הדברים נאמרו בכנס המנהיגות היהודית שהתקיים ביום ראשון, 15 בנובמבר, במנהטן, ביוזמת קרן תקווה, ארגון בעל אוריינטציה שמרנית. קרוז, הנחשב לאחד מתומכיה העקביים של ישראל בקונגרס, ניצל את הבמה כדי להזהיר מפני שינוי עמוק המתרחש במחנה הפוליטי שלו.
"מי שמסתכל על הבחירות האלה ורואה בהן מנדט לנטוש את ישראל, רואה משהו שאני בהחלט לא רואה, ובהחלט לא מסכים איתו", אמר קרוז לקהל משתתפי הכנס.
ההתבטאות כוונה ישירות לעמדתו של ואנס, שפרסם ב-4 בנובמבר, יום לאחר בחירות האמצע, ניתוח של הסיבות למפלה הרפובליקנית. במסגרת הדברים הפנה סגן הנשיא להערכה של סוקר פוליטי, שלפיה חלק מהמצביעים שנטשו את המפלגה ביקשו לראות שינוי ביחסיה של ארצות הברית עם ישראל.

"מי שמסתכל על הבחירות האלה ורואה בהן מנדט לנטוש את ישראל, רואה משהו שאני בהחלט לא רואה, ובהחלט לא מסכים איתו", אמר קרוז לקהל משתתפי הכנס.
הבחירות הסתיימו באובדן השליטה הרפובליקנית בשני בתי הקונגרס, והציתו ויכוח פנימי בשאלה האם המפלגה צריכה לשנות את מדיניות החוץ שלה, את סדר העדיפויות הכלכלי או את המסרים שבאמצעותם היא פונה לבוחרים.
בכנס בניו יורק נשאל קרוז על עמדתו של ואנס על ידי ג'ונתן סילבר, סגן נשיא בכיר בקרן תקווה. סילבר תיאר את סגן הנשיא כמי שמטפח לכאורה אגף בדלני ועוין לישראל בתוך המפלגה הרפובליקנית, ושיבח את קרוז על התנגדותו למגמה הזאת.
קרוז נמנע מלהתייחס ישירות למניעיו של ואנס. "תצטרכו לשאול את ג'יי די מה הסיבות שלו", השיב, לפני שהבהיר כי הוא מתנגד לחלוטין למסקנה שיש להתרחק מישראל בעקבות תוצאות הבחירות.
אלא שהוויכוח בין השניים חורג הרבה מעבר לניתוח של מערכת בחירות אחת. הוא משקף מחלוקת יסודית בנוגע לכיוונה העתידי של המפלגה הרפובליקנית, בעיקר בשאלה האם ארצות הברית צריכה להמשיך למלא תפקיד פעיל במזרח התיכון ולהעניק לישראל תמיכה מדינית וביטחונית נרחבת.
ואנס מזוהה עם אגף במפלגה המבקש לצמצם את המעורבות האמריקנית בסכסוכים בינלאומיים ולהתמקד באינטרסים פנימיים. קרוז, לעומתו, מייצג תפיסה שמרנית הרואה בברית עם ישראל מרכיב מרכזי במדיניות החוץ האמריקנית.
עם זאת, המחלוקת אינה מוחלטת. ואנס עצמו הדגיש בעבר את חשיבות היחסים עם ישראל. בהופעה סגורה בפני הקואליציה היהודית הרפובליקנית בלאס וגאס בסוף אוגוסט, הוא שיבח את הברית בין המדינות וניסה להרגיע פעילים יהודים שהביעו ספקות בנוגע לעמדותיו.
אחד הנושאים המרכזיים באותו מפגש היה יחסו של ואנס לדמויות תקשורת ימניות המזוהות עם מסרים אנטי-ישראליים. סגן הנשיא נמנע אז מלהתנער במפורש מטאקר קרלסון, אף שגינה את ניק פואנטס, פעיל ימין קיצוני הידוע בהתבטאויות אנטישמיות.
במנהטן הפנה קרוז את תשומת הלב דווקא לסכנה שהוא מזהה בתוך המחנה השמרני. לדבריו, קולות שבעבר נחשבו שוליים הולכים וצוברים השפעה, בעיקר בקרב צעירים.
