רוקדת את החיים

יש אנשים שמגיעים ללוס אנג׳לס כדי לנסות את מזלם. ויש כאלה שמגיעים אליה אחרי שנים של עבודה, התמדה, כישלונות והצלחות כשהם כבר יודעים בדיוק בשביל מה הם כאן. קרינה ברומברג שייכת לסוג השני. היא אמנם צעירה, אבל מאחוריה רזומה מרשים של הופעות, השתתפות בהפקות של נטפליקס ודיסני, עבודה לצד שמות
מוכרים בתעשיית הבידור, פרסומות, סרטים, סדרות, תחרויות ריקוד וקריירה שהחלה בכלל במקום שנראה רחוק מאוד מהאורות של הוליווד- כרמיאל שבצפון הארץ, כן ישראל. קרינה נולדה וגדלה בכרמיאל. עיר ילדותה. הבית, הקהילה, הטבע, החברים והבמה הראשונה שלה. אמה עלתה מאוקראינה לישראל כשהייתה בת עשר כחלק מסיפור משפחתי רחב יותר של עלייה מברית המועצות לשעבר. המשפחה נושאת איתה גם סיפור מורכב וכואב של הישרדות והתחלה מחדש. סבתא רבה של קרינה הייתה ניצולת שואה ויתומה, שעלתה לישראל בשנת 1972. היא התייתמה בגיל צעיר, ובישראל נפגשו בני המשפחה מחדש באיחוד משפחות מרגש.

קרינה ברומברג 

גם הדור הבא במשפחה הגיע לישראל בגל העלייה הגדול מברית המועצות בשנות ה־90. בתוך המשפחה הזו, שבה הספורט תמיד היה חלק מהחיים, קרינה מצאה את המקום שלה כמעט באופן טבעי. סבתה הייתה זו שהכניסה אותה לעולם הספורט והתנועה. היא הייתה מתעמלת מקצועית, והייתה הראשונה שלימדה את קרינה תרגילי התעמלות ותנועות בסיסיות. היא לא ידעה אז שהילדה הקטנה שתתרגל גלגלונים בבית תהפוך יום אחד לרקדנית שתופיע מול מצלמות, על במות גדולות ובהפקות בינלאומיות.
גם אביה של קרינה, אלכס, הגיע לישראל מקירגיסטן, שהייתה אז חלק מברית המועצות. גם הוא היה ספורטאי מגיל צעיר. הוא השתתף במחנות אימונים ובתחרויות ברחבי העולם, זכה במדליות בהתעמלות אומנותית ואף הגיע להישגים בתחרויות בישראל. במשפחה המורחבת יש גם מורה לשחייה. במילים אחרות, אצל קרינה הפעילות הגופנית לא הייתה תחביב מזדמן. היא הייתה חלק מה-DNA המשפחתי. סבה של קרינה, מרקוס, היה נהג ברכבת ישראל, ובכרמיאל רבים עדיין מכירים אותו. המשפחה הייתה נטועה היטב בעיר ובקהילה, וקרינה גדלה בתוך סביבה שבה כולם הכירו את כולם.

אבל אם תשאלו את קרינה מה היא זוכרת מהילדות שלה, היא לא תדבר רק על תחרויות או הישגים. היא תספר על ילדות קסומה ומאושרת בכרמיאל, על החיבור לטבע של הצפון ועל הקהילה החמה שסביבה. היא הייתה ילדה אנרגטית, יוזמת, כזו שלא מחכה שמישהו אחר ירים את הכפפה. היא הייתה מארגנת אירועים ומסיבות הפתעה
לחברים ולחברות שלה, יוצרת, בונה, מתכננת וממציאה. הצד האמנותי שלה הופיע כבר אז בכל מיני צורות. היא התעניינה במחשבים, בנתה אתרים באינטרנט, קראה ספרים, התעסקה בעיצוב בפוטושופ וחיפשה כל הזמן דרכים חדשות ליצור. אבל מעל הכול, בכרמיאל והסביבה הכירו אותה כ"קרינה הרקדנית".
החיבור הראשון שלה לתנועה ולריקוד הגיע דרך סבתה, שלקחה אותה לחוג אירובי בשכונה. משם הדרך לאירובי הייתה קצרה. קרינה החלה להתאמן, לעשות גלגולים ולפתח את היכולות הפיזיות שלה. בשנת 2010 היא אפילו זכתה במקום הראשון באליפות ישראל באירובי. אלא שהדרך שלה לא הייתה חלקה כפי שנדמה בדיעבד. קרינה מספרת כי היא נפצעה לא מעט במהלך תחרויות אירובי, תנאי האימון והמתקנים בכרמיאל לא תמיד היו אידיאליים, ואביה, שראה את הקשיים והפציעות, אמר לה בשלב מסוים שהגיע הזמן להפסיק עם האירובי ולמצוא פעילות ספורטיבית אחרת. ואז הגיע הריקוד.

