החיים מתחת למים

לתפוס את אבי קליימן לראיון בלוס אנג'לס זו לא תמיד משימה פשוטה. האיש נמצא לא מעט בדרכים, או ליתר דיוק, מתחת למים. בימים אלה, למשל, הוא נמצא במולדובה, שם הוא משתתף בתחרות צלילה בינלאומית בבריכה, במסגרת פעילותו בזירת הצלילה התחרותית העולמית. הוא משמש כנציג וכבעל תפקיד מקצועי מטעם CMAS, ארגון הצלילה הבינלאומי, ולעיתים קרובות מוזמן להשתתף בתחרויות ברחבי העולם גם בתפקידים מקצועיים ובטיחותיים. הפעם הצלחנו לתפוס אותו בבית קפה בבוורלי הילס, הרחק מהמים, כדי לשמוע כיצד הפך תחביב שהתחיל מתוך אהבה פשוטה לים לעיסוק ספורטיבי רציני, תחרותי ומלא הישגים.

אבי קליימן, קפטן נבחרת ארה״ב בצלילה חופשית 

מי שמכיר את אבי בעיקר מעולם העסקים אולי יתקשה לדמיין אותו תלוי בנשימה אחת, צולל לעומק האוקיינוס. קליימן הוא הבעלים של חברת מחשבים וטכנולוגיה ותיקה בלוס אנג'לס, עסק שמעסיק אותו במשך שנים ודורש לא מעט זמן, אחריות והתעסקות יומיומית. אבל לצד המקלדת, המסכים והלקוחות, יש לו עולם נוסף, שונה לחלוטין. עולם שבו אין טלפונים, אין הודעות ואין פגישות. יש רק מים, שקט, הגוף והיכולת לשלוט בנשימה.

אבי נולד במולדובה, עלה לישראל, התגורר בארץ ושירת בצבא, ובשנת 1991 הגיע לארצות הברית. מאז הוא כאן, כבר יותר משלושה עשורים. במשך שנים התגורר באזור הוואלי, בשכונות שבהן מתגוררת קהילה ישראלית גדולה, וכיום הוא מתגורר ברדונדו ביץ', קרוב הרבה יותר לאוקיינוס שהפך לחלק בלתי נפרד מחייו.

כששאלתי אותו כיצד התחיל בכלל כל הסיפור הזה, הוא לא מדבר על ילדות של אימוני ספורט, על מאמנים או על חלום להיות אלוף. למעשה, הוא מספר שמעולם לא היה אדם שעסק במיוחד בספורט תחרותי. הקשר שלו למים התחיל הרבה לפני שהכיר את המושג צלילה חופשית.

אבי: "כשהייתי ילד בישראל תמיד אהבתי את הים. הייתי הולך לבד לים וקופץ לתוך הגלים הגבוהים. לא היה בי פחד. אני לא יודע למה לקח לי כל כך הרבה זמן להגיע לתחום הזה, למה חיכיתי כל כך הרבה שנים".

גם לאחר שהגיע לארצות הברית המשיך הים להיות חלק מחייו. הוא נהג לצאת עם חברים לשיט בסירה לכיוון האי קטלינה, לצלול, לצלם מתחת למים ולבלות שעות ארוכות באוקיינוס. אלא שבמשך תקופה ארוכה הצלילה שלו הייתה בעיקר צלילת מיכלים, שבה הצולל נושא עמו ציוד המספק אוויר לנשימה.

השינוי הגיע בעקבות חבר שהציע לו להצטרף לצלילה עם לווייתנים. כדי להרגיש בטוחים יותר במים, וללמוד כיצד להתנהל גם ללא מכלי חמצן, הציע לו החבר לעבור יחד קורס צלילה חופשית.

אבי: "אני תמיד אהבתי את המים, את הים ואת הצלילה. הייתי גם מתעסק בצילום מתחת למים ועושה צלילות ארוכות. לא הבנתי כמה אפשר להתעסק בצלילה בלי מכל, לעלות ולרדת. זה נשמע לי קצת משעמם", הוא צוחק. "אבל במהלך הקורס גיליתי שיש לי יכולות טובות מתחת למים. אני מסוגל להחזיק הרבה זמן בלי לנשום, וזה התחיל לעניין אותי".

