
האירוע, שנשא את הכותרת „Movies Have Editors. History Does Not” — „לסרטים יש עורכים. להיסטוריה אין” — תוכנן מראש במקביל להקרנת „נאזא” במסגרת פסטיבל הקולנוע של ניו יורק. כעת, לאחר שהאירוע הסתיים, גם מגזין הבידור האמריקאי Variety דיווח כי המחאה אכן התקיימה וכי המשתתפים הקרינו מחוץ ללינקולן סנטר קטעים מ־7 באוקטובר בזמן הקרנת הסרט בפנים.

המשאיות מול הלינקולן סנטר בניו יורק נושאות מסכים ניידים שיציגו את „October 7: Bearing Witness to the Massacre” — אוסף של תיעוד גולמי מטבח 7 באוקטובר, לרבות סרטונים שתועדו בידי מחבלי חמאס עצמם בזמן המתקפה. המטרה המוצהרת של הארגון היא להזכיר לצופים הנכנסים לסרט את האירוע שקדם למלחמה בעזה ולהציג הקשר שלדבריו חסר באופן מהותי בסרט.
התמונה מהשטח ממחישה היטב את אופי האירוע: לאורך הרחוב הוצבו כמה משאיות שחורות עם מסכי LED גדולים. על אחד מהם נכתב כי „ישראל יישמה יותר אמצעי זהירות למניעת פגיעה באזרחים מכל צבא בהיסטוריה”, ציטוט שיוחס לקולונל ג׳ון ספנסר, העומד בראש תחום לוחמה אורבנית במכון Modern War Institute בווסט פוינט. על מסכים אחרים הופיעו מסרים כמו „Context is not censorship. It’s responsibility” — „הקשר אינו צנזורה. הוא אחריות”, וכן תמונות של חטופים ותיעוד שנועד להזכיר את אירועי 7 באוקטובר.
לפי הודעת ה־IAC שפורסמה מראש, במסכים הניידים נועדו להיות מוקרנים קטעים מתוך „October 7: Bearing Witness to the Massacre” — אוסף של חומרי וידאו גולמיים ממתקפת חמאס, כולל תיעוד שצולם בידי המחבלים עצמם. הארגון הזהיר מראש כי החומרים גרפיים וקשים לצפייה.
בין המשתתפים שעליהם הכריזו המארגנים לפני האירוע היו רום אל־חי ושלו ביטון, שניצלו מהטבח בפסטיבל נובה, וכן יונס אלקרנאווי, אזרח ישראלי בדואי שסייע להציל אנשים מהמסיבה.

בפועל נוצר מחזה יוצא דופן: בתוך הבניין הוקרן סרט המתמקד בהרס ובנפגעים בעזה; מחוץ לו הוקרנו חומרי 7 באוקטובר ומסרים שקראו לצופים „לדעת את האמת” ולראות את ההקשר המלא.
מנגד, בתוך האולם הוקרן „נאזא”, הסרט התיעודי של יובל אברהם ורחלי שור, מיוצרי „אין ארץ אחרת”. הסרט טוען כי במהלך המלחמה בעזה נעשה שימוש נרחב במערכות בינה מלאכותית לצורך בחירת מטרות וכי במקרים מסוימים אושרו תקיפות תוך קבלת מספרים גבוהים של נפגעים אזרחיים כנזק אגבי. צה״ל דחה את הטענות המרכזיות של הסרט וטען כי ההחלטות על תקיפות מתקבלות בידי גורמים אנושיים ולא על בסיס אלגוריתם בלבד.
הסרט עצמו זכה מוקדם יותר החודש לחשיפה גדולה בפסטיבל ונציה, שם קיבל תשומת לב רבה וזכה בפרס חבר השופטים המיוחד. מאז הפך לאחד הסרטים הפוליטיים המדוברים ביותר של עונת הפסטיבלים, והוא צפוי לצאת להקרנות מסחריות בארצות הברית בסוף ספטמבר.
ה־IAC בחר שלא לדרוש את ביטול ההקרנה. במקום זאת, הארגון הציג אסטרטגיה אחרת: להציב מחוץ לאולם תמונות וחומרים שמציגים את נקודת הפתיחה של המלחמה — מתקפת 7 באוקטובר — ובכך לטעון כי אי אפשר לדון בתוצאות המלחמה בלי להציג גם את האירוע שהצית אותה.
המסר הזה בלט במיוחד בגלל המיקום. לינקולן סנטר הוא אחד מסמלי התרבות המזוהים ביותר עם ניו יורק, ופסטיבל הקולנוע של ניו יורק נחשב לאחד האירועים המרכזיים של עולם הקולנוע האמריקאי. לכן המחאה לא התקיימה בשולי אירוע קטן, אלא מול קהל קולנוע בינלאומי, עיתונאים ואנשי תעשייה.
בפועל נוצר מחזה יוצא דופן: בתוך הבניין הוקרן סרט המתמקד בהרס ובנפגעים בעזה; מחוץ לו הוקרנו חומרי 7 באוקטובר ומסרים שקראו לצופים „לדעת את האמת” ולראות את ההקשר המלא.
העימות סביב „נאזא” צפוי להימשך גם לאחר ניו יורק. ה־IAC כבר השיק עצומה הקוראת לבתי קולנוע שמקרינים את הסרט לקיים לצדו דיונים עם ניצולי 7 באוקטובר ולהוסיף הקשר היסטורי ומידע נוסף. במקביל, יוצרי הסרט עומדים מאחורי עבודתם ומתכוונים להפיץ אותו בהיקף רחב ואף להעמיד אותו לצפייה מקוונת בחינם.
כך, לפחות לערב אחד, המאבק על הפרשנות של המלחמה לא התנהל רק במסכי הקולנוע או ברשתות החברתיות.
הוא התנהל ממש על המדרכה של ניו יורק — מסך מול מסך.