ואנס רוצה לשלם להורים להישאר בבית: החד־הוריות עלולות לשלם את המחיר

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

היוזמה, שנמצאת בשלבי גיבוש, עשויה להפוך לאחד המהלכים הבולטים ביותר של סגן הנשיא ג'יי־די ואנס בתחום מדיניות המשפחה. על פי הפרטים שנחשפו, הממשל רוצה ליצור מסלול חדש שיאפשר להורה נשוי לקבל סבסוד פדרלי עבור טיפול בילדיו שלו, כל עוד בן או בת הזוג עובדים לפחות 35 שעות בשבוע.

במילים פשוטות: במקום שהמדינה תעזור למשפחה לשלם למעון, מטפלת או מסגרת חיצונית כדי ששני ההורים יוכלו לעבוד, היא עשויה לשלם ישירות לאחד ההורים כדי להישאר בבית.

הכסף אמור להגיע מקרן הפיתוח והטיפול בילדים, תוכנית פדרלית בהיקף של כ־12 מיליארד דולר שהוקמה בשנות התשעים ונועדה לסייע למשפחות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית לממן טיפול בילדים. כיום נהנים ממנה כ־1.3 מיליון ילדים עד גיל 13, והסיוע הממוצע מגיע לכ־9,000 דולר לילד בשנה.

לפי הטיוטה שנחשפה, המסלול החדש יוגדר כ"טיפול מבוסס הורה". אבל התנאים צפויים להיות נוקשים: רק זוגות נשואים יהיו זכאים, ורק כאשר אחד מבני הזוג עובד בהיקף מלא כמעט. זוגות שאינם נשואים לא ייכללו, והורה יחיד שאינו עובד גם הוא לא יהיה זכאי.

וזה בדיוק המקום שבו מתחילה הסערה.

כדי לשלם למשפחה נשואה שבה אחד ההורים נשאר בבית, ייתכן שיהיה צורך לקצץ בסיוע לאם חד־הורית שזקוקה למעון כדי לצאת לעבודה.

כ־80% מהמשפחות שמקבלות כיום את הסיוע הן משפחות חד־הוריות עובדות, וברובן מדובר באמהות. המבקרים מזהירים שהממשלה אינה מתכננת, לפחות לפי הפרטים הידועים כעת, להגדיל את תקציב הקרן. המשמעות היא שאם ייכנסו מאות אלפי משפחות חדשות למעגל הזכאות, כולם יתחרו על אותה קופה.

במילים אחרות: כדי לשלם למשפחה נשואה שבה אחד ההורים נשאר בבית, ייתכן שיהיה צורך לקצץ בסיוע לאם חד־הורית שזקוקה למעון כדי לצאת לעבודה.

מבחינת ואנס, זה אינו עיוות אלא תיקון. במשך שנים הוא טוען שמדיניות הרווחה האמריקאית מעניקה יתרון כמעט אוטומטי למשפחות שבהן שני ההורים עובדים ומעבירים את הילדים למסגרת חיצונית, בעוד משפחות שבהן אחד ההורים בוחר להישאר בבית כמעט אינן מקבלות תמיכה.

ואנס טען בעבר כי ילדים צעירים נהנים במקרים רבים משהייה בבית עם הורה, וביקר את התפיסה שלפיה מעונות יום הם בהכרח הפתרון הטוב ביותר לכל משפחה. הרעיון הזה הופיע גם בתוכניות שמרניות רחבות יותר שקראו להפנות יותר כסף פדרלי ישירות למשפחות ולא למוסדות.

ממשל טראמפ מציג את המהלך כעניין של חופש בחירה. המסר פשוט: אם המדינה כבר מוציאה מיליארדים כדי לעזור להורים לממן טיפול בילדים, מדוע שהכסף ילך רק למעונות, מטפלות וספקים חיצוניים — ולא גם לאב או לאם שבוחרים לגדל את הילד בבית?

