פסק דין מטלטל: שופטת פדרלית ביטלה את איסור הוויזות הגורף של ממשל טראמפ ל-75 מדינות
השופטת ג'נט ורגס במנהטן קבעה כי ממשל טראמפ פעל בניגוד לחוק כשעצר באופן גורף הנפקת ויזות הגירה לאזרחי 75 מדינות, ובהן איראן, אפגניסטן, רוסיה, ברזיל ופקיסטן. פסק הדין מבטל את המדיניות ומחייב חזרה לבדיקה פרטנית של המבקשים — מכה משפטית משמעותית למהלך שנגע לכמעט 40% ממדינות העולם.
האזינו לכתבה זו
פסק דין מטלטל: שופטת פדרלית ביטלה את איסור הוויזות הגורף של ממשל טראמפ ל-75 מדינות
23.08.2026 09:00
0:00 / 0:00
08.23.2026 09:00
סוכנויות הידיעות
אחת ממדיניות ההגירה הרחבות ביותר של ממשל טראמפ ספגה מכה קשה בבית המשפט. שופטת פדרלית בניו יורק ביטלה ביום שישי את ההוראה שהקפיאה הנפקת ויזות הגירה לאזרחי 75 מדינות, וקבעה כי שר החוץ מרקו רוביו חרג מסמכותו כשהורה לקונסוליות לסרב לבקשות על בסיס לאום בלבד. בפסק הדין תיארה השופטת ג'נט ורגס את המדיניות כ"בלתי חוקית באופן מובהק" וככזו שסותרת ישירות את חוק ההגירה הפדרלי.
שלח
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
שלח
ההחלטה נוגעת רק לוויזות הגירה — כלומר לאנשים המבקשים לעבור לארצות הברית לצמיתות במסגרת איחוד משפחות, עבודה או מסלולים אחרים לתושבות קבע — ולא לוויזות תייר, עסקים או סטודנטים. אבל היקף המדיניות שבוטלה היה עצום: היא חלה על אזרחים של 75 מדינות באמריקה הלטינית, אפריקה, אסיה, המזרח התיכון, הבלקן והקריביים, ובהן ברזיל, קולומביה, אורוגוואי, פקיסטן, בנגלדש, איראן, אפגניסטן, רוסיה וסומליה.
משרד החוץ הנהיג את ההקפאה בינואר בטענה שאזרחים מאותן מדינות נמצאים בסיכון גבוה יותר להפוך ל"נטל ציבורי" — כלומר להסתמך על סיוע ממשלתי לאחר הגעתם לארצות הברית. המהלך השתלב במדיניות הרחבה יותר של טראמפ לצמצום ההגירה החוקית והבלתי חוקית כאחד, ולהחמרת הבדיקות הכלכליות של מי שמבקש להשתקע במדינה.
אלא שלדברי ורגס, כאן בדיוק חצה הממשל את הגבול שהקונגרס הציב לו. חוק ההגירה והאזרחות מעניק לפקידים קונסולריים סמכות לבחון כל מבקש לפי נסיבותיו האישיות — מצבו הכלכלי, בריאותו, גילו, משפחתו וגורמים נוספים — ולא מאפשר לשר החוץ להחליף את הבדיקה הזאת באיסור גורף המבוסס רק על הדרכון שבו מחזיק האדם. בפסק הדין כתבה כי המדיניות "אוסרת באופן קטגורי על הנפקת ויזות הגירה על בסיס הלאום של המבקש", ובכך מבטלת למעשה את המבנה שקבע הקונגרס.
משרד החוץ הנהיג את ההקפאה בינואר בטענה שאזרחים מאותן מדינות נמצאים בסיכון גבוה יותר להפוך ל"נטל ציבורי" — כלומר להסתמך על סיוע ממשלתי לאחר הגעתם לארצות הברית. המהלך השתלב במדיניות הרחבה יותר של טראמפ לצמצום ההגירה החוקית והבלתי חוקית כאחד, ולהחמרת הבדיקות הכלכליות של מי שמבקש להשתקע במדינה.
המשמעות המעשית עלולה להיות גדולה במיוחד למשפחות שכבר היו עמוק בתוך הליך ההגירה. העתירה הוגשה בידי שני ארגוני סיוע להגירה ובידי 11 אנשים שנפגעו ישירות מהמדיניות, ובהם אזרחים אמריקאים שביקשו להביא בני משפחה לארצות הברית ומבקשים שהגישו בקשות על בסיס תעסוקה. שישה מהעותרים סיפרו שבני משפחתם כבר קיבלו סירוב לוויזה.