ואז הגיעה הקורונה, ששינתה את שגרת החיים של כולנו, ובאופן מפתיע גם העניקה לאבי את ההזדמנות להעמיק את הקשר שלו עם הספורט החדש. בתקופה שבה מסעדות, ברים וחדרי כושר נסגרו, הוא החליט לארגן קבוצה קטנה של חברים ולצאת איתם לים בשעות הבוקר המוקדמות. לקבוצה הוא נתן את השם Sunrise Explorers. הם היו מתעוררים עם שחר, מגיעים לחוף ויוצאים לצלול באוקיינוס.

הפעילות התמקדה באזור מאליבו, ובמיוחד בחופים כמו Point Dume ובסביבתם. במקום להישאר בבית ולחכות שהעולם יחזור לשגרה, הם מצאו לעצמם מסגרת ספורטיבית וחברתית שהפכה במהרה לחלק משמעותי מחייהם. "זה התחיל כקבוצה קטנה של חברים. היינו קמים מוקדם בבוקר ויוצאים לצלול באוקיינוס. קראנו לעצמנו Sunrise Explorers. זה היה משהו מאוד מיוחד".

כשהקורונה הסתיימה, אבי כבר לא רצה להסתפק בצלילות החברתיות. הוא המשיך להתאמן, הכיר צוללים נוספים, נחשף לעולם התחרויות והחל לבדוק את היכולות שלו מול צוללים אחרים. מה שהתחיל כתחביב הפך בהדרגה לספורט תחרותי לכל דבר.

התחרות הבינלאומית הראשונה שלו התקיימה בשנת 2022 בשארם א-שייח', על חופי הים האדום. עבור ישראלים רבים מדובר באזור מוכר ואהוב, אבל עבור אבי הייתה זו חוויה מסוג אחר לגמרי: מפגש בינלאומי של ספורטאים מכל העולם, שהתכנסו סביב אהבתם המשותפת לצלילה.

אחת החוויות שהוא זוכר במיוחד מאותה תחרות היא דווקא האנשים שפגש. בעולם הצלילה, הוא מספר, המים יוצרים מרחב שבו הספורט עומד במרכז, והקשרים האישיים שנוצרים חוצים גבולות ומדינות: "בתחרויות האלה לא מתעסקים בפוליטיקה. הכרתי המון חברים טובים. יצאתי לארוחת ערב עם מתחרים מהנבחרת של ערב הסעודית, והכרתי גם צוללנים מנבחרת כווית. פגשתי אנשים מאוד נחמדים".

החוויה הזו פתחה בפניו דלת לעולם בינלאומי רחב. באותה שנה הוא התקדם לנבחרת הצלילה האמריקאית בקטגוריית המאסטרס, ובהמשך החל לצבור הישגים ושיאים בתחרויות אזוריות, לאומיות ויבשתיות.

כיום הוא מתחרה הן בצלילות עומק באוקיינוס והן בתחרויות בריכה, שני עולמות שונים מבחינת האתגרים, הטכניקה והיכולות הנדרשות.

 אז מה זה בעצם Freediving

כדי להבין את הספורט שבו עוסק אבי, צריך להכיר מעט את עולם הצלילה החופשית, או בשמה הבינלאומי Freediving. בניגוד לצלילת מיכלים, שבה הצולל נושא עמו אספקת אוויר, בצלילה חופשית כל הצלילה מתבצעת על בסיס נשימה אחת בלבד. הצולל שואף אוויר על פני המים, עוצר את נשימתו ויורד לעומק או מתקדם למרחק מתחת לפני המים, בלי מכלי חמצן בלי מערכת נשימה חיצונית.

