כשגם הידידים הוותיקים משנים כיוון: הדמוקרטים מכינים לישראל מאבק חדש בקונגרס

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

בספטמבר 2026, התמונה הזאת כבר מורכבת הרבה יותר.

בתוך ימים ספורים הצטרפו כמה מהדמוקרטים הבכירים והוותיקים ביותר בגבעת הקפיטול לשלושה מהלכים נפרדים הנוגעים ישירות לישראל - החזרת סנקציות בשל אלימות מתנחלים, הטלת סנקציות על מי שמעורבים בבנייה באזור E1 ועיכוב עסקת ענק של פצצות כבדות לישראל.

כל אחד מהמהלכים בפני עצמו עדיין רחוק מלהיות שינוי כולל במדיניות האמריקאית כלפי ישראל. יחד, הם מספקים תמונה של שינוי משמעותי בתוך המפלגה הדמוקרטית - ובעיקר של מעבר הביקורת על ממשלת נתניהו מהאגף הפרוגרסיבי אל מחוקקים שנחשבו במשך שנים לחלק מהמחנה הפרו-ישראלי המסורתי.

השינוי בלט השבוע במיוחד אצל חכים ג'פריס, מנהיג הדמוקרטים בבית הנבחרים. ג'פריס אמר כי הצעת חוק שנועדה להתמודד עם אלימות מתנחלים ביהודה ושומרון זוכה לתמיכה רחבה בקרב הדמוקרטים וכי יש מקום לשקול אותה כחלק ממאמץ תקיף יותר נגד התופעה.

המשמעות הפוליטית של הדברים אינה רק בתוכן. היא נמצאת בזהות הדובר. אם הדמוקרטים ישיגו רוב בבית הנבחרים בבחירות בנובמבר, ג'פריס צפוי להפוך ליו"ר בית הנבחרים - אחד התפקידים החזקים ביותר במערכת הפוליטית האמריקאית.

הצעת החוק שעליה דיבר מבקשת למעשה להחזיר ולהרחיב את מנגנון הסנקציות שנוצר בתקופת ממשל ביידן נגד גורמים שהואשמו באלימות ובהפרת היציבות בגדה המערבית, ושבוטל לאחר חזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן.

אבל הנוסח החדש מעורר בישראל דאגה גדולה יותר. הוא אינו מתמקד רק באנשים החשודים בביצוע מעשי אלימות, אלא מאפשר לפעול גם נגד גורמים שלטוניים ואחרים שנקבע כי סייעו, אפשרו או תמכו בפעילות כזאת.

והמספר שמאחוריו חשוב לא פחות מהנוסח. ההצעה צברה תמיכה של חלק גדול מהסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים, כולל מחוקקים שאינם מזוהים עם השמאל הפרוגרסיבי.

בתוך ימים ספורים הצטרפו כמה מהדמוקרטים הבכירים והוותיקים ביותר בגבעת הקפיטול לשלושה מהלכים נפרדים הנוגעים ישירות לישראל - החזרת סנקציות בשל אלימות מתנחלים, הטלת סנקציות על מי שמעורבים בבנייה באזור E1 ועיכוב עסקת ענק של פצצות כבדות לישראל

במקביל נפתחה חזית נוספת - E1.

הסנאטורים רובן גאייגו מאריזונה, כריס קונס מדלאוור, אליזבת וורן ממסצ'וסטס ורון וויידן מאורגון הגישו השבוע הצעת חוק שתטיל סנקציות אמריקאיות על גורמים זרים שייקחו חלק בפיתוח הבנייה הישראלית באזור שבין ירושלים למעלה אדומים.

החוק אינו מסתפק בהצהרה פוליטית. הוא מכוון אל המקום שבו הלחץ האמריקאי יכול להיות כואב במיוחד - כסף.

לפי ההצעה, ניתן יהיה להטיל סנקציות על חברות ואנשים שיהיו אחראים לבנייה ב-E1 או יסייעו לה, לרבות מי שיגישו הצעות למכרזים. ההצעה כוללת גם גורמים שיארגנו, יממנו או יסייעו להעברת אזרחים ישראלים לאזור.

במילים אחרות, חברה שתשתתף בפרויקט עלולה למצוא את עצמה מול מערכת הסנקציות האמריקאית. במקרים מסוימים גם מי שיממן או יאפשר את הפעילות עלול להיחשף לצעדים.

היוזמים טוענים כי בנייה נרחבת ב-E1 עלולה לקטוע את הרצף הטריטוריאלי הפלסטיני בין צפון הגדה לדרומה ולפגוע באפשרות להקמת מדינה פלסטינית בעתיד. ממשלת ישראל ותומכי הפרויקט מציגים תמונה שונה - מבחינתם מדובר באזור בעל חשיבות אסטרטגית וביטחונית לירושלים ולמעלה אדומים, והטענה שהבנייה לבדה מונעת פתרון מדיני שנויה במחלוקת.

