ביום שטרם היעלמותו המסתורית קיבל מיגל מורן עשרות הודעות טקסט, שקטעו ללא הרף את "יום הכיף" שתכננה אתו אמו, קרלוטה. על פי תחקיר האנה דרייר, כתבת "פרופאבליקה", היה זה בחופשת בתי הספר אחרי יום הנשיאים והאם ובנה היו בדרכם לארוחת צהריים במסעדת "אכול כפי יכולתך" סינית בקניון. מיגל, 1,75 מ' גובהו, צעד כשזרועו כרוכה סביב כתפי אמו, שגובה 1.50 מ' בלבד.
בכל כמה רגעים הרעיש הטלפון של מיגל עם הודעות והסיחה את דעתו מהבילוי עם אמו. קרלוטה שאלה מי שולח לו הודעות ללא הרף ומיגל, בנימה המעורפלת שמכירים כל ההורים לבני עשרה, השיב "סתם, איזה ילד מבית הספר". ההודעות - שנשלחו על ידי אלכסנדר, חבר לכיתה של מיגל, המשיכו לבוא, והבטיחו משהו "מגניב" באחר צהריים משעמם וקר בפברואר. "היי, בוא נלך לעשן היום", כתב אלכסנדר במסנג'ר של פייסבוק.
בסופו של דבר הסכים מיגל לפגוש את אלכסנדר, ורצה להביא חבר. "לא, רק אנחנו", השיב אלכסנדר. "אנחנו נשיג את ה'בלאנטס' (סיגר מרוקן מטבק שממולא מחדש במריחואנה). האיש הזה יאירו הולך לפנק אותך, אבל רק אתה, גבר". אלכסנדר חזר והדגיש שעל מיגל לבוא לבד. לאחר סדרה ארוכה של דיונים היכן להיפגש קבעו השניים כי מיגל ייאסף ליד בית הספר. זו היתה הפעם האחרונה בה נראה בחיים. את 84 הודעות הפייסבוק גילתה אחותו, לא המשטרה.
מיגל היה הראשון מבין 18 תלמידי תיכון שנעלמו במחוז בודד בלונג איילנד במהלך 2016 ו-2017, בעת שכנופיית הרחוב המסוכנת (שנולדה בבתי סוהר אמריקאיים) MS-13 גבתה קציר דמים מן הקהילה ההיספאנית באי הסמוך לניו יורק.
בעוד תלמיד אחר תלמיד נעלמים, רובם מפותים לבוא אל היער באמצעות הבטחה לעישון מריחואנה, משפחות המהגרים שלהם תוסכלו על ידי חוסר המעש וההליכים הלא-מספקים של משטרת מחוז סאפוק. כך עולה מיותר מ-100 ראיונות שערכה דרייר ואלפי עמודים של דיווחי משטרה, תעודות בית-דין ומסמכים אחרים שהושגו על ידי פרופאבליקה באמצעות בקשות חוק חופש המידע.
רבות מן המשפחות באות מארצות בהן הרשויות נוהגות להעלים עין בזמן שכנופיות ופלוגות מוות מעלימות צעירים. כעת הם חשו שאותה תבנית חוזרת על עצמה, ביערות לונג איילנד. השוטרים אליהם פנו לעזרה ביטלו את ילדיהם כמי שברחו מהבית, במקום קורבנות פשע.
השוטרים נמנעו שוב ושוב מלספק מתורגמנים עבור עדים והורים שמדברים רק ספרדית. ניסיונם מצביע על נתק גדול יותר בין כוחות משטרה למהגרים היספאנים. לעתים קרובות מדי, מודים בלשי משטרת סאפוק, מתייגים השוטרים את הצעירים ההיספאניים באופן סטריאוטיפי כחברי כנופיות, ונפנפו את האלימות נגדם כ"רצח זניח" ("Misdemeanor murder").
כיום המצב טוב יותר. משטרת מחוז סאפוק נלחמת ברצינות ב-MS-13. הוגשו כתבי אישום בפשעים חמורים נגד עשרות מחברי הכנופייה הרצחנית, וההיעלמויות נפסקו ברובן. אולם ראש מחלקת הכנופיות של משטרת סאפוק, טום זגאג'סקי, מודה כי לפני שמקרי ההיעלמות החלו למשוך תשומת-לב לאומית, מאמציה של המשטרה המחוזית להילחם ב-MS-13 ולהבין את הקשר בין הכנופיה לגל ההיעלמויות. "אני חושב שאנחנו קצת מודעים יותר לדברים שבעבר לא הקדשנו להם תשומת לב".
אולם עבור משפחות כמו זו של קרלוטה ובתה ליידי, השיפור בתפקוד המשטרה הוא מעט מדי, ובוודאי מאוחר מדי. כשמיגל - שמעולם לא עבר יותר משעות ספורות מבלי להתקשר לאמו או לשלוח לה מסר, ומעולם לא החמיץ את שעת היעד של עשר בלילה להיות בבית - לא שב הביתה לא בעשר ולא בחצות, אמו קרלוטה נשארה ערה כל הלילה, כדי לדווח על היעלמו למחרת.
