
כיום, בגיל 41, היורש לשעבר של אחת משושלות ההון הגדולות באמריקה נמצא במקום אחר לחלוטין: כלא מדריד 6 בארנחואס, מדרום לבירה הספרדית.
הוא מוחזק שם מאז יולי ללא שחרור בערבות, לאחר שנעצר באיביזה בעקבות צו בינלאומי לבקשת ארצות הברית. וושינגטון רוצה אותו בחזרה - לא מפני שברח מארה"ב לאחר שהורשע בפשע, אלא כדי להעמידו לדין בפרשה המשלבת כסף גדול, פעילות פוליטית קיצונית, מחאות נגד חברת הנשק הישראלית אלביט וטענה חמורה במיוחד: תמיכה חומרית בחמאס.
לפי ה"גרדיאן", זהו המקרה הידוע הראשון שבו ארצות הברית מבקשת להסגיר אחד מאזרחיה בחשד לתמיכה בחמאס. כתב האישום עצמו נותר חסוי, ולכן חלק משמעותי מהטענות האמריקניות עדיין אינו פומבי.
והיום, 22 בספטמבר, הפרשה מגיעה לנקודת מבחן דרמטית.

ג'יימס צ'יימברס בטוניס בשנת 2024. שבוע לאחר מתקפת חמאס, שבה נרצחו כ־1,200 בני אדם בישראל ונחטפו מאות, פרסם צ'יימברס פוסט שבו כתב כי "אף פלג של ההתנגדות הפלסטינית, חמאס או אחר, לא עשה שום דבר רע".
מועצת השרים של ספרד אמורה להחליט אם לעצור את בקשת ההסגרה כבר בשלב הפוליטי הראשוני - או להעביר אותה לבית המשפט הלאומי במדריד, שיבחן אם מתקיימים התנאים המשפטיים להסגרה. גם אם בית המשפט יאשר בעתיד את הבקשה, לממשלה הספרדית תהיה שוב המילה האחרונה. דיווח ב"לה ראסון" הבוקר, המבוסס על מקורות ממשלתיים, טוען שההערכה במדריד היא שהממשלה תאפשר לתיק לעבור לשופטים, למרות התנגדות מצד שותפתה הקואליציונית סומאר.
כך הפך בן למשפחה ששווה עשרות מיליארדי דולרים למבחן ביחסים שבין ממשל דונלד טראמפ לממשלת השמאל של פדרו סנצ'ס.
הסיפור מתחיל הרבה לפני עזה.
צ'יימברס הוא נצר לג'יימס מ' קוקס, שכיהן פעמיים כמושל אוהיו, היה מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית ב־1920 והקים את מה שהפך לקוקס אנטרפרייזס - אימפריה פרטית בתחומי התקשורת, הרכב והטכנולוגיה. לפי "ואניטי פייר", משפחת קוקס הוערכה בכ־26.8 מיליארד דולר, והקונגלומרט המשפחתי מייצר הכנסות שנתיות של יותר מ־20 מיליארד דולר.
אבל צ'יימברס בחר במסלול שכמעט אי אפשר היה להמציא עבור יורש לאימפריה קפיטליסטית.
הוא מגדיר את עצמו מרקסיסט־לניניסט ומהפכן. על גופו קעקועים של יוסיף סטלין ומאו דזה־דונג. הוא הקים קולקטיב שמאלי, מימן פעילים וקומונות, ובשלב מסוים אף תיאר את עצמו כ"מהפכן מקצועי".
ב־2022, לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה, הוא נסע לדונבאס שבשליטת רוסיה והביע עמדות אוהדות כלפי ולדימיר פוטין. לפי ה"אייריש טיימס", הוא אמר כי באזור שפגש "הדבר היחיד שמישהו כועס עליו על פוטין הוא שהוא לא התערב מוקדם יותר". היחסים עם משפחתו הידרדרו עוד יותר לאחר שקוקס תמכה כספית במרכז ההדרכה המשטרתי באטלנטה המכונה בפי מתנגדיו "Cop City". צ'יימברס אף כינה את קרוביו בכינוי "Cox Klux Klan".
ב־2023 הגיע הקרע הכספי הגדול. צ'יימברס מכר למשפחתו את מניותיו בעסק המשפחתי תמורת סכום שדווח בכ־250 מיליון דולר. לדבריו, בפועל קיבל יותר.
עכשיו היה לו שילוב נדיר במיוחד: אידיאולוגיה מהפכנית ומאות מיליוני דולרים לממן אותה.