אבל שוב, הסיפור הפוליטי הגדול אינו אליזבת וורן. הוא כריס קונס.

קונס נחשב במשך שנים לאחד מבעלי הברית החשובים של ישראל בתוך המפלגה הדמוקרטית. הוא מקורב להנהגת המפלגה, חבר ותיק בוועדת החוץ של הסנאט ואחד הקולות המשפיעים ביותר של הזרם המרכזי בנושאי מדיניות חוץ.

עכשיו הוא מצטרף לחקיקה שמאיימת בסנקציות כלכליות על מי שייקחו חלק בפרויקט ישראלי מעבר לקו הירוק.

לדברי קונס, ממשלים רפובליקניים ודמוקרטיים כאחד הזהירו במשך עשרות שנים ממשלות ישראל מפני בנייה ב-E1 משום שלדעתם היא מסכנת את האפשרות למדינה פלסטינית. מבחינתו, ההתנגדות לפרויקט אינה נטישה של ישראל אלא המשך של מדיניות אמריקאית ארוכת שנים.

גם רשימת המצטרפים מצביעה על התרחבות המחנה. לצד ארבעת היוזמים נמצאים סנאטורים דמוקרטים ובהם אדם שיף מקליפורניה, אליסה סלוטקין ממישיגן, מארק קלי מאריזונה, טים קיין מווירג'יניה וג'ק ריד מרוד איילנד. רבים מהם אינם מזוהים עם האגף האנטי-ישראלי במפלגה.

עוד לפני הגשת החוק הצטרפה קבוצה גדולה יותר של סנאטורים דמוקרטים להצהרה נגד מכרזי הבנייה ב-E1. בין החותמים היו גם צ'אק שומר, ג'קי רוזן, אלכס פדייה ואחרים שהיסטוריית ההצבעות שלהם בנושא ישראל רחוקה מזו של האגף הפרוגרסיבי.

אבל המבחן החריף ביותר כבר אינו בהתנחלויות. הוא נמצא במחסני הנשק.

גרגורי מיקס, הדמוקרט הבכיר בוועדת החוץ של בית הנבחרים, הודיע ב-16 בספטמבר כי הוא מסרב בשלב זה לאשר את עסקת הפצצות הענקית שממשל טראמפ מבקש לקדם לישראל.

מדובר בעסקה בשווי 2.8 מיליארד דולר הכוללת 40 אלף פצצות במשקל 2,000 פאונד - כ-900 קילוגרם כל אחת.

אלה אינן מערכות הגנתיות כמו כיפת ברזל או חץ. מדובר בחימוש אווירי כבד במיוחד, ומיקס טוען שהממשל לא סיפק לו ערבויות מספקות לגבי השימוש בו.

מיקס הקפיד להבהיר כי הוא ממשיך לתמוך בביטחון ישראל וביכולתה להגן על עצמה מפני האיומים באזור. אלא שלדבריו, היקף העסקה ועוצמת החימוש מחייבים תשובות ברורות יותר בנוגע לשימוש בפצצות באזורים צפופי אוכלוסין ולשמירה על החוק האמריקאי והבינלאומי.

ההבחנה הזאת חשובה. המהלך אינו שקול להצבעה על הפסקת הסיוע הצבאי לישראל, והוא גם אינו מבטל את העסקה באופן סופי. אבל העובדה שמחוקק כמו מיקס מוכן לעכב בפומבי עסקת נשק בהיקף כזה היא סימן לשינוי במערכת היחסים.

והוא אינו היחיד.

בשנים האחרונות גדל בהתמדה מספר הדמוקרטים שמוכנים להצביע בעד הגבלות על העברת נשק לישראל. מה שהיה בעבר עמדה המזוהה כמעט לחלוטין עם סנדרס והאגף השמאלי הפך לוויכוח ממשי בתוך הסיעה.

כאן נמצאת אולי ההתפתחות החשובה ביותר עבור ישראל. במשך שנים התקיים בוושינגטון פער נוח למדי בין ביקורת על ממשלת ישראל לבין הצבעות בנושאי ביטחון. מחוקקים דמוקרטים יכלו לתקוף את נתניהו, את ההתנחלויות או את מדיניות ישראל בעזה - ואז להצביע בעד חבילת הסיוע הבאה.

הגבול הזה מתחיל להיטשטש.