היות שהאנגלית אינה שגורה בפיה, היא לקחה איתה את בן-זוגה, אייברהם. הדלת לתחת המשטרה היתה נעולה כשהגיעה, והיא נאלצה לצלצל בפעמון. משטרת מחוז סאפוק היא ה-11 בגודלה בארה"ב. היא אחראית לרוב שטחו של "האי הארוך", והיא מתקשה להתמודד עם זרם המהגרים דוברי הספרדית. למרות שמול התחנה יש מכולת, מסעדה וכנסייה של מהגרים, מעטים מבלשי התחנה בברנטווד דיברו ספרדית ולו ברמה כלשהי, ואיש מהם לא הוסמך כדו-לשוני.
למרות שניסתה להסביר כי הבן שלה לא מסוגל אפילו להתמודד עם לינה אצל חבר, התעקש הבלש שדיבר איתה (דרך בן הזוג) כי מיגל בוודאי מבלה עם חבריו מהתיכון בעיר הגדולה, ודחק בהם לשוב הביתה ולהמתין לילד ההולל כביכול שישוב.
בעולם אכיפת החוק נהוגה מוסכמה שבמקרים של היעלמות או חטיפה, 24 השעות הראשונות הן 24 השעות היחידות שבאמת משנות (וצופים אדוקים של "חוק וסדר: מדור מיוחד" יודעים זאת היטב). בעיר ניו יורק יש רשימה של עשרות צעדים שחובה לבצע ברגע שקטין מדווח כנעדר, בהם לדבר עם חברי הילד\ה, לבדוק חשבונות המדיה החברתית שלהם והוצאת הודעה לעיתונות.
במחוז נסאו, השוכן בין מחוז סאפוק לעיר ניו יורק, אם הילד\ה לא נמצאים תוך שעתיים מהגשת הדיווח, על השוטרים בעיר להגיש התרעה לרשויות המדינה. במשטרת מחוז סאפוק יש צעד אחד בלבד שחובה על השוטרים לבצע במקרה שקטין\ה מדווחים כנעדרים: לחפש באזור. היתה להם האפשרות להגיש בקשה להתרעה על נעדר ברחבי המדינה, אולם הרשומות מראות שהם לא הגישו בקשה כזו.
ההזנחה לא נגמרה שם. את ההודעות בין מיגל לאלכסנדר גילתה, כאמור, אחותו ליידי ולא השוטרים. כאשר קיבלה סופסוף תשובה למסרים ששלחה לטלפון של אחיה, לא לקחו השוטרים את הטלפון שלה לבדיקה. את אלכסנדר חקרו כלאחר יד, בנוכחות קרלוטה, ליידי ואייברהם, ואז אפשרו לו להיעלם למרות שהיה ברור להם שהוא יודע יותר מכפי שהוא מגלה, ושהופיע לאותה "חקירה" לבוש בסממנים של הכנופיה. בסוף אפריל, יותר מחודשיים לאחר היעלמו של מיגל, הסכימה המשטרה לפרסם פוסטר - אולם כתבה בו "מיגל ברח מהבית".
את הקישור ל-MS-13 נאלצה קרלוטה לפענח לבד, כשנתקלה באמהות אחרות שבניהן נעלמו לאחר שספגו הצקות והטרדות מחברי הכנופיה. רק כשהתגלו גופותיהן של שתי נערות וגל ההיעלמויות במחוז החל לקבל תהודה ארצית (הנשיא טראמפ הזמין את הורי הנערות שנרצחו לנאום מצב האומה שלו), החל לאיטו שינוי בגישה - לא לפני שמשרד המשפטים נאלץ לנזוף במשטרת סאפוק על טיפולה במקרים המרובים.
ב-21 בספטמבר 2016 נמצאו גופותיהם של מיגל ושל צעיר נוסף, אוסקר אקוסטה, שאת אמו ראתה קרלוטה בטלוויזיה וכך החלה לחשוד בקשר ל-MS-13. אולם גם כיום נותר הרצח של מיגל "בלתי מפוענח" רשמית. עיתונאית פרופאבליקה האנה דרייר עשתה את העבודה של המשטרה ומצאה כי קרוב לוודאי היה זה "האיש הזה יאירו" - מהגר מאל-סלבדור שנהג להסתובב בבית הספר בו למד מיגל, אך מיעט להיכנס לשיעורים.
יאירו היה המנהיג של MS-13 בבית הספר הזה, והוא החליט ככל הנראה שמיגל מפגין חוסר כבוד כלפי כנופיית MS-13 בכך שהוא לובש (ללא כוונה מיוחדת) סממנים של כנופיות אחרות (בנדנה אדומה שמזוהה עם כנופיית הבלאדס, לדוגמא). הוא שלח תלמיד בשם הנרי לחקור את מיגל על בחירות הלבוש שלו, אולם מיגל השיב שאינו חייב דין וחשבון לאיש - ובכך בעצם סימן את עצמו כיעד לרצח.
גם אחרי שרצח ככל-הנראה את מיגל, ונעצר בשל נהיגה ללא רישיון, עדיין המשיך "יאירו" להסתובב חופשי, רצח על פי החשד לפחות עוד שלושה נערים, חטף את חברתו הקטינה והחזיק בה בביתו במשך חודשיים בטרם נמלטה. הוא נעצר בסוף 2017 וממתין כעת למשפטו.