על פניו זה נשמע פשוט: לוקחים נשימה, נכנסים למים ויורדים. בפועל מדובר בספורט מורכב מאוד, המשלב פיזיולוגיה, טכניקה, כושר גופני ושליטה מנטלית יוצאת דופן. הגוף האנושי מגיב באופן טבעי לעצירת נשימה. ככל שרמת הפחמן הדו-חמצני בדם עולה, מופיע דחף הולך וגובר לנשום. הסרעפת עשויה להתחיל להתכווץ וליצור תחושה של צורך דחוף באוויר. הצולל החופשי לומד להכיר את התחושות האלה, לזהות אותן ולשמור על רוגע, מבלי להיכנס לפאניקה.

אחד המנגנונים המרתקים בגוף האדם הוא רפלקס הצלילה של היונקים. כאשר הפנים באות במגע עם מים, במיוחד מים קרים, הגוף עשוי להפעיל תגובות פיזיולוגיות שמסייעות לחסוך בחמצן. קצב הלב עשוי לרדת, כלי דם היקפיים מתכווצים וזרימת הדם מתעדפת איברים חיוניים כמו המוח והלב. בעומקים גדולים מתרחשים גם שינויים הקשורים ללחץ המים: ככל שיורדים, הלחץ עולה ונפח האוויר בריאות קטן. הגוף חייב להתמודד עם התנאים האלה, ולכן צלילת עומק מחייבת הכנה מקצועית, היכרות עם מגבלות הגוף והשגחה מתאימה.

גם טכניקת התנועה חשובה ביותר. צוללים חופשיים משתמשים בתנועות יעילות וחסכוניות, נמנעים ממאמץ מיותר ומנסים לשמור על גוף משוחרר ככל האפשר. ציוד כמו סנפירים ארוכים, חליפות צלילה ומשקולות ייעודיות עשוי לסייע בהתאם לסוג הצלילה. בצלילות עומק מסוימות משתמשים בחבל אנכי המסמן את מסלול הירידה והעלייה, ולעיתים הצולל מתקדם לאורכו באמצעות משיכה מבוקרת. המטרה היא לחסוך באנרגיה ולצמצם את צריכת החמצן.

אבל אולי המרכיב המעניין ביותר בצלילה חופשית הוא דווקא המנטלי. הצולל חייב ללמוד להתמודד עם תחושות גופניות חזקות, להישאר רגוע ולשמור על ריכוז גם כשהוא נמצא עמוק מתחת לפני המים. אין מקום לאלתורים, לפאניקה או להחלטות פזיזות. זהו ספורט שבו ההבנה של הגוף חשובה לא פחות מהכושר הפיזי, והבטיחות תלויה באימון מקצועי, בצוות ובמערך השגחה מתאים. בניגוד למה שאולי נדמה, צלילה חופשית אינה עניין של מי שמסוגל לעצור את הנשימה לזמן הארוך ביותר, אלא של מי שיודע לשלב בין טכניקה, יעילות, שליטה עצמית וקבלת החלטות נכונה

אז מה בעצם עושים בתחרויות?

בצלילות עומק באוקיינוס המטרה היא להגיע לעומק המרבי האפשרי במסגרת הדיסציפלינה שבה מתחרים, ולחזור לפני המים תוך עמידה בכללי התחרות. ישנן קטגוריות שונות, ובהן צלילה עם סנפיר אחד, עם שני סנפירים, ללא סנפירים או באמצעות משיכה לאורך חבל. לכל קטגוריה דרישות טכניות משלה.

בתחרויות הבריכה האתגר שונה. כאן לא מודדים עומק אלא יכולת תנועה וסיבולת מתחת למים. ישנן תחרויות שבהן המטרה היא לעבור את המרחק הארוך ביותר מתחת למים בנשימה אחת, וישנן קטגוריות שבהן בודקים כמה זמן מסוגל הצולל להישאר מתחת לפני המים ללא תנועה, כשהוא צף על פני המים, בהתאם לכללי התחרות. מדובר שתי קטגוריות מרכזיות: צלילה סטטית, שבה נמדד משך הזמן וצלילה דינמית, שבה נמדד המרחק. כל אחת מהן דורשת יכולות אחרות, אך בכולן השליטה בגוף ובנשימה היא המפתח.