ורגס לא הסתפקה בקביעה שהמדיניות אינה חוקית מכאן ולהבא. היא ביטלה את ההוראה עצמה, ובכך פתחה את הדרך לכך שבקשות שהוקפאו או נדחו מכוחה יחזרו למסלול של בחינה פרטנית. עם זאת, המשמעות המדויקת לכל תיק תהיה תלויה בשלב שבו הוא נמצא ובהנחיות שמשרד החוץ יוציא בעקבות פסק הדין.
אחת הטענות המרכזיות של הממשל הייתה שהמדיניות נועדה להגן על משלם המסים האמריקאי. משרד החוץ הסתמך על נתונים שלפיהם יותר מ־30% ממשקי הבית של מהגרים מחלק מן המדינות שנכללו ברשימה קיבלו צורה כלשהי של סיוע ציבורי. אבל השופטת קבעה שגם אם החשש מ"נטל ציבורי" לגיטימי, החוק מחייב לבדוק את האדם הספציפי — ולא להניח מראש שכל אזרח של מדינה מסוימת ייהפך לנטל.
ההבדל הזה קריטי. אדם אמיד מברזיל, מהנדס מפקיסטן או בן זוג של אזרח אמריקאי מאיראן יכול להיות בעל יכולת כלכלית מלאה ולהיות זכאי לוויזה על פי החוק. לפי פסק הדין, אי אפשר לסרב לו רק משום שממשלת ארצות הברית החליטה שמדינת המוצא שלו נמצאת בקבוצת סיכון.
העתירה גם חשפה עד כמה רחוק הגיעה ההנחיה. לפי המסמכים שהוגשו בתיק, פקידי קונסוליות הונחו לעצור הנפקת ויזות אפילו במקרים שבהם הבקשות כבר עברו חלק גדול מההליך. בכך הפכה ההקפאה ממנגנון בדיקה מחמיר לאיסור לאומי כמעט אוטומטי — וזה, לפי ורגס, מה שהפך אותה לבלתי חוקית.
הפסיקה מהווה מכה נוספת למדיניות ההגירה של טראמפ, שבחודשים האחרונים נתקל שוב ושוב בבתי המשפט. ביוני ביטל שופט פדרלי מדיניות אחרת שהקשתה על מהגרים מעשרות מדינות לקבל מקלט, אישורי עבודה, גרין קארד ואזרחות, וקבע כי הרשויות הותירו אנשים במצב משפטי בלתי מוגדר תוך התעלמות מהוראות החוק.
הממשל ניסה להסתמך גם על פסק הדין של בית המשפט העליון מ־2018, שאישר את אחת הגרסאות של צו איסור הכניסה של טראמפ מהכהונה הראשונה. אבל ההשוואה לא שכנעה את השופטת. אותו תיק עסק בסמכות הנשיא להגביל כניסה לארצות הברית מטעמי ביטחון לאומי; התיק הנוכחי עוסק בשאלה אחרת — האם שר החוץ יכול להורות לפקידים הקונסולריים לסרב לוויזות הגירה לאנשים שהם עשויים להיות זכאים להן לפי החוק.
משרד החוץ מסר לאחר פסק הדין כי ממשל טראמפ "מגן על הציבור האמריקאי באמצעות שמירה על הסטנדרטים הגבוהים ביותר לבדיקת מבקשי ויזה", אך נמנע מלהתייחס ישירות להליך המשפטי המתמשך.
עבור ארגוני ההגירה, לעומת זאת, מדובר בניצחון משמעותי. הרשת הקתולית לסיוע משפטי בהגירה, שהייתה בין העותרות, הדגישה כי ההקפאה הפרידה בין בני זוג, הורים וילדים שביקשו לעבור את מסלול ההגירה החוקי. ארגון "קהילות אפריקאיות יחד" הגדיר את פסק הדין ניצחון גדול לשלטון החוק וטען שהאיסור גרם נזק כבד למשפחות ולקהילות.
המאבק, עם זאת, רחוק מסיום. הממשל עדיין יכול לערער, ופסק הדין עשוי להגיע לערכאות גבוהות יותר. אבל נכון לעכשיו, אחד הניסיונות הרחבים ביותר של הבית הלבן לחסום הגירה חוקית לפי ארץ מוצא נעצר.
וזו השורה החשובה עבור אלפי משפחות שכבר המתינו חודשים: הדרכון שבו נולד המבקש אינו יכול, לבדו, להיות גזר הדין.
במקום איסור גורף על 75 מדינות, החוק מחזיר את ארצות הברית לכלל הבסיסי שלה — לבדוק כל אדם לגופו.