כעת מצא לעצמו יריב חדש: צ'אק שומר, הסנאטור היהודי מניו יורק, שמנהיג את הדמוקרטים בסנאט האמריקאי מאז 2017.
בפוסט שפרסם ברשתות החברתיות הביע רפאלו תמיכה בסנאטור כריס ואן הולן ממרילנד, המבקש להחליף את שומר בראשות הדמוקרטים בסנאט. אלא שהנימוקים שבחר להציג עוררו ביקורת ושאלות הנוגעות לאחד המוטיבים האנטישמיים המוכרים ביותר בהיסטוריה: הטענה שיהודים מונעים מנאמנות דתית או לאומית שאינה מתיישבת עם נאמנותם למדינתם.
"ישראל היא רק סוגיה אחת מתוך שורה ארוכה של סיבות לכך שוואן הולן הוא המנהיג הנכון לתקופתנו", כתב רפאלו.
לאחר מכן הוסיף משפט טעון במיוחד: "אנחנו זקוקים לצדק, אנחנו זקוקים להנהגה שמקשיבה לרצון העם ולא לאמונות דתיות ונאמנויות מושרשות".

בפוסט שפרסם ברשתות החברתיות הביע רפאלו תמיכה בסנאטור כריס ואן הולן ממרילנד, המבקש להחליף את שומר בראשות הדמוקרטים בסנאט. אלא שהנימוקים שבחר להציג עוררו ביקורת ושאלות הנוגעות לאחד המוטיבים האנטישמיים המוכרים ביותר בהיסטוריה: הטענה שיהודים מונעים מנאמנות דתית או לאומית שאינה מתיישבת עם נאמנותם למדינתם.
רפאלו המשיך וטען שההנהגה החדשה אינה צריכה להיכנע לאינטרסים של תעשיית הדלקים המאובנים או של תאגידים גדולים, ושיבח את ואן הולן על נכונותו להתמודד עם שחיתות מוסרית ופוליטית.
אבל דווקא השילוב בין ההתייחסות לישראל לבין הביטוי "אמונות דתיות ונאמנויות" הפך את הפוסט לחריג.
שומר אינו רק סנאטור ותיק ממדינת ניו יורק. הוא גם היהודי הראשון בתולדות ארצות הברית שכיהן כמנהיג הרוב בסנאט, והוא נחשב במשך שנים לאחד הפוליטיקאים היהודים הבולטים בוושינגטון.
הוא מרבה לדבר על זהותו היהודית, על הקשר שלו לישראל ועל אחריותה של ארצות הברית לביטחונה. במקביל, במהלך השנים הוא גם מתח ביקורת על ממשלות ישראל, לרבות על ראש הממשלה בנימין נתניהו.
הטענה שנאמנותו לישראל עשויה לגבור על מחויבותו לציבור האמריקאי נוגעת לפיכך בסוגיה רגישה במיוחד.
במשך דורות שימשה האשמת "הנאמנות הכפולה" כלי אנטישמי נגד יהודים במדינות רבות. היא הציגה אותם כאזרחים שאי אפשר לסמוך עליהם משום שלכאורה הם נאמנים קודם כול לדתם, לקהילתם או למדינה אחרת.
גם בארצות הברית נעשה שימוש בטענה הזאת לאורך השנים, ובמיוחד בדיונים על היחסים עם ישראל.
העובדה שפוליטיקאי יהודי תומך במדיניות מסוימת כלפי ישראל אינה הופכת את ביקורתו של יריב פוליטי עליו לאנטישמית. מותר לבקר את שומר על הצבעותיו, על יחסו לישראל, על קשריו עם ארגוני לובי ועל החלטותיו כמנהיג המפלגה.
אלא שבמקרה הנוכחי רפאלו לא הסתפק בביקורת על החלטה מסוימת. הוא בחר להתייחס לאמונות דתיות ולנאמנויות, בלי להבהיר לאילו אמונות ולאילו נאמנויות הוא מתכוון.
בכך נוצרה אפשרות לפרש את הדברים כרמיזה לכך שיהדותו של שומר או זיקתו לישראל משפיעות לרעה על נאמנותו לציבור שבחר בו.
אתר Times of Israel, שדיווח על הפוסט ביום ראשון, 22 בנובמבר, ציין במפורש את הדמיון בין הניסוח של רפאלו לבין המוטיב האנטישמי של נאמנות כפולה.
עם זאת, חשוב להבחין בין המשמעות האפשרית של ההתבטאות לבין כוונתו המוכחת של השחקן. רפאלו לא כתב במפורש ששומר נאמן לישראל יותר מאשר לארצות הברית, ולא פורסמה במסגרת הדיווח הבהרה מצדו המסבירה למה התכוון בביטוי.
זו אינה הפעם הראשונה שבה רפאלו מעורר מחלוקת בשל התבטאויותיו בנושא ישראל.
השחקן, שזכה להערכה רבה בהוליווד גם בזכות תפקידיו בסרטים כמו Spotlight ו־Poor Things, הפך בשנים האחרונות לאחד הקולות המזוהים עם הביקורת על מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים.
הוא תמך בקריאות להפסקת אש במלחמה בעזה, תקף את פעולותיה של ממשלת ישראל והשתתף ביוזמות פוליטיות וציבוריות בנושא.
