ביום שישי, 20 בנובמבר 2026, כמעט שנתיים לאחר האסון, הרשיע חבר מושבעים פדרלי בלוס אנג'לס את רינדרקנכט, בן 30, בהצתת השריפה שהובילה לאסון פסיפיק פליסיידס. הוא הורשע בהשמדת רכוש באמצעות אש ובהצתה שפגעה ברכוש ששימש למסחר בין מדינות. ההכרעה התקבלה בתום משפט חוזר, לאחר שהמשפט הראשון הסתיים ביוני ללא הכרעה.
ההרשעה מסיימת פרק משמעותי בחקירה שנמשכה חודשים ארוכים וחשפה את התנהגותו של רינדרקנכט בלילה שבו החלה האש, את שקריו לכאורה לחוקרים ואת הראיות הדיגיטליות שהציבו אותו בנקודת ההצתה.

השריפות שהצית ג'ונתן רינדרקנכט הביא ו למותם של 12 בני אדם, 6,837 מבנים נהרסו והנזק הכלכלי הוערך בכ-25 מיליארד דולר. יותר מ-23 אלף אקרים של שטח נשרפו, והלהבות כובו סופית רק בסוף ינואר.
לפי משרד המשפטים האמריקאי, בימים שקדמו לליל השנה החדשה הפגין רינדרקנכט כעס ותסכול קיצוניים על כך שלא הצליח למצוא בת זוג לבילוי החגיגי. התסכול שלו נקשר גם לעובדת לשעבר שעמה יצא לתקופה קצרה במרץ 2024. התובעים הציגו את מצבו הרגשי כחלק מהרקע להתרחשויות, אף שלא הוכח כי אכזבה רומנטית לבדה הייתה הסיבה להצתה.
באותו לילה הוא עבד כנהג אובר. כמעט כל הנוסעים שהסיע ושמסרו עדות זכרו אותו כאדם כועס. לאחר שהוריד את הנוסע האחרון שלו באזור פסיפיק פליסיידס, המשיך למתחם מגורים בשם דה סאמיט, שבו התגורר בעבר עם בת זוגו לשעבר.
משם נסע לכיוון תחילתו של מסלול ההליכה סקאל רוק, החנה את מכוניתו וניסה ליצור קשר עם מכר מן העבר. לאחר מכן החל ללכת לבדו במעלה השביל אל הגבעות החשוכות.
על פי הראיות שהוצגו במשפט, רינדרקנכט הגיע לאזור המכונה הידן בודהה היל, שם צילם סרטונים באמצעות מכשיר האייפון שלו והאזין לשיר ראפ ששמע שוב ושוב בימים שקדמו לאירוע. הקליפ של אותו שיר כלל תמונות של חפצים העולים באש.
מעט לאחר חצות, כשהוא לבדו בקרחת יער קטנה המכוסה צמחייה, הצית את האש שנודעה בהמשך כשריפת לכמן.
בסביבות השעה 12:12 בלילה קלטו מערכות ניטור סביבתיות את תחילת השריפה. בחמש הדקות שלאחר מכן ניסה רינדרקנכט להתקשר כמה פעמים למוקד החירום 911, אך לא הצליח ליצור קשר משום שהטלפון שלו היה מחוץ לטווח הקליטה.
רק לאחר שירד לתחתית מסלול ההליכה הצליח להתקשר ולדווח על השריפה. אלא שעד אז כבר הספיק אחד התושבים באזור לדווח לרשויות על הלהבות.
מה שעשה לאחר מכן הפך לאחד הפרטים המוזרים בפרשה. לפי התביעה, רינדרקנכט נכנס למכוניתו ונמלט מהמקום. בדרכו חלף על פני כבאיות שנסעו בכיוון ההפוך, אל מוקד השריפה. אז שינה לפתע את כיוון נסיעתו, הסתובב והחל לעקוב אחרי הכבאיות במהירות גבוהה.
כשהגיע בחזרה לאזור, יצא שוב ממכוניתו וטיפס באותו מסלול הליכה שבו עבר קודם לכן, הפעם כדי לצפות באש ובצוותי הכיבוי שנאבקו בה.
בשעה 1:02 לפנות בוקר הוא כבר צילם סרטונים נוספים של הזירה באמצעות הטלפון שלו.
הכבאים הצליחו להשתלט במהירות יחסית על שריפת לכמן. בשלב הזה נדמה היה שהאירוע הסתיים ללא אסון גדול. אלא שמתחת לפני הקרקע התרחש תהליך מסוכן שהתגלה רק לאחר מכן.
לפי ממצאי החוקרים, האש לא כבתה לחלוטין. חלק ממנה המשיך לבעור באיטיות מתחת לאדמה, בתוך מערכת השורשים של הצמחייה הצפופה. הלהבות לא נראו על פני השטח, אך החום נותר בתוך החומר הצמחי.
במשך שישה ימים המשיכה האש התת-קרקעית לבעור בלי שהיקף הסכנה יזוהה.
ב-7 בינואר הגיעו לאזור רוחות סנטה אנה עזות במיוחד. האש פרצה מחדש אל פני הקרקע, והרוחות העבירו את הלהבות במהירות עצומה בין הגבעות, הבתים והשכונות.