לפי בת זוגו, השחקנית והאמנית סטלה שנאבל, הוא תמך מאז בכ־100 פרויקטים ב־20 מדינות. בין היתר, מימן פרויקטים הקשורים לעזה וכן פעילים פוליטיים בארצות הברית.
אחרי 7 באוקטובר הפכו הצהרותיו לקיצוניות במיוחד.
שבוע לאחר מתקפת חמאס, שבה נרצחו כ־1,200 בני אדם בישראל ונחטפו מאות, פרסם צ'יימברס פוסט שבו כתב כי "אף פלג של ההתנגדות הפלסטינית, חמאס או אחר, לא עשה שום דבר רע".
בראיון מאוחר יותר ל"לה מונד" הלך צעד נוסף ותיאר את טבח 7 באוקטובר כ"רגע של השראה" עבור מי שלדבריו מחפשים צדק.
אלה לא היו ההתבטאויות הקיצוניות היחידות שלו.
בראיון ל"לוס אנג'לס מגזין" ב־2023 אמר כי "לישראל אין זכות קיום", ותיאר אותה כמדינה מלאכותית הנתמכת בידי המערב. באותו ראיון אמר גם שהוא קורא "מוות לאמריקה" מדי יום. מאוחר יותר אמר לעיתונאי כי מבחינתו "הדבר החשוב ביותר לשגשוג האנושות הוא השמדת ארצות הברית".
ב־4 ביולי האחרון, כאשר ארצות הברית ציינה 250 שנה לעצמאותה, הוא פרסם תמונה של דגל אמריקני בוער בצירוף מסר נגד ארצות הברית והחוגגים. ימים ספורים לאחר מכן כתב ברשת כי אם פעילותה של Palestine Action נחשבת לטרור, מבחינתו "טרור הוא אדיר".
אבל ההתבטאויות אינן לבדן בבסיס הפרשה.
לאחר 7 באוקטובר היה צ'יימברס מעורב בפעילות נגד אלביט מערכות, יצרנית מערכות הנשק הישראלית.
באוקטובר 2023 חסמו פעילים את הכניסה לאתר של אלביט בקיימברידג', מסצ'וסטס, והשחיתו את המבנה בצבע אדום. בחודש שלאחר מכן נעצרו פעילים בעקבות פעולה באתר החברה במרימאק, ניו המפשייר, שבה רוסס המבנה וחלק מהמפגינים טיפסו על הגג. צ'יימברס מימן את הערבויות וההוצאות המשפטיות של חלק מהפעילים.
אלא שהחשד הכבד ביותר שמייחסת לו ארצות הברית נוגע ל־7.5 מיליון דולר.
לפי מסמכי בקשת ההסגרה כפי שתוארו בתקשורת הספרדית, הרשויות האמריקניות חושדות שצ'יימברס העביר את הסכום מחשבון בארצות הברית לתוניסיה במסגרת הלבנת הון שנועדה, לטענתן, לתמוך בגורמי טרור ובראשם חמאס. לצד זאת מיוחסות לו עבירות הקשורות להתפרעות ולקשירת קשר להתפרעות. אם יורשע בארצות הברית בעבירות המיוחסות לו, הוא עלול לעמוד בפני עונש מצטבר של עד כ־30 שנות מאסר.
צ'יימברס ואנשיו מציגים סיפור אחר לחלוטין.
לטענתם, 7.5 מיליון הדולר לא הגיעו לחמאס - אלא שימשו, בין היתר, לתמיכה בקלאב אפריקן, אחד ממועדוני הכדורגל הגדולים בתוניסיה. שנאבל סיפרה כי בעלה התאהב במועדון ובקהל שלו והחליט לסייע לו לצאת ממשבר כלכלי.
"לה מונד" דיווח כבר ב־2025 כי צ'יימברס השקיע באמצעות חברת הספורט שלו מיליוני אירו בקלאב אפריקן, מה שסייע למועדון לפרוע כ־90% מחובותיו.
ההגנה אומרת כי כספים אחרים שהעביר לעזה נועדו לפרויקטים הומניטריים: מאפייה שסיפקה לחם בחינם, מרפאה, תמיכה נפשית לילדים יתומים ומיזמי סיוע נוספים. שנאבל טוענת שבידיה מסמכים המאפשרים להראות לאן הגיעו התרומות.
עורך דינו הספרדי של צ'יימברס הוא לא בדיוק סנגור אלמוני.
