
לדברי מייסד קרן הגידור פרשינג סקוור, מחירי הדיור הגבוהים בניו יורק אינם נובעים רק מהביקוש, אלא גם ממדיניות שמקשה ומייקרת את הבנייה. הוא טען כי ראשי עיר מהשמאל הציבו בפני יזמים יותר מדי חסמים, וכי החלטתו של ממדאני להקפיא את שכר הדירה בדירות מפוקחות רק תעמיק את המחסור. "תראו מה יקרה לניו יורק אם ממדאני יצליח ליישם את התוכניות האלה", הזהיר.

המיליארדר היהודי ביל אקמן מזהיר מהמדיניות הסוציאליסטית של ממדאני
מועצת שכר הדירה של ניו יורק הצביעה ביוני על הקפאת המחירים בחוזים לשנה ולשנתיים בדירות הכפופות לפיקוח. אקמן טען כי כשהמדינה מגבילה את שכר הדירה, חלק מהעלויות מתגלגלות דווקא לשוכרים בשוק החופשי. לדבריו, כ־60 אלף דירות כבר הוצאו מהשוק מפני שהתקנות אינן מאפשרות לבעלי הנכסים להחזיר את עלויות השיפוץ. כדוגמה למדיניות הפוכה הוא הצביע על אוסטין, טקסס, שבה בנייה מוגברת סייעה להוריד את מחירי השכירות.
אקמן מתח ביקורת גם על מדיניות האנרגיה של מדינת ניו יורק. לדבריו, סגירת תחנות כוח גרעיניות, העיכובים הממושכים באישור צינורות גז והאיסור על קידוח בשיטת פראקינג מאלצים את המדינה לייבא גז טבעי מפנסילבניה – ומייקרים את חשבונות התושבים. לטענתו, אלה אינן בעיות בלתי פתירות, אלא תוצאה של החלטות ממשלתיות שניתן לשנות.
גם מדיניות המס של העיר נמצאת על הכוונת שלו. אקמן טען כי ניו יורק צריכה למשוך אליה בעלי הון וחברות גדולות, ולא לגרום להם לעבור למקומות אחרים. הוא הביא כדוגמה את מייסד סיטאדל קן גריפין, שרכישת דירת יוקרה במאות מיליוני דולרים יכולה לדבריו להפוך פרויקט בנייה לכדאי, ליצור מקומות עבודה ולהכניס לעיר תושבים אמידים שמשלמים מסים. באותה נשימה הזהיר מפני צעדים שירתיעו יזמים כמו אילון מאסק מלהקים בעיר את עסקיהם.
זו אינה הפעם הראשונה שאקמן יוצא נגד מדיניות המס הפרוגרסיבית. בעבר הוא תקף את ההיטל החדש על דירות יוקרה בניו יורק שאינן משמשות כביתו העיקרי של הבעלים, וגם את ההצעה בקליפורניה לגבות מס חד־פעמי בגובה 5% מהונם של מיליארדרים. לדבריו, מס שמוצג כחד־פעמי עלול להפוך בהמשך לצעד קבוע ולדחוף בעלי הון והשקעות אל מחוץ למדינה.
לצד ההגנה על הקפיטליזם, אקמן הודה באחת הבעיות הגדולות של השיטה: לדבריו, כמעט מחצית מהאמריקאים אינם שותפים לצמיחה שמייצר שוק המניות. עובדים שאין להם חשבונות פנסיה או השקעות רואים את שווי המניות מזנק, בעוד שהשכר שלהם אינו מסוגל לצמוח באותו קצב – ולכן הם מרגישים שהמערכת הותירה אותם מאחור. הפתרון, לטענתו, אינו לוותר על הקפיטליזם, אלא לאפשר ליותר אזרחים להשתתף בשוק ההון וליהנות מהעושר שהוא מייצר. רק כאשר הציבור ירגיש שהוא שותף להצלחה, הסביר, הוא יוכל להאמין שהשיטה הכלכלית אכן עובדת גם עבורו.