קרינה התאהבה בהיפ הופ. היא הייתה בת 12 כשהחלה ללמוד את הסגנון, אבל באופן מפתיע, בתחילת הדרך הריקוד לא הגיע לה בקלות. מבחינה חברתית, היא השתלבה מיד. היו לה הרבה חברות, היא הרגישה בבית. אבל מבחינת הריקוד עצמו – היא הייתה צריכה לעבוד קשה. "הלכתי לחוג, הייתי ספורטאית ואהבתי מוזיקה, אבל הריקוד לא בא לי בקלות", היא מספרת. הרצון להופיע, לעומת זאת, היה קיים בה הרבה לפני שהייתה רקדנית מקצועית. ההורים שלה זוכרים ילדה שכבר מגיל צעיר הייתה שרה להם, יוצרת מופעים ומכריחה אותם לשבת בסלון ולצפות בה. היא הייתה מחזיקה מיקרופון, מושיבה את בני המשפחה ומעלה בפניהם הופעה שלמה.
בגיל 12 היא הצטרפה לקבוצת ההיפ הופ טבסקו בכרמיאל, ושם הדברים התחילו לתפוס תאוצה. הקבוצה השתתפה בתחרויות ברחבי ישראל, וקרינה הפכה בהדרגה לאחת הדמויות המובילות בה. הם נסעו להופעות ולתחרויות, ובין היתר הגיעו גם לדיסני וורלד בפריז, שם הופיעה קרינה כבר בגיל צעיר.

בשנת 2015 הקבוצה השתתפה בתחרות Hip Hop International בישראל ואף זכתה במקום הראשון. זו הייתה הוכחה ראשונה שהדבר שהיא אוהבת לעשות יכול לקחת אותה הרבה מעבר לעיר שבה גדלה. ואז, בדיוק כשהיא מתחילה להבין לאן הריקוד יכול לקחת אותה, החיים שינו כיוון. בשנת 2016, כשהייתה רק בת 14, קרינה עזבה את ישראל יחד עם משפחתה והיגרה לקנדה. היעד היה ונקובר – עיר יפהפייה, אך עבור נערה ישראלית בת 14 היא הייתה גם מקום זר לחלוטין. קרינה: "לא ידעתי אנגלית ולא הבנתי איפה אני נמצאת ומה קורה איתי. תמיד ראיתי את העתיד שלי פה בישראל. היו לי תוכניות ללמוד פה וידעתי מה אני רוצה לעשות בצבא. פתאום הכל השתנה היה לי מאוד קשה להתאקלם למעבר".
המעבר לונקובר היה לא רק מעבר גיאוגרפי. הוא היה שינוי מוחלט של העולם שלה. החברות, השפה, בית הספר, התרבות, וגם עולם הריקוד. בישראל היא כבר הייתה חלק מקבוצה, רקדה בתחרויות, הופיעה והכירה את הסביבה. בקנדה היא הייתה שוב מתחילה מאפס. סטודיו לריקוד בקנדה לא היה דבר מובן מאליו עבור משפחה שזה עתה היגרה. קרינה לא תמיד יכלה להרשות לעצמה את שיעורי הריקוד היקרים, וגם הביטחון העצמי שלה נפגע. לכן היא עשתה את מה שיכלה לעשות: היא רקדה בבית. בסלון. מול היוטיוב. היא הייתה לומדת תנועות, מתאמנת שוב ושוב ומנסה להתקדם בעצמה. ולפעמים היא הייתה מכריחה את ההורים שלה לשבת ולצפות בהופעות שהכינה עבורם.
כשהגיעה לגיל 16, אחרי ששיפרה את האנגלית וצברה ביטחון, היא החלה לעשות אודישנים לקבוצות ריקוד צעירות. הפעם היא כבר ידעה שהיא מוכנה לנסות. היא התקבלה לקבוצת ריקוד רצינית שהתחרתה ברחבי קנדה, ובמקביל המשיכה לקחת שיעורים, להשתתף במחנות אימונים ולעבוד על עצמה. כדי להגיע לאימונים ולשיעורים היא הייתה נוסעת שעות בתחבורה הציבורית. במקביל היא גם הייתה תלמידה מצטיינת. קרינה קפצה כיתה וסיימה את התיכון כבר בגיל 16. חודשיים לאחר מכן, בגיל 17, היא כבר נרשמה לאוניברסיטת SFU בוונקובר ללימודי מנהל עסקים.
כסטודנטית היא עבדה בחנות הנעליים ALDO, עבדה קצת עם אביה, ובכל זמן פנוי המשיכה לרקוד, להתאמן, להשתתף בקבוצות מרכזיות וללכת לאודישנים. ואז, בשנת 2019, הגיע האודישן ששינה את המסלול המקצועי שלה. קרינה נבחנה לתפקיד ריקוד בסרט גדול של נטפליקס והתקבלה. זה היה תפקיד ב"כריסמס קרוניקלס 2" לצד קורט ראסל. זו הייתה העבודה המקצועית הראשונה שלה בתעשיית הסרטים. משם הדברים התחילו להתגלגל במהירות.
קרינה נבחרה להשתתף גם בסרט "Monster High 1" של ניקלודיאון, המבוסס על סדרת הבובות המוכרת. ההפקה צולמה במשך כשלושה חודשים, בתקופה מורכבת במיוחד של מגפת הקורונה. 30 רקדנים השתתפו בהפקה אבל קרינה הייתה חלק מ-8 הרקדנים המובילים שקיבלו הכי הרבה זמן מסך, והפכה לאחת הדמויות הבולטות בתחום הריקוד בסרט. ההצלחה הזו משכה את תשומת לבן של סוכנויות הריקוד הגדולות בקנדה. קרינה הוחתמה בסוכנות מקצועית, ומהר מאוד הגיעו הזדמנויות נוספות. אחת מהן הייתה השתתפות בסדרת הטלוויזיה "ריברדייל", בפרק הסיום החגיגי של הסדרה.