 אילו יכולות פיזיות ומנטליות נדרשות כדי להיות צולל חופשי ברמה תחרותית?

"זה הרבה יכולות מנטליות. אתה צריך להיות רגוע מתחת למים ולא להילחץ כשהגוף שלך אומר לך: אני חייב לנשום. אתה צריך לדעת להרגיע את עצמך. יש סימנים, הסרעפת מתחילה לפרפר, אתה מרגיש שאתה חייב לקחת נשימה, ואתה לומד להתמודד עם התחושות האלה ולהישאר רגוע.

אתה צריך לדעת להתמודד עם הלחץ בעומקים. ככל שמעמיקים יותר, הריאות מתכווצות. בעומקים מסוימים נפח הריאות קטן מאוד, עד לגודל של כדור בייסבול, כי כמעט שלא נשאר בהן אוויר. צריך להבין את הגוף ולדעת מה עושים.

מעבר לכך, נדרש כושר לב-ריאה, סיבולת שרירים ובעיקר יכולת לבצע מאמץ תוך שימוש בכמות מוגבלת של חמצן. שרירי הרגליים, למשל, עובדים קשה במהלך הצלילה, במיוחד כשמשתמשים בסנפירים. כל תנועה צורכת אנרגיה, וכל מאמץ מיותר עלול לבוא על חשבון משאבי החמצן של הגוף. לכן צוללים מקצועיים משקיעים זמן רב בלימוד תנועות יעילות ובשיפור השליטה הגופנית."

 

מה כוללים האימונים של אדם שמקדיש את עצמו לספורט כזה?

"אלה אימונים קצת פחות רגילים. לא רק אימונים בבריכה או בים. יש הרבה עבודה על מוטוריקה, אימוני נשימות, עבודה על היכולת להחזיק את הנשימה,  גמישות בית החזה וגם ללמוד להשוות לחצים באוזניים. כמובן שיש גם חדר כושר, רכיבה על אופניים והליכות. צריך לעבוד על כל הגוף.

גם לאורח החיים יש משמעות. שינה מספקת, תזונה מאוזנת והתאוששות הם חלק בלתי נפרד מההכנה לתחרות. אבי לא מתיימר להציג את עצמו כאדם שחי לפי משטר קפדני בכל רגע ביום, אבל הוא בהחלט מודע לחשיבות של איזון. "אני הגעתי מברית המועצות, ששם אתה לומד לשתות", הוא אומר בחיוך. "היום הכול במודרציה. אבל העיקר הוא לישון טוב, במיוחד לפני תחרויות, לאכול בצורה בריאה ולא יותר מדי, ולשמור על אורח חיים בריא, גם מבחינה גופנית וגם מבחינה נפשית".

 עם השנים הפך אבי לדמות מוכרת ומוערכת בקהילת הצלילה החופשית הבינלאומית. הוא משמש כקפטן נבחרת ארצות הברית בקטגוריית המאסטרס, והוא למעשה הישראלי היחיד בנבחרת.  הישג אישי משמעותי, במיוחד לאור העובדה שלא הגיע מעולם הספורט התחרותי ולא תכנן להפוך את הצלילה למרכז חייו.

ההישגים שלו מרשימים: שבעה שיאים לאומיים בקטגוריות המאסטרס וארבעה שיאים יבשתיים. השיא האחרון שלו בצלילת עומק עומד על 72 מטרים. שבעים ושניים מטרים מתחת לפני הים, בנשימה אחת, ללא מכל חמצן. עבור מי שאינו מכיר את התחום, קשה אפילו לדמיין את המרחק הזה. מדובר בירידה לעומק שבו האור, הצלילים והתחושה של העולם שמעל פני המים הולכים ונעלמים, והגוף מתמודד עם תנאים פיזיים שונים לחלוטין מאלה שהוא מכיר על פני הקרקע.