בעבר הוטחו בו האשמות על שימוש בדימויים ובטענות אנטישמיות, אך הוא דחה את הטענה שביקורתו על ישראל נובעת משנאת יהודים.
העימות החדש מתרחש ברגע פוליטי רגיש במיוחד עבור המפלגה הדמוקרטית.
בבחירות האמצע שנערכו בתחילת נובמבר הצליחו הדמוקרטים להשיג רוב בסנאט, אך ההישג לא מנע מאבק פנימי על הנהגת המפלגה.
שומר, בן 75, הוא אחד הפוליטיקאים הוותיקים והמשפיעים ביותר בוושינגטון. הוא נבחר לראשונה לסנאט בשנת 1998, ולאחר שנים רבות בהנהגת המפלגה הפך לסמל של הממסד הדמוקרטי.
אלא שבקרב חלק מהפעילים הפרוגרסיביים גוברת הדרישה להחליפו בדמות שתנקוט קו תקיף יותר מול הנשיא דונלד טראמפ, תפחית את השפעתם של תורמים גדולים ותאמץ מדיניות ביקורתית יותר כלפי ישראל.
אל תוך המחלוקת הזאת נכנס כריס ואן הולן, הסנאטור ממרילנד, שהכריז ב־12 בנובמבר על התמודדותו מול שומר על הנהגת הרוב הדמוקרטי בסנאט.
ואן הולן, בן 67, נחשב לאחד המבקרים הבולטים של מדיניות ישראל בקרב הסנאטורים הדמוקרטים. לאורך המלחמה בעזה הוא קרא להחמיר את הפיקוח על הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל והעלה שאלות נוקבות בנוגע להתנהלותה.
הוא גם התבלט במאבק נגד מדיניות ההגירה של טראמפ ובביקורת על היחס למהגרים שנעצרו או גורשו.
תומכיו מציגים אותו כמנהיג שמוכן להתעמת עם הממסד ולהגן על עקרונות המפלגה גם כשהדבר כרוך במחיר פוליטי.
מתנגדיו סבורים כי ניסיונו של שומר, קשריו בסנאט ויכולתו לגייס תמיכה בתוך המפלגה הם נכסים חשובים, במיוחד בתקופה שבה הדמוקרטים נערכים לעימותים חדשים עם הבית הלבן.
אחד הנושאים שמחדדים את ההבדלים ביניהם הוא ישראל.
שומר נחשב במשך שנים לתומך מובהק בביטחון ישראל, אף שלא נמנע מביקורת על ממשלותיה. ואן הולן, לעומתו, אימץ בשנים האחרונות עמדה נוקבת בהרבה בנוגע לסיוע האמריקאי ולפעולות צה"ל.
שניהם מתמודדים אפוא לא רק על תפקיד מנהיג הסנאט, אלא גם על הכיוון העתידי של המפלגה ביחס לישראל.
המאבק כבר גלש מעבר למסדרונות הקונגרס. פעילים פרוגרסיביים מפעילים לחץ על סנאטורים דמוקרטים לתמוך בחילופי הנהגה, וקבוצות פוליטיות מארגנות שיחות טלפון ופניות ישירות לנבחרי הציבור.
רפאלו נמנה עם הידוענים שהתגייסו לקמפיין הזה. כבר באמצע נובמבר דווח כי תמך במאמצים לעודד סנאטורים להתייצב מאחורי ואן הולן.
הפוסט החדש שלו, לעומת זאת, מוסיף למאבק ממד אחר: לא רק ביקורת על ההנהגה הפוליטית של שומר, אלא גם ניסוח המעלה שאלות על היחס לזהותו הדתית ועל משמעות התמיכה שלו בישראל.
עבור הקהילה היהודית בארצות הברית, השאלות האלה אינן תיאורטיות.
בשנים האחרונות התנהל דיון ציבורי מתמשך על הגבול שבין ביקורת לגיטימית על ישראל לבין דימויים אנטישמיים המופנים כלפי יהודים אמריקאים. הוויכוח התעצם במיוחד לאחר פרוץ המלחמה בעזה, כאשר גם אישים יהודים המתנגדים לממשלת ישראל מצאו עצמם נדרשים להסביר את עמדתם ואת נאמנותם.
ההתבטאות של רפאלו ממחישה כיצד מאבק פוליטי פנים־מפלגתי עלול לקבל משמעות רחבה בהרבה כאשר הביקורת על מדיניותו של נבחר ציבור יהודי נקשרת לדתו ולנאמנויותיו.
ההכרעה מי ינהיג את הדמוקרטים בסנאט נמצאת בידי הסנאטורים של המפלגה, ולא בידי כוכבי הוליווד או הפעילים ברשתות החברתיות.
אבל רפאלו, בזכות פרסומו וקהל העוקבים הגדול שלו, מסוגל להעניק לסכסוך הפוליטי חשיפה שחורגת הרבה מעבר לוושינגטון.
וכעת, בזמן שצ'אק שומר נאבק לשמור על מעמדו כאחד האנשים החזקים במפלגה הדמוקרטית, הוא מוצא עצמו מתמודד גם עם שאלה שהייתה מוכרת ליהודים אמריקאים הרבה לפני שנולד: האם אפשר לתמוך בישראל מבלי שמישהו יטיל ספק בנאמנותך לאמריקה?