אחר כך הגיע "Monster High 2", ובהמשך גם סרט נוסף של סוני לצד הזמרת והשחקנית אשנטי, "Honey Girls". אבל דווקא אחרי רצף ההצלחות הזה קרינה הבינה משהו חשוב: היא לא רוצה להיות רק הרקדנית שמחכה לטלפון הבא, לאודישן הבא או לתפקיד הבא. היא רוצה ליצור בעצמה. היא החלה לחשוב על מופע משלה - מופע המבוסס על חמשת החושים. הרעיון היה ליצור לא רק מופע ריקוד, אלא חוויה שלמה. ה-DJ עמד במרכז הקהל, כשהרקדנים הופיעו סביבו. החלל הפך למעין גלריית אמנות חיה, שבה בכל פינה קורה משהו אחר. כל קטע הציג שיר אחר מתוך אלבום מוזיקלי, וכל שיר קיבל עולם ויזואלי משלו. בקטע אחד הייתה תצוגת אופנה. באחר היה דואט. במקום אחר הופיע זמר בלייב. דוגמניות עברו על מסלול, ובמקביל מסכים שהוצבו על התקרה וגם על הרצפה הקרינו את הרקדנים ואת התנועה שלהם. ואז, כשהמופע הסתיים, האירוע לא באמת נגמר. הקהל יכול היה להישאר, להסתובב, לראות את הבגדים שהוצגו, לקנות, להכיר
אנשים ולעשות נטוורקינג.  קרינה קראה למופע "ראשון". לא רק בגלל שזה היה המופע הראשון שלה, אלא מפני שהוא היה מבחינתה הילד הראשון שיצרה בעצמה. "זה היה הבייבי הראשון שלי", היא אומרת. והבייבי הזה הצליח, ביג טיים! המופע זכה לפרסום גדול ברחבי קנדה, וקרינה כבר החלה לחשוב על הדבר הבא. כחצי שנה לאחר מכן היא הרימה את המופע השני, שתוכנן להתחיל באמצע אוקטובר 2023.
אבל אז הגיע ה־7 באוקטובר. הטבח הנורא בישראל זעזע את ישראל ואת הקהילות היהודיות ברחבי העולם. עבור קרינה, שהגיעה מישראל ושמשפחתה עדיין קשורה עמוקות למדינה, זה לא היה אירוע שאפשר פשוט להמשיך ממנו הלאה כאילו דבר לא קרה.
יומיים אחרי אוקטובר 7 היא הבינה שהיא לא יכולה להעלות מופע חגיגי. והיא הודיעה על ביטול המופע. כמה חודשים לאחר מכן קרינה קיבלה החלטה נוספת: להגיע ללוס אנג׳לס.
עבור רקדנית צעירה שכבר צברה ניסיון מקצועי בקנדה, המעבר לעיר המלאכים לא היה צעד מובן מאליו. לוס אנג׳לס היא המקום שבו החלומות של עולם הבידור הופכים למקצוע, אבל היא גם אחת הערים התחרותיות בעולם. מדי יום מגיעים אליה אלפי רקדנים, שחקנים, מוזיקאים ואמנים שמנסים להשיג את אותו הדבר – אודישן אחד, תפקיד אחד, הזדמנות אחת שתפתח את הדלת הבאה. אצל קרינה, ההחלטה להגיע לכאן הייתה קשורה גם לחיפוש אחר מקום שבו תוכל להתחיל מחדש. הקשר שלה לעולם הריקוד האמריקאי התחיל עוד לפני המעבר. בתקופת הקורונה היא החלה לעבוד עם הרקדנית המפורסמת, דיאנה מטוס. מה שהחל באימונים בתקופה שבה עולם הריקוד כמעט כולו נעצר, התפתח עם הזמן לקשר מקצועי משמעותי. מטוס זיהתה את היכולות של קרינה, ובהמשך הזמינה אותה ללוס אנג׳לס להופיע איתה ולעבור אימונים מתקדמים.
קרינה החלה להגיע למחנות אימונים ברחבי ארצות הברית – אטלנטה, סיאטל, פורטלנד ועוד ערים – ובכל נסיעה
כזו היא לא רק התאמנה. היא למדה את התעשייה האמריקאית מבפנים. היא הכירה רקדנים, כוריאוגרפים, אנשי תעשייה וסוכנויות, ובעיקר הבינה כיצד עובד עולם הריקוד במדינה שבה התחרות היא ברמה אחרת לחלוטין. אחרי ה־7 באוקטובר, המחשבה על מעבר לארצות הברית הפכה מבחינתה מרעיון רחוק לתוכנית ממשית. האירועים בישראל והאווירה שנוצרה בוונקובר גרמו לקרינה להבין שהיא רוצה שינוי. היא החלה לחשוב ברצינות על המעבר לארצות הברית ולהוציא ויזת אמן שתאפשר לה לעבוד כאן באופן מקצועי. ההישגים שכבר צברה בעולם הבידור כרקדנית, ההשתתפות בסרטים ובסדרות והעבודה המקצועית שלה בקנדה, היו הבסיס לקבלת ויזת אמן
מצטיינת שאפשרה לה להגיע לארצות הברית בזכות הכישרון וההישגים שהציגה. אבל מאחורי ההחלטה המקצועית הסתתר גם סיפור אישי הרבה יותר מורכב.

