הרפובליקאים מצטרפים להתנגדות למדיניות הפרדת ילדי מהגרים מהוריהם

עם התגברות הזעם על הפרדת ילדים רכים מהוריהם בגבול הדרומי של ארה"ב, השאלה הגדולה השבוע היא כמה זמן יוכל הנוהל המקומם להימשך מבחינה פוליטית, כשהביקורת נשמעת גם מבית ממש, גם מרחבי המפלגה הרפובליקנית, ואפילו מאוונגליסטים בכירים כמו פרנקלין גראהם, שרק לאחרונה נצפה מגן על טראמפ בפרשות כמו זו של סטורמי דניאלס ואחרות, שהיו אמורות לקומם אדם כה אדוק.

"מדיניות מזוויעה", אומר התומך הנלהב-לרוב, אנתוני סקרמוצ'י. (צילום: CNN)

הסבר קצר: גם בתקופת אובמה ולפניו הוחזקו קטינים במעצר לאחר שניסו לחצות את הגבול באופן בלתי חוקי, וחלק מן התמונות של נערים בכלובי מתכת הם מתקופת אובמה. אולם לפני הממשל הנוכחי, היה מדובר בקטינים, לרוב בני נוער כבר, שבאמת הגיעו לגבול ללא ליווי מבוגר וניסו לחצות לבדם. הם הוחזקו זמן קצר ואז הוחזרו לארצות מוצאם או הושמו במשפחות מאמצות - בין אם קרובי משפחתם הנמצאים בארה"ב באופן חוקי, או משפחות אומנה.

עד הממשל הנוכחי, טופלו אלה המנסים לחצות את הגבול או שנתפשו שוהים באופן לא חוקי בתוך ארה"ב בבתי משפט להגירה, בהליך קצר יחסית שכלל מעצר לא ממושך, והכי חשוב - איפשר להורים להעביר את המעצר עד לדיון המשפטי יחד עם ילדיהם. ממשל טראמפ, במסגרת ההקשחה מול מהגרים, קבע שמעתה יתבררו ענייניהם של כל מי שמניחים כף רגל על אדמת ארה"ב ללא אישור מראש - כולל מבקשי מקלט - בבית משפט פדרלי.

מי שנשפט בבימ"ש פדרלי חלים עליו כללי מעצר של מערכת העונשין הפדרלית, שאינם מאפשרים החזקת קטינים בצוותא עם בוגרים. התוצאה היא שהילדים מופרדים מהוריהם, ואז ממשל טראמפ מכריז עליהם כ"בלתי-מלווים", למרות שהגיעו לגבול בלוויית הוריהם, והוא מחזיק אותם בכל מיני מחסנים, מרכזי קניות ומתחמי דירות שננטשו והותאמו מחדש למטרה זו, ואת התמונות המחרידות והתיאורים הקשים רוב הקוראים שורות אלה כבר ראו וקראו. בגלל ההפרדה, והעובדה שברוב המקרים מגורשים ההורים אל מחוץ לארה"ב בעוד ילדיהם מוחזקים בתוכה, עוברים שבועות ואף חודשים לפני שהילדים זוכים להתאחד עם הוריהם.

הפגנה נגד הפרדת ילדים מהוריהם. לא רק דמוקרטים (צילום: Shutterstock.com)

כאמור, הלחץ להפסיק מיד עם הנוהל האכזרי מגיע לא רק מכיוון "החשודים המיידיים", דהיינו הדמוקרטים, אלא מלב המפלגה הרפובליקנית ואף מתוך הבית הלבן. הגברת הראשונה, מלאניה טראמפ, קראה "להתנהל עם הלב" במדיניות ההגירה. הגברת הראשונה לשעבר (2001-2009), לורה בוש, כתבה טור דעה חריף מאד נגד המדיניות והשוותה אותם למעצר המביש של אזרחים יפנים במחנות במלחמת העולם השנייה. מנהל התקשורת לשעבר של הבית הלבן ותומך טראמפ נלהב כמו אנתוני סקרמוצ'י הצהיר בראיון ל-CNN כי "זוהי מדיניות מזוויעה. זה לא הומאני. זה פוגעני בעיני האמריקאי הממוצע".

אולם הנשיא ממשיך לשקר ולהאשים את הדמוקרטים במצב. מעיון חטוף בציוצי הנשיא ניתן להבין שיש איזה חוק, כביכול, שהעבירו הדמוקרטים, שהוא הגורם להפרדת ילדים מהוריהם. מדובר, כאמור, בשקר. אין חוק כזה. מדובר בהחלטה מנהלית של הזרוע המבצעת, דהיינו הממשל. מקריאה קרובה יותר של ציוצי הנשיא, ניתן להבין שהוא מתכוון בעצם לכך שהדמוקרטים בקונגרס אינם מסכימים לתקצב את חומת הגבול היקרה שטראמפ מתעקש לבנות, ולכן הוא "נאלץ" לעשות לילדי מהגרים ומבקשי מקלט טראומות מיותרות ולחשוף אותם לסכנות איומות ולנזקים שישפיעו עליהם לשארית ימי חייהם. מדובר, בעצם, בהתנהגות של חוטף, המאיים כי כל פגיעה שיסב לחטוף היא לא באשמתו אלא באשמת אלה שלא משלמים את הכופר.

היחס למדיניות הזו בממשל מתחלק לשלושה מחנות: המחנה המטריל, בראשות הנשיא עצמו, שמאשים באופן שקרי את הדמוקרטים באחריות לסבל שלהם אין שליטה עליו ואילו הוא יכול לשים לו קץ בשיחת טלפון בודדת; המחנה המתבייש, המתגלם בדמותה של השרה לביטחון המולדת, קירסטן נילסן, שצייצה כי "אין לנו מדיניות של הפרדת ילדים מהוריהם. נקודה" (כאמור, המדיניות "היבשה" היא לשפוט את ההורים בבימ"ש פדרלי. ההפרדה היא תוצאה בלתי נמנעת של צעד זה, וכמו שאומר המשפט הידוע במדע המדינה: התוצאה היא-היא המדיניות); ולסיום המחנה המתגאה, בדמותם של שר המשפטים ג'ף סשנס, שהצהיר על המדיניות במפורש, ויועצים כמו הלאומן הלבן סטיבן מילר והסנאטור לינדזי גראהם, שהודו בפה מלא כי המדיניות היא אמצעי לחץ על הדמוקרטים להתפשר בעניין מימון החומה.

המחנה המתבייש. השרה לביטחון המולדת, קירסטן נילסן (צילום: VOA)

רבים תוהים אם טראמפ מסוגל נפשית לרדת מן העץ נוכח ביקורת כה נוקבת מצד שנואי נפשו הדמוקרטים, ואם הוא מסוגל להתפשר על הסכום למימון החומה שלו, כפי שדיווחנו כאן אתמול. סטיב באנון, יועצו הבכיר לשעבר של הנשיא ומנהל אתר הבית של הבייס הטראמפיסטי, "ברייטבארט", אומר כי כל התפשרות הן בנושא הפרדת הילדים והן בנושא "ילדי החלום" - נושא שיעלה בקרוב להצבעה בבית הנבחרים - תעלה לנשיא ולמפלגתו קשות "עד חמישים מושבים בבית הנבחרים".