בלטסר גרסון, השופט לשעבר שהתפרסם ברחבי העולם לאחר שביקש ב־1998 את הסגרתו של הרודן הצ'יליאני אוגוסטו פינושה מבריטניה, הצטרף לצוות ההגנה. הוא טוען שהבקשה האמריקנית מונעת פוליטית ושוושינגטון מנסה להפוך סיוע הומניטרי ואקטיביזם פרו־פלסטיני לעבירות טרור.
ההגנה מצביעה גם על בעיה משפטית: לפחות אחת העבירות האמריקניות, קשירת קשר לביצוע התפרעות, אינה קיימת באותה צורה בדין הספרדי. הסגרה דורשת בדרך כלל שהמעשה המיוחס יהיה עבירה גם במדינה המתבקשת, ולכן הנקודה הזאת צפויה להיות חלק מרכזי במאבק המשפטי אם ממשלת ספרד תאפשר לתיק להתקדם.
ומכאן נכנסת הפוליטיקה.
מפלגת סומאר, שותפה בקואליציה של ראש הממשלה פדרו סנצ'ס, דורשת לעצור את התהליך כבר עכשיו. גם פודמוס ואנשי שמאל נוספים בספרד מתנגדים להסגרה. לטענתם, המטרה האמיתית של ארצות הברית היא להעניש את צ'יימברס בשל השקפותיו ופעילותו למען הפלסטינים.
מנגד, אין עדיין הכרעה שיפוטית שקובעת כי האישומים נגדו פוליטיים, וכתב האישום האמריקני נותר חסוי. לכן גם הטענה שהוא "אסיר פוליטי" היא עמדת ההגנה ותומכיו - לא עובדה שנקבעה משפטית.
מסביב לצ'יימברס כבר נבנתה קואליציית תמיכה בינלאומית. עצומה שהוגשה לממשלת ספרד נחתמה בידי יותר ממאה אמנים, אקדמאים ופעילים, ובהם ריצ'רד גיר, גרטה תונברג ואנג'לה דייוויס. הפגנות נערכו במדריד, ברצלונה וערים נוספות, ואוהדי קלאב אפריקן בתוניסיה הניפו שלטים הקוראים "Free Fergie".
בינתיים, צ'יימברס נשאר מאחורי הסורגים.
המעצר עצמו התרחש ב־10 ביולי. צ'יימברס, שנאבל ובנם היו בדרכם לבקר בבית ספר בצפון איביזה, לאחר ששקלו לעבור להתגורר באי. כמה כלי רכב לא מסומנים חסמו את מכוניתם. שוטרים הוציאו את צ'יימברס, אזקו אותו ולקחו אותו למעצר. שנאבל סיפרה כי כל האירוע ארך דקות ספורות.
מאוחר יותר הועבר לכלא בארנחואס. בית המשפט הספרדי אישר את המשך מעצרו ללא ערבות, בין היתר בשל החשש שהונו העצום יאפשר לו להימלט.
כך נסגר לעת עתה מעגל כמעט בלתי נתפס.
הילד שבילה באחוזת סבתו בדרום צרפת וגילה מרשימת פורבס שהוא יורש לאחת המשפחות העשירות באמריקה; הצעיר שהתחתן באותה אחוזה; המיליונר שמכר את חלקו באימפריה המשפחתית בכרבע מיליארד דולר; הקומוניסט עם סטלין ומאו מקועקעים על גופו; האיש ששיבח את פוטין, קרא לחיסולה של ארצות הברית וטען שחמאס לא עשה "שום דבר רע" ב־7 באוקטובר - מחכה כעת בתא בכלא ספרדי כדי לגלות אם ארץ הולדתו תקבל הזדמנות להעמיד אותו לדין.
וההחלטה שמתקבלת היום במדריד אינה סוף הסיפור אלא תחילתו של השלב הבא. אם ממשלת סנצ'ס תיתן אור ירוק, בית המשפט הלאומי יבחן את הראיות ואת הטענות האמריקניות. אם השופטים יאשרו הסגרה, הממשלה תידרש בסופו של דבר להחליט פעם נוספת אם למסור אותו לארצות הברית.
במילים אחרות, השאלה עדיין אינה אם ג'יימס "פרגי" צ'יימברס אשם בתמיכה בחמאס. את זה יצטרכו הראיות ובתי המשפט לקבוע.
השאלה שמונחת היום על שולחן ממשלת ספרד בסיסית יותר: האם בכלל לאפשר לאמריקה לנסות להוכיח את זה.