קרינה מספרת שאחרי ה־7 באוקטובר, העולם המקצועי והחברתי שלה בוונקובר השתנה כמעט בן לילה. אנשים שעבדו איתה, אנשים שהיו חלק מהסביבה שלה ותמכו בה לאורך השנים, החלו להתרחק ממנה. היא הרגישה על בשרה את גל האנטישמיות שהתגבר בעיר ואת העוינות כלפי ישראלים ויהודים. קרינה: "כל האנשים שהיו סביבי
ותמכו בי לא דיברו איתי פתאום. הסביבה בוונקובר הייתה קשה. קבוצות פרו פלסטנים קידמו קמפיין שקרא לא להגיע למופעים שלי בגלל שאני ישראלית במקור. הכול היה מלא בדגלי פלסטין סביבי, והיה סוג של חרם נגדי". באותה תקופה היא עדיין התמודדה עם הכאב הפרטי שלה. חברים שהכירה נהרגו ולא חזרו אחרי ה־7 באוקטובר. אם זה מהצבא או מפסטיבל הנובה. היא הייתה רחוקה מישראל, אבל קרובה מאוד לאנשים ולסיפורים שהתרחשו שם. קרינה: בנוסף לעצב הגדול על חברים שאיבדתי באותה נשימה הייתי צריכה להתמודד עם גל של אנטישמיות ושנאה נגדי", קרינה, שהייתה רגילה להיות בתנועה כמעט כל שעות היום, מצאה את עצמה נסגרת בתוך הבית. "לא יצאתי כמעט מהבית. נלחמתי ועניתי לכל תגובות השנאה נגדי באינטרנט. כמה שרציתי להיות חזקה ולייצג את ישראל, זה גם לקח ממני המון אנרגיה".

