שלא יתכווץ לך האיבר הגברי: משהו במוצרים שנמצאים בשימוש יומיומי עלול לפגוע בו

מדענים באוסטרליה מזהירים, כי כימיקלים שנמצאים בפלסטיק מהווים את האיום הגדול ביותר על הפריון הגברי. יש לא מעט סיבות מדוע לא להשתמש בפלסטיק, אך הסיבה הזו היא אחת המשמעותיות: כימיקלים במוצרים שנמצאים בשימוש על בסיס יומיומי, החל בחומרי ניקוי לבית ועד לאריזות מזון, עלולים להזיק לאיבר המין הגברי ולהפוך אותו לקטן יותר.

הכימיקלים הם גורם עיקרי לצמצום במידת הפין

מחקר חדש מצא קשר בין חומרים כימיים מהקבוצות פתאלאטים (Phthalates) ופארבנים (Parabens) לבין העלייה במספר התינוקות הזכרים שנולדו עם פגמים באיבר המין. בשנים האחרונות הוכפל מספר התינוקות שנולדו עם ליקויים בפין, בשל שימוש בפלסטיק.

על מנת להוכיח את הקשר נבדקו נתונים של בני אדם וחיות שנחשפו לכימיקלים. החוקרים חיפשו פגם מסוים שנקרא, היפוספדיה (hypospadias), שגורם לפתח של הפין להיווצר בחלק תחתון יותר ולא בקצה. המצב גורם לבעיות בתפקוד. המחקר זיהה מספר חומרים כימיים, שנכנסים לגוף דרך מגע עם מזון ומים וידועים כמזיקים לבני אדם.

זהו לא המחקר ראשון שנערך בנושא. בשנת 2014 בוצע מחקר שהצביע על ההשפעה שיש לפתאלאטים, שנמצאים במוצרים רבים, על גברים צעירים. המחקר הראה צמצום משמעותי במרחק שבין פי הטבעת לבין הפין.

המחקר הוכיח, שחשיפה לחומרים מסוימים בפלסטיק גורמת לפגמים גנטיים

בשנת 2015, מצא מחקר שנערך בצרפת, קשר חזק בין החשיפה של נשים במהלך היריון לחומרים כימיים מסוימים במהלך היריון לבין היפוספדיה בקרב תינוקות זכרים. כך עלה גם ממחקר שנערך באיטליה בשנת 2010.

המחקר האוסטרלי האחרון מציג הוכחה נוספת שמספקת לגברים סיבה מדוע לא להשתמש בפלסטיק. החומרים הכימיים האמורים, שעלולים לגרום לנזק במידת הפריון של גברים ולצמצום גודל הפין, נמצאים במשחות שיניים, במוצרי יופי ובקוטלי עשבים.

החשיפה לחומרים הכימיים האמורים היא הגורם העיקרי שפוגע באיבר המין הגברי באופן האמור. לדברי החוקרים, רבים מההורים לא אוהבים לדבר על הבעיה ואף לא מספרים על כך לילדיהם. הבעיה אמנם נפתרת באמצעות ניתוח כירורגי, אך לעתים קרובות הניתוחים לא מצליחים במאת האחוזים.

 הוכחה נוספת שמספקת לגברים סיבה מדוע לא להשתמש בפלסטיק

משום שמספר המקרים הכפיל את עצמו בתוך שנים ספורות, הסיקו החוקרים כי לא מדובר בפגמים גנטיים. אלא שהמקור לבעיה הוא סביבתי. לדברי החוקרים, מאז שנות ה-50, נחשפים בני אדם לכימיקלים המזיקים. בעוד שהראיות שנתקבלו ממחקרים שבוצעו בבעלי חיים ברורות, הראיות הקיימות מקרב בני אדם עדיין לא מצביעות על מידת הנזק שהכימיקלים עלולים לגרום להם.