבה בניו יורק ועובד שם עם אמנים רבים. כך, שאם יש עיר אחת בעולם, אחרי תל אביב, שאני מרגיש בה בבית, זו ניו יורק. למרות שלעזוב את הבית, את הארץ ואת הילדים שלי בחנוכה, זה לא הכי כיף, אני בטוח שזה הולך להיות שווה את זה, כי זו הולכת להיות מסיבה מטריפה. אני מחכה לזה".

בינתיים, עד שתראו אותו בהופעה, אתם מוזמנים לעקוב אחריו ברשתות החברתיות.
פייסבוק: https://www.facebook.com/SubliminalOfficial
אינסטגרם:  https://www.instagram.com/subliminal_official/