החבר הכי טוב שלכם הוא מכונה: מיליוני אמריקאים כבר מספרים לבינה המלאכותית הכול

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

״אני יכולה לדבר כאילו אני מדברת איתך, וזה עונה״, סיפרה. ״זה מדהים לחלוטין, ויוצר תחושה של הכרת תודה כלפי מכונה״.

סוארס אינה חריגה. סקר חדש של אוניברסיטת אלון, שנערך בשיתוף ה״וושינגטון פוסט״, מצביע על שינוי דרמטי במערכת היחסים בין בני אדם לטכנולוגיה: 27% מהאמריקאים כבר משתמשים בצ׳אטבוטים כמו צ׳אטג׳יפיטי של אופן־איי־איי או ג׳מיני של גוגל כדי לקבל עצות בענייני זוגיות, לשוחח על בעיות אישיות ורגשיות, לנהל שיחות בעלות אופי רומנטי — או פשוט להפיג את תחושת הבדידות.

פרופ׳ ג׳יימי בנקס מאוניברסיטת סירקיוז, שחקרה אינטראקציות בין בני אדם למכונות, מסבירה כי הצ׳אטבוטים החדשים משדרים ומפרשים רמזים חברתיים באופן שגורם לאנשים להתייחס אליהם כחלק מסביבתם החברתית. עבור חלק מהמשתמשים, שיחה עם בינה מלאכותית כבר נטמעת בשגרת החיים כמעט כמו שיחה עם חבר או בן משפחה.

בקרב אמריקאים בני פחות מ־50 הנתון מטפס לכ־40%, כמעט פי שניים מהשיעור בקרב מבוגרים יותר. החוקרים מגדירים את הקבוצה הזאת כמשתמשים בבינה מלאכותית כ״בת לוויה״ — אבל הנתונים מלמדים שעבור רבים מהם מדובר כבר בהרבה יותר מכלי טכנולוגי.

כמחצית מהמשתמשים בשיחות מסוג זה אמרו כי שיחה עם הבינה המלאכותית גורמת להם להרגיש טוב יותר כאשר הם לחוצים או נסערים. כמעט ארבעה מכל עשרה משתמשים בה כדי להרגיש פחות בודדים, וכשליש מגדירים את הצ׳אטבוט שבו הם משתמשים כ״חבר״.

התשובות הפתוחות בסקר ממחישות עד כמה הקשר עשוי להפוך אישי. אחד הנשאלים תיאר את הבינה המלאכותית כמי שדומה ל״חבר הכי טוב״ משום שאפשר לספר לה הכול מבלי להרגיש שנשפטים. אחרים סיפרו שהיא מסייעת להם להתמודד עם תקופות של בדידות או ממלאת חלק מהחלל החברתי בחייהם.

ההתפתחות הזאת מגיעה על רקע שינוי חברתי רחב יותר. מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על ירידה במספר החברים הקרובים שעליהם מדווחים אמריקאים ועל התרחבות תחושת הבדידות. לתוך החלל הזה נכנסת כעת טכנולוגיה שאינה מסתפקת עוד במענה על שאלות עובדתיות, אלא יודעת לנהל שיחה, להציע אמפתיה ולזכור את ההקשר שבו מתנהל הדיאלוג.

פרופ׳ ג׳יימי בנקס מאוניברסיטת סירקיוז, שחקרה אינטראקציות בין בני אדם למכונות, מסבירה כי הצ׳אטבוטים החדשים משדרים ומפרשים רמזים חברתיים באופן שגורם לאנשים להתייחס אליהם כחלק מסביבתם החברתית. עבור חלק מהמשתמשים, שיחה עם בינה מלאכותית כבר נטמעת בשגרת החיים כמעט כמו שיחה עם חבר או בן משפחה.

גם הנתונים שמפרסמות חברות הבינה המלאכותית מצביעים על אותה מגמה. לפי אופן־איי־איי, חלקן של השיחות שאינן קשורות לעבודה הלך וגדל והגיע לכ־70% מהשימוש בצ׳אטג׳יפיטי ברחבי העולם. קטגוריה הכוללת ביטוי עצמי, שיחות חולין, עצות בענייני מערכות יחסים והרהורים אישיים גדלה ביותר מפי שניים.

