אמריקה סוגרת את הדלת: ממשל טראמפ ממשיך להגביל את הוויזות לזרים

ממשל טראמפ ממשיך להקשיח את מדיניות ההגירה, אך הפעם המוקד אינו המהגרים הבלתי חוקיים אלא דווקא מי שנכנסים לארצות הברית כחוק. המחלקה לביטחון המולדת פרסמה תקנה חדשה שמשנה באופן דרמטי את תנאי השהייה של סטודנטים זרים, משתתפי תוכניות חילופי תרבות ועיתונאים בינלאומיים, ומטילה לראשונה מגבלות זמן ברורות על סוגי ויזות שבעבר היו תקפות לאורך כל תקופת הלימודים או ההעסקה.

על פי התקנה, ויזות סטודנטים מסוג F וויזות חילופי התרבות מסוג J יוגבלו לתקופה של עד ארבע שנים. השינוי הדרמטי ביותר חל על ויזות העיתונאים מסוג I, שיקוצרו לתקופה של עד 240 ימים בלבד. עבור אזרחי סין נקבעה מגבלה מחמירה עוד יותר – 90 ימים בלבד. התקנה צפויה להיכנס לתוקף בתוך 60 יום מפרסומה ברשומות הפדרליות, בכפוף להליך הביקורת של הקונגרס.

עד היום נהנו בעלי הוויזות הללו ממעמד שאפשר להם להישאר בארצות הברית כל עוד המשיכו ללמוד, להשתתף בתוכנית המאושרת או לעבוד עבור כלי התקשורת ששלח אותם. כעת, גם מי שממלא אחר כל תנאי הוויזה יידרש להגיש בקשות הארכה תקופתיות או לעזוב את ארצות הברית ולהגיש בקשה חדשה לכניסה.

במחלקה לביטחון המולדת מסבירים כי המהלך נועד לחזק את הפיקוח על השוהים החוקיים במדינה. לפי נתוני המשרד, בשנת 2024 נכנסו לארצות הברית יותר מ־1.8 מיליון מחזיקי ויזות סטודנט – עלייה של יותר מ־11% לעומת השנה הקודמת. באותה שנה הונפקו גם יותר מחצי מיליון ויזות למשתתפי תוכניות חילופי תרבות וכ־37 אלף ויזות לעיתונאים זרים.

עד היום נהנו בעלי הוויזות הללו ממעמד שאפשר להם להישאר בארצות הברית כל עוד המשיכו ללמוד, להשתתף בתוכנית המאושרת או לעבוד עבור כלי התקשורת ששלח אותם. כעת, גם מי שממלא אחר כל תנאי הוויזה יידרש להגיש בקשות הארכה תקופתיות או לעזוב את ארצות הברית ולהגיש בקשה חדשה לכניסה.

לטענת הממשל, העלייה החדה במספר בעלי הוויזות מקשה על הרשויות לעקוב אחריהם לאורך השנים. עוד נטען כי קיימים מקרים שבהם סטודנטים או משתתפי תוכניות חילופי תרבות נשארו בארצות הברית במשך עשרות שנים באמצעות הארכות חוזרות, תופעה שלדברי הממשל חורגת מהמטרה המקורית של הוויזות.

המהלך משתלב בשורה ארוכה של צעדים שנקט ממשל טראמפ מאז חזר לבית הלבן בינואר 2025. בעוד שבתחילת הקדנציה התמקד הממשל בעיקר במאבק בהגירה הבלתי חוקית, בחודשים האחרונים הורחבה המדיניות גם כלפי ההגירה החוקית. בין היתר בוטלו אשרות ומעמד חוקי של סטודנטים זרים, הוחמרו נהלי הבדיקה של מבקשי ויזות, והוגבר הפיקוח על אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים.

עבור האוניברסיטאות האמריקאיות מדובר בהתפתחות מדאיגה. מוסדות רבים מסתמכים על שכר הלימוד הגבוה שמשלמים סטודנטים בינלאומיים, המהווים מקור הכנסה מרכזי. מגבלת ארבע השנים צפויה ליצור קושי מיוחד עבור דוקטורנטים וחוקרים, שתוכניות הלימוד שלהם נמשכות לעיתים חמש, שש ואף שבע שנים. אותם סטודנטים ייאלצו כעת לעבור הליך הארכה באמצע לימודיהם, מבלי שתהיה להם ודאות שהבקשה תאושר.

גם עולם התקשורת צפוי להיפגע. כתבים זרים המוצבים בארצות הברית נשלחים בדרך כלל לשליחויות הנמשכות שנים, שבמהלכן הם בונים רשת מקורות, מכירים לעומק את המערכת הפוליטית והמשפטית ומסקרים מקרוב את המתרחש בוושינגטון, בניו יורק ובמוקדי החדשות המרכזיים. קיצור הוויזה לפחות משמונה חודשים יחייב אותם להגיש בקשות חוזרות ונשנות להארכת השהות, ויגדיל משמעותית את אי־הוודאות סביב עבודתם.

בקהילת העיתונאים כבר מזהירים כי המדיניות החדשה עלולה ליצור מצב שבו המשך עבודתו של כתב זר יהיה תלוי באישור מחודש של הרשויות האמריקאיות מדי כמה חודשים. מבקרים טוענים כי מצב כזה עלול לפגוע בעקיפין גם בחופש העיתונות וביכולתם של כלי תקשורת זרים לפעול בארצות הברית לאורך זמן.

ההגבלה החריפה במיוחד כלפי אזרחי סין משקפת גם את המשך המתיחות בין וושינגטון לבייג'ינג. בעבר נקטו שתי המדינות צעדים הדדיים נגד עיתונאים זרים, וההערכה היא שההחלטה החדשה עלולה להוביל לצעדי תגמול נגד כתבים אמריקאים הפועלים בסין.

התקנה צפויה לעמוד כעת בפני ביקורת בקונגרס, וככל הנראה גם בפני עתירות משפטיות. אוניברסיטאות, ארגוני תקשורת וארגוני זכויות מהגרים צפויים לטעון כי היא תפגע ביכולתה של ארצות הברית למשוך סטודנטים מצטיינים, חוקרים מובילים ואנשי מקצוע מכל העולם, דווקא בתקופה שבה התחרות מול קנדה, בריטניה, אוסטרליה ומדינות נוספות על כוח האדם האיכותי הולכת ומחריפה.

גם אם חלק מהסעיפים יעוכבו או ישונו, המסר של הממשל ברור: מדיניות ההגירה החדשה אינה מבחינה עוד רק בין שוהים חוקיים לבלתי חוקיים. מבחינת הבית הלבן, גם מי שנכנס לארצות הברית כחוק יידרש מעתה לעמוד בפיקוח הדוק יותר, בתקופות שהייה קצרות יותר ובאי־ודאות גדולה בהרבה מזו שהכיר בעבר. עבור מאות אלפי סטודנטים, חוקרים ועיתונאים ברחבי העולם, מדובר בשינוי שעשוי לעצב מחדש את הדרך שבה יבחרו להגיע – או להימנע מלהגיע – לארצות הברית.