הנשים והגברים של רשויות בריאות הציבור בקליפורניה מתארים מצב אבסורדי, שבו יש להם סמכות רבה יותר להתעקש שכלב יחוסן נגד כלבת מאשר שילד הרשום לבית ספר ציבורי יחוסן נגד חצבת. המצב המתסכל הזה נכון (אם גם בהיקף קטן יותר) גם לאחר מעבר החוק שביטל את הפטור מטעמי אמונה אישית, שהתיר להורים לשלוח את ילדיהם לביה"ס כשאינם מחוסנים. כך פורסם היום (שני) בכתב העת Pediatrics.

לרשויות יש יותר שליטה בחיסוני כלבים מאשר חיסוני ילדים (צילום: TheLocal)

בשנת הלימודים 2014-2015, אז עדיין יכלו הורים להימנע מחיסון ילדיהם שבחינוך הציבורי מכל סיבה שרצו, רק 90.4% מילדי גני החובה הציבוריים היו מחוסנים - פחות מרף 94% הדרוש לדברי מומחים לבסס חיסון קהילה (מה שמכונה גם 'חיסון עדר') נגד חצבת.

הפערים האלה שכנעו את מחוקקי המדינה להעביר את חוק הסנאט 277, שנחתם ונכנס לתוקף ב-2015. הוא מחייב כל ילדה וילד במערכת החינוך הציבורית במדינה להיות מחוסן באופן מלא כנגד 10 מחלות: דיפתריה, צהבת B, שפעת סוג B, חצבת, חזרת, פרטוסיס (שעלת), פוליומייאלטיס, אדמת, טטנוס ואבעבועות רוח (וריקלה) - אלא אם רופא מספק סיבה רפואית מדוע לא יהיה בטוח לחסן את הילד\ה.

היתה זו הפעם הראשונה מזה 35 שנה שמדינה בארה"ב מבטלת את הפטור מטעמי אמונה אישית, והופכת את קליפורניה לשלישית בלבד עם חוק כה נוקשה בעניין. ובמדד הבסיסי ביותר - זה עבד. על פי נתונים משרד בריאות הציבור של קליפורניה, בשנת הלימודים 2017-2018 היו 95.1% מתלמידי גן חובה במדינה מחוסנים - מספיק בשביל להגן על אלה שבאמת אינם יכולים להתחסן.

שפעת - אחד מעשרת חיסוני החובה

עם זאת, ביטול הפטור מטעמי אמונה מתבטל במידה חלקית על ידי עלייה חדה במקרי הפטור הרפואי. לפני העברת חוק הסנאט 277, רק 0.2% מכלל התלמידים היו פטורים מסיבות רפואיות. בשנת הלימודים הקודמת קפץ המספר ביותר מפי שלושה, ל-0.7%.

אולם הרשויות הרפואיות חושדות כי רבים מהפטורים הרפואיים אינם לגיטימיים. חלק מן העלייה עשויה להיות ילדים בעלי סיבה אמיתית שלא להתחסן, שקודם לכן השתמשו הוריהם בסעיף האמונה האישית משום שהיא היתה כרוכה בפחות טרחה, אולם רבים מן הפטורים החדשים חשודים כמזויפים.

חלק מן ההורים הגישו חוות דעת לפיה לא בטוח לחסן את ילדיהם בשל היסטוריה משפחתית של אלרגיות או מחלות אוטו-אימיוניות. אף אחת משתי אלה אינה סיבה קבילה לפי הוועדה המייעצת להליכי חיסון של המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC).

מקור אחר לחשד הוא זהות החותמים על הפטורים. חלקם היו בעלי מקצוע בתחום הסיעוד שאינם מוסמכים לחתום על פטור שכזה. אחרים היו קרדיולוגים, דרמטולוגים ומנתחים, ולא רופאי ילדים. מתאם חיסונים אחד אמר ללוס אנג'לס טיימס: "יש אחד שהוא מנהל מרפאת מריחואנה,  ואני אמור להאמין שהוא הרופא המטפל העיקרי של הילדים האלה?"

התביעה נמשכה -  אבל השיגה את מטרתה

המחקר מצא כי ישנם רופאים המתפרנסים ממכירת מרשמים. הרוב מסתירים את טיבה של הסחורה האמיתית - רופא אחד גובה מן ההורים תשלום על צפייה בסרט וידאו, ואז גם חותם להם על פטור. אחר גובה על בדיקות רפואיות, ויש כאלה המכריזים בגלוי על נכונותם למכור פטור בכסף בלי לשאול שאלות. הגדיל לעשות רופא שהפסיק לתת פטורים קבועים ומשכנע את לקוחותיו שהם צריכים לחדש את הפטור מדי שלושה חודשים - דבר שאינו נכון.

הסיבה לכך שהדבר מתאפשר היא שהפטורים נשלחים ישירות מן הרופא לבית הספר. אם אחות בית הספר אינה מעלה ספקות, הפטור אינו נבדק בידי רופא המוסמך לאשר או לבטל אותו. זאת בניגוד למשל למצב עם כלבים, שם צריך מי שרוצה פטור מהחיסון לכלבת לקבל אישור מרופא בשירות הווטרינר העירוני, ולא רק להציג חוות דעת של וטרינר שמצא בעצמו.

לאחר העברת חוק הסנאט 277 ניסו רק חמש נפות חינוך ברחבי קליפורניה בשנה הראשונה לאחר העברתו, ואחת מאלה ספגה תביעה פדרלית מצד הורים ועמותות המתנגדות לחיסונים. אף שהתביעה נמשכה לבסוף, היא השיגה את מטרת ההפחדה שלה ומאז אין כמעט מאמץ מתואם לעקוב אחר הפטורים ולבדוק אותם באופן יזום.

בנוסף, מימונם של בתי ספר בקליפורניה תלוי בנוכחותם של תלמידים בבית הספר בפועל, ולא רק ברישומם כלומדים בו. כל יום שבו תלמיד נעדר משום שאינו מחוסן ואין לו פטור קביל הוא פירור נוסף בתקציב שבית הספר מאבד. מסיבה זו חוששים מומחי בריאות רבים שרוב הפטורים הרפואיים אינם אלא פטור מטעמי אמונה אישית במסווה, וכי בקרוב יבטלו כליל את השפעתו הטובה של החוק.