רשות הילדים והמשפחות כבר עודדה מדינות לנצל את הגמישות הקיימת בתקציבים כדי לתמוך יותר במשפחות נשואות עם שני הורים, ובמיוחד במשקי בית שבהם אחד ההורים בוחר להישאר בבית עם ילדים קטנים. מבחינת התומכים, מדובר בניסיון להפסיק "להעניש" כלכלית משפחות שמעדיפות מודל מסורתי יותר.

אבל גם בתוך הממשל עולות שאלות משפטיות. אחד הנושאים הרגישים ביותר הוא הדרישה לנישואים. עורכי דין בוחנים האם הממשלה יכולה להעניק סבסוד פדרלי רק לזוגות נשואים ולהוציא מהמסלול זוגות שחיים יחד בלי להינשא. אם הכלל אכן יישאר כפי שהוא, סביר שגם זוגות חד־מיניים נשואים יהיו זכאים בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון שהכירה בנישואים חד־מיניים בכל ארצות הברית.

בעיה נוספת היא הונאות. כיום חלק גדול מהכסף מועבר למסגרות מוכרות ומפוקחות. אם הממשלה תתחיל להעביר תשלומים ישירות להורים עבור טיפול בילדיהם שלהם, יהיה קשה יותר לוודא מי באמת עומד בתנאים, כמה שעות בן הזוג עובד והאם המשפחה אכן ויתרה על הכנסה כדי שאחד ההורים יישאר בבית.

אפילו חלק מהחוקרים שתומכים ברעיון העקרוני של סיוע להורים שנשארים בבית מזהירים שהממשלה בוחרת בדרך בעייתית. מבחינתם, אם רוצים להעניק קצבה למשפחות כאלה, צריך ליצור תקציב חדש — לא לקחת כסף מתוכנית שגם כך מתקשה לעמוד בביקוש.

החשש הזה מתחזק בגלל שינויים נוספים שכבר בוצעו במערכת. השנה ביטל הממשל כלל שנועד להגביל את חלקן של משפחות בעלות הטיפול בילדים לשיעור מסוים מהכנסתן. הדמוקרטים ניסו לבטל את המהלך, אך לא הצליחו. לפי מבקרי המדיניות, חלק מהמשפחות עלולות כעת לשלם אלפי דולרים נוספים בשנה.

גם מעונות היום עצמם עלולים להיפגע. מאות אלפי מסגרות ברחבי ארצות הברית תלויות במידה זו או אחרת בסבסוד הפדרלי. אם חלק מהכסף יוסט מהן ישירות להורים, מוסדות מסוימים עלולים לאבד הכנסות, לצמצם מקומות — ובמקרים קיצוניים אף להיסגר.

המהלך של ואנס נוגע אפוא בשאלה הרבה יותר גדולה מקצבאות ילדים. הוא משקף מאבק אידאולוגי על הדרך שבה המדינה צריכה להתייחס למשפחה האמריקאית: האם תפקידה לעזור להורים להשתלב בשוק העבודה, או דווקא לאפשר לאחד מהם להישאר בבית? האם המדינה צריכה להיות ניטרלית כלפי מבנה המשפחה — או לעודד במפורש נישואים ומשקי בית עם שני הורים?

עבור תומכי המהלך, זו הכרה מאוחרת בעבודה שאינה מקבלת משכורת אבל יש לה ערך עצום: גידול ילדים בבית. עבור המבקרים, זו מדיניות שמתגמלת משפחות נשואות על חשבון אמהות חד־הוריות שאין להן אפשרות לבחור להישאר בבית.

התקנה עדיין אינה סופית והיא עשויה להשתנות לפני שתיפתח לתגובות הציבור. אבל אם תאושר במתכונתה הנוכחית, היא עשויה להיכנס לתוקף כבר בשנה הבאה — ולשנות לא רק מי מקבל את כספי הטיפול בילדים, אלא גם את המסר שממשלת ארצות הברית שולחת למיליוני הורים.

עד היום המדינה שילמה כדי שההורים יוכלו לצאת לעבודה. עכשיו ואנס רוצה לבדוק אם היא צריכה לשלם לחלק מהם דווקא כדי להישאר בבית.