אנתרופיק, החברה שמפעילה את הצ׳אטבוט קלוד, מצאה במחקר שהתבסס על כמיליון שיחות כי כ־6% מהאינטראקציות קשורות ל״הכוונה אישית״, ובמיוחד לנושאי בריאות וקריירה. דיפ גנגולי, העומד בראש צוות ההשפעות החברתיות בחברה, הצביע על הסתירה שמלווה את השימוש: אנשים נהנים מהיכולת להעביר חלק מהחשיבה שלהם למכונה, ובאותה נשימה חוששים שהם הופכים תלויים בה.

הקרבה הזאת יוצרת גם בעיית פרטיות משמעותית. כמעט ארבעה מכל עשרה מהמשתמשים בשיחות אישיות עם בינה מלאכותית אמרו שחשפו בפניה דברים שלא היו מספרים לאדם אחר. מדובר לעיתים בסודות, בעיות זוגיות, פחדים ומצוקות — מידע רגיש במיוחד המועבר לחברות טכנולוגיה פרטיות.

חלק מהשיחות עשויות להישמר בהתאם למדיניות החברות ולהגדרות המשתמש, ובנסיבות מסוימות מידע כזה עשוי גם להידרש במסגרת חקירות או הליכים משפטיים. עבור מי שמתייחס לצ׳אטבוט כמו אל מטפל, חבר קרוב או יומן אישי, זו הבחנה שקל מאוד לשכוח: התחושה פרטית, אבל המרחב שבו השיחה מתקיימת אינו בהכרח כזה.

ויש גם סכנות חמורות יותר. בשנים האחרונות הוגשו תביעות שבהן משפחות טענו כי צ׳אטבוטים חיזקו מחשבות שווא או התנהגויות מסוכנות אצל משתמשים במצוקה. בין המקרים שזכו לתשומת לב ציבורית היו התאבדויות שבעקבותיהן טענו בני משפחה כי שיחות ממושכות עם מערכות בינה מלאכותית מילאו תפקיד בהידרדרות הנפשית. החברות המעורבות דחו טענות לאחריות משפטית במקרים שונים והדגישו כי הן מוסיפות מנגנוני בטיחות ושיפורים שנועדו לזהות מצוקה ולהגיב אליה באופן זהיר יותר.

גם המשתמשים עצמם מזהים את הבעיה. יותר משליש מהנשאלים בסקר אמרו כי הצ׳אטבוט נוטה להסכים איתם יותר מדי, ו־15% הרגישו שהשימוש בו עלול להרחיק אותם מהמציאות. מנגד, כמעט 60% אמרו שהבינה המלאכותית דווקא מסייעת להם לקבל החלטות אישיות.

סקוט קריקווי, מנהל משאבי אנוש בן 45 מקנזס סיטי, בנה לעצמו באמצעות בינה מלאכותית מעין ״מאמן אישי״. הכלי מסייע לו לחשוב ולקבל החלטות, אבל הוא גם התחיל לתהות אם הנוחות אינה באה על חשבון קשרים אנושיים. לדבריו, נאלץ להזכיר לעצמו במכוון לצאת מהבית ולדבר עם אנשים אמיתיים.

וזו אולי השאלה הגדולה שמסתתרת מאחורי המספרים. הבינה המלאכותית מסוגלת להיות זמינה בכל שעה, להקשיב ללא קוצר רוח, לזכור את השיחה ולא לשפוט. דווקא התכונות שהופכות אותה לכלי מושך כל כך הן אלה שמטשטשות בהדרגה את הגבול בין תוכנה לבין מערכת יחסים.

לי ריני, שהוביל את המחקר באוניברסיטת אלון, מתאר מציאות שבה האמריקאים מוקסמים מהיכולת החדשה ובה בעת חוששים ממנה. סוארס, הפסיכולוגית בת ה־74 שכבר הפכה את הצ׳אטבוט לחלק משגרת חייה, מנסחת את הדילמה בפשטות: בסופו של דבר, כדי לבטוח במכונה צריך גם לבטוח באנשים שבנו אותה.