המקל פילח את גופו – והוא המשיך ללכת: מסע ההישרדות הבלתי נתפס של דייוויד סיפלדי

בילינגס, מונטנה — כשהביט לראשונה בגופו לאחר הנפילה, דייוויד סיפלדי הבין מיד שמדובר בפציעה יוצאת דופן. מקל ההליכה שלו, שנועד לסייע לו בטיפוס, חדר מתחת לבית השחי, עבר דרך שריר הגב ובלט מצדו השני של גופו. בגובה של כמעט 3,900 מטרים, במרחק של כמה קילומטרים בלבד מפסגת גרניט פיק – ההר הגבוה ביותר במונטנה – הוא נאלץ לקבל החלטה גורלית: להמתין לחילוץ או לנסות לרדת בכוחות עצמו.

סיפלדי, בן 32 ואח במקצועו, בחר באפשרות השנייה.

הוא וחבריו יצאו לטיפוס בשעות הלילה המוקדמות של 20 ביולי, לאחר שהתכוננו במשך חודשים לכיבוש הפסגה. מזג האוויר היה מושלם, הדרך התקדמה כמתוכנן והיעד כבר נראה קרוב. אלא שלאחר כשבע שעות של טיפוס, דרכה רגלו על אבן רופפת והוא איבד את שיווי המשקל. הנפילה הסתיימה כשמקל ההליכה פילח את גופו.

זה היה מסע הישרדות שנמשך כשש שעות וחצי. במשך כ-16 קילומטרים הוא ירד בשבילי סלעים, חצה שדות שלג והמשיך לצעוד כשהמקל עדיין נעוץ בגופו. חבריו צעדו לצדו לאורך כל הדרך. אחד מהם הזהיר מטיילים ומשפחות שפגשו בדרך כדי שילדים לא ייחשפו למראה הפציעה הקשה, ואילו השני עקב אחר מצבו הרפואי לאחר שקיבל ממנו תוך כדי המסע הדרכה קצרה כיצד לזהות סימני הידרדרות.

במקום להיכנס לפאניקה, סיפלדי הפעיל את הידע המקצועי שרכש כאח בחדר מיון וכמי שמתמחה כיום בטיפול בפצעים בבית החולים "סנט וינסנט" בבילינגס. הוא בדק את מצבו בקור רוח, העריך שאינו מדמם באופן מסוכן, הצליח לנשום ללא קושי והגיע למסקנה שהמקל לא חדר לריאות או לבית החזה. חבריו הזעיקו את שירותי החירום באמצעות מכשיר לווייני ושלחו תמונות של הפציעה, אך סיפלדי השתכנע שהוא מסוגל לצאת מההר בכוחות עצמו.

כך החל מסע הישרדות שנמשך כשש שעות וחצי. במשך כ-16 קילומטרים הוא ירד בשבילי סלעים, חצה שדות שלג והמשיך לצעוד כשהמקל עדיין נעוץ בגופו. חבריו צעדו לצדו לאורך כל הדרך. אחד מהם הזהיר מטיילים ומשפחות שפגשו בדרך כדי שילדים לא ייחשפו למראה הפציעה הקשה, ואילו השני עקב אחר מצבו הרפואי לאחר שקיבל ממנו תוך כדי המסע הדרכה קצרה כיצד לזהות סימני הידרדרות.

למרות חומרת הפציעה, סיפלדי הצליח לשמור גם על חוש ההומור. במהלך אחת העצירות החלו חבריו להתבדח על "שיפודים", והאווירה המתוחה השתחררה מעט. רק אחר הצהריים, לאחר שעות ארוכות של הליכה, הגיעו השלושה לנקודה שבה המתין להם אמבולנס.

גם אז הסיפור לא הסתיים. בבית חולים קטן סמוך להר סירבו להוציא את המקל מחשש לדימום מסכן חיים. סיפלדי, שהכיר היטב את הסיכונים, ביקש להגיע דווקא לבית החולים שבו הוא עובד. הוא ויתר על פינוי באמבולנס, וחבריו הסיעו אותו לשם ברכבם.

בחדר המיון של "סנט וינסנט" עבר סדרת בדיקות וצילומי רנטגן, ולאחר מכן הורדם בהרדמה מודעת. הרופאים שלפו בזהירות את המקל והחדירו צינור לניקוז האזור שנפגע. רק לאחר שהתעורר מההליך, כך סיפר, החל להרגיש את הכאב האמיתי.

לצפייה: https://www.facebook.com/watch/?v=939230959214041

בדיעבד התברר עד כמה היה קרוב לאסון. לדבריו, אילו המקל היה חודר כשלושה סנטימטרים נוספים, הוא היה פוגע באיברים חיוניים והפציעה הייתה עלולה להיות קטלנית.

למרות החוויה הקשה, סיפלדי חזר לעבודתו כבר כשבוע לאחר האירוע. הוא אמנם נעזר בטיפול רגשי כדי לעבד את מה שעבר, אך מסרב לראות בעצמו גיבור. מבחינתו, הלקח החשוב ביותר הוא שכל מטייל חייב להצטייד באמצעי תקשורת שיאפשר להזעיק עזרה במקרה חירום, גם אם הוא מנוסה ובכושר מצוין.

דבר אחד עדיין מציק לו יותר מהכול. בגלל התאונה, חבריו נאלצו לוותר על כיבוש הפסגה. הוא בטוח שבשנה הבאה יחזור לאותו הר, ישלים את המסלול – והפעם יעמוד גם על הפסגה שאליה כמעט הגיע.