אבל מעבר להישגים האישיים, אבי ממלא גם תפקיד מקצועי חשוב בעולם הצלילה. הוא מוזמן על ידי ארגוני הצלילה השונים לשמש כאחראי בטיחות בתחרויות בינלאומיות. מדובר באחד התפקידים הרגישים ביותר בספורט הזה, שכן צלילה חופשית לעומק כרוכה בסיכון ממשי לאובדן הכרה מתחת למים.

בתפקידו הוא מפקח על בטיחות הצוללים, מלווה אותם במים ועוקב אחר מצבם במהלך הצלילה. הוא צריך לזהות סימני מצוקה, שינויים בהתנהגות, חוסר תגובה או סימנים המעידים על אובדן הכרה. במידת הצורך, עליו להיות מוכן לפעול במהירות ולהעניק סיוע. בתחרויות שבהן כל צולל מתמודד עם גבולות היכולת שלו, תפקידם של אנשי הבטיחות הוא קריטי.

לצד תפקידו בארגוני הצלילה, אבי מחזיק גם בתעודת מדריך מקצועי לצלילה חופשית. הוא פועל במסגרת עולם הצלילה התחרותית ומייצג את ארגון CMAS, הפדרציה העולמית לפעילויות תת-ימיות, המאגדת ארגוני צלילה וספורט תת-ימי ממדינות רבות ברחבי העולם. תפקידו כנציג טכני של הארגון בתחרויות הוא עדות למעמד המקצועי שצבר לאורך השנים.

 מה הסיכון הגדול ביותר בספורט הזה?

״אובדן הכרה מתחת למים, תופעה המכונה Blackout. היא עלולה להתרחש כאשר אספקת החמצן למוח יורדת לרמה שאינה מאפשרת שמירה על הכרה. מדובר במצב מסוכן במיוחד, משום שהוא עלול להתרחש ללא התרעה מספקת, ולעיתים דווקא סמוך לפני המים, בזמן העלייה. זה קרה לי פעמיים אבל בצורה קלה יחסית."

על מה בכלל חושבים כשנמצאים עמוק מתחת למים?

אבי מחייך. "חשבונות משכנתא". החלק הגופני בצלילה מאוד חשוב, אבל עוד יותר חשוב החלק המנטלי. היכולת להתנתק ולא לחשוב על שום דבר, פשוט לתת למים לעטוף אותך. זה החלק הכי חשוב וגם הכי כיפי עבורי. אני מנסה להיות כמה שיותר רגוע מתחת למים".

 

אבל מה חושבת המשפחה על תחביב שבו כל ירידה לעומק כרוכה בסיכון?

אבי לא מסתיר שבהתחלה התגובות היו רחוקות מלהיות רגועות. הקרובים אליו דאגו, חששו ולא תמיד הבינו מדוע הוא בוחר לעסוק בספורט כל כך מאתגר. "בהתחלה הם היו מאוד בלחץ ודאגו לי המון, כי זה ספורט מאוד מאתגר. היום הם כבר סומכים עליי. הם רואים כמה זה עושה לי טוב, והם יודעים שאני אחראי ולא עושה שטויות. אז אני מאמין שהם יותר בסדר עם זה", הוא אומר.

ואחרי 72 מטרים של עומק, שבעה שיאים לאומיים וארבעה שיאים יבשתיים, נראה שהמסע שלו בעולם הצלילה החופשית עדיין רחוק מסיום.

 שברת הרבה שיאים מה החלום שלך?

"החלום שלי הוא להביא את הספורט הזה לכמה שיותר אנשים, להפוך אותו לנגיש ופופולרי יותר, לגרום לאנשים להכיר את העולם המדהים הזה ולקדם את ענף הצלילה החופשית. ובאופן אישי, אני רוצה להצטרף למועדון 100 המטרים". זה מועדון יוקרתי של צוללים שהצליחו להגיע לעומק של 100 מטרים בצלילה חופשית, ללא מכלי חמצן, ולחזור בשלום אל פני המים. "אני יודע שזו מטרה שאפתנית במיוחד, אבל מותר לחלום".