חקיקה נוספת מבקשת להגביל העברת סוגים מסוימים של חימוש לישראל ללא אישור מפורש של הקונגרס. תומכיה מציגים אותה כמנגנון פיקוח על השימוש בנשק אמריקאי. מתנגדיה טוענים שהמשמעות המעשית עלולה להיות יצירת אמברגו חלקי דווקא בשעה שבה ישראל מתמודדת עם איומים אזוריים כבדים.

מבחינת ישראל, הסכנה הפוליטית אינה בהכרח שאחד החוקים האלה יהפוך מחר בבוקר למדיניות אמריקאית. הנשיא טראמפ והרפובליקנים מתנגדים לרבים מהצעדים, וגם בתוך המפלגה הדמוקרטית קיימים חילוקי דעות עמוקים לגבי גבולות הלחץ על ישראל.

השאלה הגדולה היא מה יקרה אחרי 3 בנובמבר.

בחירות אמצע הכהונה יקבעו מי ישלוט בבית הנבחרים ובסנאט בשנתיים האחרונות של כהונת טראמפ. שינוי הרוב באחד מבתי הקונגרס לא יאפשר לדמוקרטים לבדם לשנות את מדיניות החוץ של ארצות הברית - הנשיא מחזיק בסמכויות רחבות ויכול להטיל וטו על חקיקה - אבל הוא יכול לשנות באופן דרמטי את סדר היום.

רוב דמוקרטי יוכל לקבוע מי יעמוד בראש הוועדות, אילו הצעות חוק יקבלו דיון והצבעה, אילו עסקאות נשק יעברו חקירה ציבורית ואילו בכירים בממשל יידרשו להגיע לשימועים.

מעל כל אלה מרחף נושא גדול בהרבה - ההסכם הבא על הסיוע הביטחוני האמריקאי לישראל.

מזכר ההבנות הנוכחי, שנחתם בתקופת ממשל אובמה, כולל התחייבות אמריקאית לסיוע ביטחוני של 38 מיליארד דולר לאורך עשר שנים ומסתיים ב-2028. המשא ומתן על המסגרת שתבוא אחריו צפוי להפוך לאחד הדיונים החשובים ביותר ביחסי ארצות הברית וישראל בשנים הקרובות.

בעבר, עצם התמיכה בסיוע ארוך טווח לישראל הייתה כמעט נקודת מוצא דו-מפלגתית. השאלה הייתה בעיקר כמה כסף ייכלל בהסכם ובאילו מערכות הוא יושקע.

בפעם הבאה, הוויכוח עלול להיות שונה.

חלק מהדמוקרטים כבר דורשים לקשור את הסיוע לתנאים הנוגעים לשימוש בנשק אמריקאי, למדיניות בגדה ולעמידה בדרישות החוק האמריקאי. אחרים מזהירים שהתניית הסיוע תפגע ביכולת ההרתעה של ישראל, תחליש בעלת ברית מרכזית ותעודד את אויביה דווקא בתקופה של איומים חריגים במזרח התיכון.

לכן עדיין מוקדם לדבר על "נטישה" דמוקרטית של ישראל. רבים מאותם מחוקקים שמקדמים כעת צעדים נגד מדיניות ממשלת נתניהו ממשיכים לתמוך בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית, בסיוע ביטחוני ובשיתוף פעולה אסטרטגי בין המדינות.

אבל גם יהיה קשה להתעלם ממה שקורה.

כאשר הביקורת מגיעה רק מסנדרס ומחברי ה-Squad, אפשר לראות בה מאבק עם האגף השמאלי של המפלגה. כאשר קונס מצטרף להצעת סנקציות, מיקס עוצר עסקת פצצות וג'פריס מאותת על תמיכה בחקיקה נגד אלימות מתנחלים - מדובר כבר בתופעה אחרת.

הוויכוח בוושינגטון אינו עוד רק על נתניהו או על עזה. הוא מתחיל להגיע אל המנגנונים שהיו במשך עשרות שנים כמעט מחוץ לתחום המחלוקת - נשק, סיוע, סנקציות והיחסים הכלכליים עם ישראלים מעבר לקו הירוק.

שישה שבועות לפני הבחירות, איש עדיין אינו יודע מי ישלוט בקונגרס הבא. אבל דבר אחד כבר ניתן לראות: אם הדמוקרטים יחזרו לשלוט באחד מבתי הקונגרס, ישראל עלולה לפגוש מפלגה שונה מזו שהכירה לפני עשור.

לא מפלגה שוויתרה בהכרח על הברית עם ישראל - אלא מפלגה שבה יותר ויותר מהאנשים שהגנו על הברית הזאת במשך שנים מוכנים עכשיו להשתמש בכוחה של וושינגטון כדי להציב לה גבולות.