בתוך זמן קצר הפכה השריפה למפלצת של אש. תושבים נאלצו להימלט מבתיהם, כבישים התמלאו במכוניות נטושות, ורחובות שלמים בשכונות פסיפיק פליסיידס ומאליבו נשרפו.
בסופו של האסון נהרגו 12 בני אדם, 6,837 מבנים נהרסו והנזק הכלכלי הוערך בכ-25 מיליארד דולר. יותר מ-23 אלף אקרים של שטח נשרפו, והלהבות כובו סופית רק בסוף ינואר.
החוקרים שהגיעו לבחון את מקור השריפה הגדולה גילו כי היא התפרצה בדיוק באזור שבו התחוללה שריפת לכמן בתחילת החודש. הממצאים הובילו אותם למסקנה שמדובר באותה אש, שהמשיכה לבעור מתחת לפני הקרקע והתלקחה מחדש.
כאשר רינדרקנכט נחקר ב-24 בינואר 2025, הוא טען שהבחין לראשונה בשריפה כאשר היה סמוך לתחתית מסלול ההליכה, ומשם התקשר למוקד החירום.
אבל נתוני האיכון של הטלפון שלו סיפרו סיפור אחר לחלוטין.
לפי התביעה, המידע שהתקבל מחברת הסלולר הראה כי בזמן שהאש החלה להתפשט הוא עמד בקרחת היער, במרחק של כעשרה מטרים בלבד ממוקד הלהבות. הנתונים סתרו את התיאור שמסר לחוקרים בנוגע למקום שבו היה כאשר הבחין לראשונה בשריפה.
הראיות הדיגיטליות הפכו למרכיב מרכזי בתיק. החוקרים בחנו את נתוני המיקום שלו, את הסרטונים שצילם, את פעילות הטלפון שלו ואת האירועים שהתרחשו בשעות שקדמו להצתה. לצד אלה הוצגו ממצאים מקצועיים שנועדו להוכיח את הקשר בין האש שהוצתה בליל השנה החדשה לבין השריפה הקטלנית שפרצה ב-7 בינואר.
במהלך המשפט טענה ההגנה כי רינדרקנכט לא הצית את האש, אלא רק נתקל בשריפה ודיווח עליה לרשויות. עורכי דינו הציגו גם אפשרות שלפיה שריפת לכמן נגרמה מזיקוקים שנורו במהלך חגיגות השנה החדשה.
המאבק המשפטי היה רחוק מלהיות פשוט. במשפט הראשון, שהסתיים ביוני 2026, לא הצליחו המושבעים להגיע להכרעה פה אחד. לפי הדיווחים, עשרה מהם תמכו בזיכוי ושניים בהרשעה. בעקבות המבוי הסתום הוכרז משפט בטל.
התביעה הפדרלית לא ויתרה. כתב האישום עודכן, והמשפט השני החל ב-4 בנובמבר. הפעם התמקדו התובעים בראיות הפורנזיות והדיגיטליות ובהוכחת הקשר בין שתי השריפות.
לאחר 14 ימי משפט וכמעט שלושה ימי דיונים בחדר המושבעים, הושגה ההכרעה: רינדרקנכט אשם בשתי העבירות שיוחסו לו.
אחד המושבעים סיפר לאחר מתן פסק הדין כי בתחילת הדיונים דווקא נטה להאמין שרינדרקנכט חף מפשע. לדבריו, הוא הקדיש זמן ממושך לבחינה חוזרת של הראיות, עד שהגיע למסקנה שהנאשם הוא אכן האדם שהצית את השריפה.
אביו של רינדרקנכט דחה את פסק הדין וטען שהתביעה בנתה נגד בנו סיפור שאינו משקף את המציאות. מנגד, נציגי התביעה הביעו סיפוק מההרשעה ואמרו שהיא מספקת מידה של צדק למשפחות שאיבדו את יקיריהן ולאלפי התושבים שבתיהם נהרסו.
ראש עיריית לוס אנג'לס, קארן באס, הזכירה כי עבור רבים מתושבי העיר האסון עדיין רחוק מלהסתיים. משפחות רבות ממשיכות להתמודד עם שיקום בתיהן, עם אובדן רכוש ועם ההשלכות הרגשיות והכלכליות של השריפה.
רינדרקנכט מוחזק במעצר פדרלי מאז אוקטובר 2025. השופטת אן הוואנג קבעה את מועד גזר הדין ל-17 במרץ 2027. הוא צפוי לעונש של לפחות חמש שנות מאסר, ועשוי להישלח לכלא לתקופה של עד 40 שנה.
אבל מאחורי המספרים והדיונים המשפטיים מסתתר הסיפור שקשה לתפוס: צעיר אחד, שיצא לבדו אל הגבעות אחרי ליל שנה חדשה מתסכל, הצית אש קטנה שלדעתו אולי תכבה בתוך זמן קצר. הכבאים אכן השתלטו עליה, והוא עצמו המשיך בחייו. שישה ימים לאחר מכן האש שבה מן האדמה, והפכה לאסון שמחק שכונות שלמות ממפת לוס אנג'לס.
כעת, כמעט שנתיים לאחר האסון, חבר המושבעים קבע מי אחראי להצתה. עבור משפחותיהם של 12 ההרוגים ואלפי האנשים שאיבדו את בתיהם, שום עונש לא יחזיר את מה שנשרף.