
הייחוד בתביעה אינו רק ההתנגדות לחובת הצגת עשרת הדיברות, אלא גם הדרך המשפטית שנבחרה. בניגוד למאבקים קודמים, שהתבססו על התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית ועל עקרון ההפרדה בין דת למדינה, הפעם מבססות התובעות את טענותיהן על חוק חופש הדת של טקסס עצמה. לטענתן, דווקא החוק המדינתי, שנועד להגן על חופש האמונה, הוא שמונע מהממשלה לכפות מסר דתי מסוים על תלמידים.
על פי החוק החדש, כל בית ספר יסודי ותיכון ציבורי במדינה מחויב להציב בכל כיתה פוסטר של עשרת הדיברות בנוסח "גרסת המלך ג'יימס" – תרגום פרוטסטנטי קלאסי של התנ"ך. הפוסטר חייב להיות בגודל מינימלי של 16 על 20 אינץ', ממוסגר או עשוי מחומר עמיד, ולהיות מוצג במקום בולט לעיני כל תלמיד. החוק אינו מותיר לבתי הספר שיקול דעת: מדובר בדרישה מחייבת לכל כיתה במדינה.

אחת הטענות המרכזיות בתביעה נוגעת דווקא לנוסח עשרת הדיברות שנבחר. עורכי הדין מדגישים כי אין נוסח אחיד המקובל על כל הדתות. יהודים, קתולים ופרוטסטנטים משתמשים בנוסחים ובחלוקה שונה של הדיברות. החוק בטקסס מחייב את הגרסה הפרוטסטנטית של "המלך ג'יימס", שאינה תואמת את המסורת היהודית. כך, למשל, במסורת היהודית "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" נחשב לדיבר הראשון, בעוד שבמסורות נוצריות מסוימות מדובר רק במשפט פתיחה ולא בדיבר נפרד.
את התביעה הגישו אודרי נאת', סנג'אם קאור סוהאל ואמילי רות', שילדיהן לומדים בשלושה מחוזות חינוך שונים – סייפרס-פיירבנקס, יוסטון וספרינג בראנץ'. השלוש מבקשות מבית המשפט להוציא צו מניעה זמני שימנע את כניסת החוק לתוקף עד להכרעה בתיק.
לטענתן, החוק מפר את חוק חופש הדת של טקסס משנת 1999, האוסר על רשויות המדינה להטיל נטל משמעותי על חופש הדת של האזרחים. בנוסף הן מסתמכות על "תיקון זכויות ההורים", שאושר במשאל עם במדינה ומעניק להורים סמכות רחבה בנוגע לחינוך ילדיהם.
"אני לא עורכת דין, אבל מה שמעניין כאן הוא שבמקום להסתמך על החוק הפדרלי, אנחנו משתמשות בחוק של טקסס עצמה כדי להגן על חופש הדת שלנו", אמרה נאת' לרשת KHOU11. לדבריה, חשוב לה גם להעביר לילדיה מסר אזרחי: "אני רוצה שהם יראו שצריך לעמוד על מה שנכון."
אחת הטענות המרכזיות בתביעה נוגעת דווקא לנוסח עשרת הדיברות שנבחר. עורכי הדין מדגישים כי אין נוסח אחיד המקובל על כל הדתות. יהודים, קתולים ופרוטסטנטים משתמשים בנוסחים ובחלוקה שונה של הדיברות. החוק בטקסס מחייב את הגרסה הפרוטסטנטית של "המלך ג'יימס", שאינה תואמת את המסורת היהודית. כך, למשל, במסורת היהודית "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" נחשב לדיבר הראשון, בעוד שבמסורות נוצריות מסוימות מדובר רק במשפט פתיחה ולא בדיבר נפרד.
לטענת התובעות, הבחירה הרשמית בנוסח פרוטסטנטי מעניקה עדיפות לזרם דתי אחד על פני אחרים. הן מזהירות כי המסר שיועבר לתלמידים הוא שמדינת טקסס מאמצת תפיסה דתית מסוימת ומעמידה אותה מעל אמונות אחרות.
גם הרקע האישי של שלוש האמהות ממחיש את המורכבות. סוהאל היא בת הדת הסיקית, רות' מגדלת את ילדיה ללא השתייכות דתית, ונאת' מחנכת את ילדיה להכיר מסורות שונות, ובהן יהדות, הינדואיזם, ג'ייניזם וקווייקריזם. רות' טענה כי החוק משדר מסר של הדרה כלפי מי שאינם משתייכים לזרם הדתי שנבחר. "זה מלמד את התלמידים שהדרה היא דבר לגיטימי, ואולי אפילו רצוי", אמרה. "זה לא המסר שאני רוצה שהילדים שלי יקבלו ממדינת טקסס."
המאבק סביב החוק כבר הגיע בעבר לבתי המשפט. בשנת 2025 הגישו 16 משפחות מ-11 מחוזות חינוך תביעה דומה. שופט פדרלי הוציא אז צו מניעה זמני שקבע כי החוק עלול להפר את התיקון הראשון לחוקה האמריקנית, אולם בהמשך ביטל בית המשפט לערעורים של המחוז החמישי את ההחלטה, ואפשר למדינה להמשיך באכיפת החוק.
התובע הכללי של טקסס, קן פקסטון, ממשיך להגן על החוק וטוען כי עשרת הדיברות הם חלק בלתי נפרד מהמורשת המשפטית וההיסטורית של ארצות הברית. לשיטתו, עצם הצגת הפוסטרים בכיתות אינה מהווה כפייה דתית, משום שאיש אינו מחייב את התלמידים לקרוא אותם או ללמוד אותם.
התביעה החדשה מוגשת פחות מחודשיים לאחר שמועצת החינוך של טקסס אישרה תוכנית לימודים חדשה הכוללת שילוב רחב יותר של תכנים מקראיים בבתי הספר הציבוריים. מבחינת התובעות, מדובר בחלק ממגמה רחבה יותר של חיזוק הנוכחות הדתית במערכת החינוך. מבחינת המדינה, זהו ביטוי למורשת האמריקנית. כעת, ההכרעה עוברת שוב אל בתי המשפט, שיידרשו לקבוע היכן עובר הגבול בין מסורת דתית לבין כפייה דתית בכיתה.