קרינה בהופעה עם נועה קירל 

המעבר לעיר המלאכים, לדבריה, שינה הכל. פתאום הייתה סביבה קהילה ישראלית ויהודית גדולה ומחבקת. היא מצאה כאן אנשים שמבינים את המקום שממנו היא מגיעה, את השפה, את התרבות ואת הכאב. ובמקביל, היא הגיעה לעיר שבה עולם הריקוד הוא לא רק תעשייה - הוא חלק מהחיים. השמש של קליפורניה, הרחובות של לוס אנג'לס, הסטודיוז׳, האודישנים והמפגש עם אנשים חדשים החזירו לה משהו שכמעט אבד לה בחודשים שקדמו למעבר."פתאום התחלתי לחייך שוב ולצאת החוצה", היא מספרת. והריקוד היה הדרך שלה לחזור לעצמה. אחד הרגעים החשובים הראשונים שלה בלוס אנג׳לס היה במחנה אימונים אינטנסיבי עם הכוריאוגרף ג׳רמי גרין. באותו מחנה היו גם נציגים של סוכנויות הרקדנים הגדולות בארצות הברית. קרינה הגיעה כדי להתאמן, אבל יצאה
ממנו עם הרבה יותר. במהלך המחנה ניגשה אליה הסוכנת של סוכנות BlocLA קרינה: "היא שאלה אותי אם אני חתומה באיזושהי סוכנות. אמרתי שלא, והם פשוט חטפו אותי. ממש אחרי מחנה האימונים הם החתימו אותי בסוכנות BlocLA". כך קרינה מצאה את עצמה מיוצגת על ידי אחת הסוכנויות המוכרות בעולם הריקוד של לוס אנג׳לס.
במקביל לכל ההתקדמות המקצועית, קרינה סיימה את התואר שלה. היא גם חזרה להעלות את המופע שיצרה בעצמה, והתחושה הייתה שהיא מתחילה מחדש - אבל הפעם ממקום הרבה יותר חזק. ואז הגיע האודישן הראשון המשמעותי שלה בלוס אנג׳לס. היא קיבלה הזמנה לרקוד בהופעה ברוז בול עם The Weeknd. היא עברה את האודישן והייתה בדרך לעוד הישג משמעותי, אלא שאז המציאות הקליפורנית התערבה. השריפות הגדולות באזור פסיפיק פליסיידס, שהשפיעו על אזורים רבים בלוס אנג'לס, גרמו לדחיית המופע המושקע. עוד דלת נסגרת. אבל בדיוק כמו שכבר למדה במהלך החיים, קרינה לא נשארה לעמוד מול הדלת. יומיים בלבד
לאחר מכן היא הוזמנה לאודישן לסרט של דיסני ועברה אותו בהצלחה. קרינה הצטרפה לצוות הרקדנים שהיה מעורב בבניית קטעי הריקוד של הסרט, ועבדה מאחורי הקלעים על ההפקה. מדובר היה בסרט "Descendants 5", ההמשך לסדרת הסרטים המצליחה של דיסני, שיצא לאחרונה. ההכרה בה הגיעה גם מהקהילה הישראלית. קרינה קיבלה הצעה להצטרף כרקדנית לסיבוב ההופעות של נועה קירל בארצות הברית ובקנדה, יחד עם אמנים ישראלים נוספים, בהם עדן גולן וסטפן לגר. זו הייתה מבחינתה עוד הזדמנות לשלב בין שני העולמות שלה: תעשיית הבידור האמריקאית מצד אחד, והחיבור הישראלי והקהילתי מצד שני.
במקביל, היא החלה לקבל הצעות לפרסומות והפקות מסחריות בלוס אנג׳לס. בין היתר השתתפה בפרסומת למותג גדול של תיקי גב בעיר. ובהמשך קרינה השתתפה בפרסומת לצד הקומיקאי קווין הארט עבור רשת הדונאטס Raising Cane's, פרויקט שאמור לצאת בקרוב.

עכשיו, כשהיא כבר מבוססת יותר בתעשייה, קרינה מתחילה להסתכל גם מעבר לקריירה של רקדנית. בימים אלה היא עובדת על אחד הפרויקטים הגדולים ביותר שלה עד כה, יחד עם הכוריאוגרף טייריק, שעבד עם ביונסה, במסגרת חברת בידור, הפקות וריקוד גדולה בלוס אנג׳לס.
זה חלק מתהליך שבו קרינה מתחילה לבנות לעצמה שם גם כיזמית צעירה, יוצרת ומי שמבינה שלאורך זמן, בעולם תחרותי כמו לוס אנג׳לס, לא מספיק רק לחכות שמישהו יתן לך הזדמנות. צריך לדעת גם ליצור אותה. והילדה מכרמיאל, שפעם רק רצתה שיסתכלו עליה רוקדת, מגלה היום שהחלום האמיתי הוא לא רק שיראו אותך על הבמה. אלא להשאיר עליה את החותם שלך.