הוא הזכיר במפורש את טאקר קרלסון, קנדיס אוונס וחברת הקונגרס לשעבר מרג'ורי טיילור גרין כדמויות שלדעתו תורמות להתפשטות עמדות עוינות לישראל בתוך הימין. לטענתו, המסרים שלהן כבר זוכים לאהדה ממשית בחלקים מהציבור הרפובליקני.
קרוז העריך שכשליש מהצעירים בימין פתוחים למסרים הללו. מדובר בהערכה שהציג הסנאטור עצמו, ולא בנתון שהוצג בכנס כתוצאה של סקר חדש.
האזהרה החריפה ביותר שלו נגעה לעתיד הפוליטי של הקהילה היהודית בארצות הברית. קרוז אמר כי אם המגמות הנוכחיות יימשכו, המדינה עלולה להגיע למצב שבו לא תישאר ליהודים ולתומכי ישראל כתובת פוליטית ברורה באף אחת משתי המפלגות הגדולות.
"אנחנו עלולים להתעורר בעוד חמש שנים ולגלות שאנחנו חיים במדינה שבה שתי המפלגות הפוליטיות הגדולות מתנגדות באופן חד-משמעי לישראל ואנטישמיות ללא התנצלות", הזהיר.
קרוז לא חסך ביקורת גם מהמחנה הדמוקרטי. הוא הזכיר את ראש עיריית ניו יורק זוהראן ממדאני ואת הסנאטור הנבחר ממישיגן עבדול א-סייד כדוגמאות לפוליטיקאים שהוא רואה בעמדותיהם כלפי ישראל מקור לדאגה. מדובר בביקורת הפוליטית של קרוז, ולא בקביעה מוסכמת לגבי עמדותיהם כלפי יהודים.
הסנאטור גם הצביע על צעדים מעשיים שנוקט המחנה שלו נגד מועמדים רפובליקנים שהוא מאשים בהפצת אנטישמיות. לדבריו, ארגון פרונט ליין, המזוהה עמו, פועל באמצעות זרוע הפרסום שלו נגד מועמדים ובהם ג'יימס פישבק ודן בילזריאן, במטרה להבהיר שהתבטאויות אנטישמיות אינן צריכות להיות מקובלות במפלגה.
ברקע הדברים ניצב גם המרוץ האפשרי לנשיאות ב-2028. ואנס נחשב לאחד השמות המרכזיים בדיונים על זהות המועמד הרפובליקני הבא, בעוד קרוז, שהתמודד בעבר על מועמדות המפלגה לנשיאות ב-2016, מוזכר אף הוא במסגרת ההיערכות הפוליטית לשנים הבאות.
היחסים בין השניים כבר ידעו מתיחות בחודשים האחרונים, והמחלוקת על ישראל עשויה להפוך לאחד הנושאים המרכזיים בוויכוח על המדיניות שתאמץ המפלגה לאחר סיום כהונתו של הנשיא דונלד טראמפ.
עבור הקהילה היהודית בארצות הברית, הוויכוח הזה נוגע לשאלה רחבה יותר ממערכת הבחירות הקרובה. במשך שנים רבות נחשבה התמיכה בישראל לאחד התחומים שבהם התקיימה הסכמה משמעותית בין שתי המפלגות הגדולות. כעת, לנוכח שינויים בעמדותיהם של בוחרים צעירים והתחזקות זרמים המבקרים את מדיניות ישראל, ההסכמה הזאת עומדת בפני אתגרים חדשים.
קרוז בחר להציג את המאבק לא רק כמחלוקת על מדיניות החוץ, אלא גם כשאלה על גבולות השיח הפוליטי בתוך המפלגה שלו. מבחינתו, התנגדות לאנטישמיות ושימור הברית עם ישראל צריכים להישאר חלק מזהותה של התנועה השמרנית האמריקנית.
השאלה שנותרה פתוחה לאחר הכנס במנהטן היא עד כמה העמדות שהציג קרוז משקפות את הכיוון שבו תבחר המפלגה הרפובליקנית ללכת, והאם המחלוקת עם ואנס תעמיק ככל שהמאבק על הנהגת המפלגה לקראת 2028 יתקרב.