פרובידנס, רוד איילנד – פרופ' רוברטו סראנו מלמד כלכלה מתמטית מתקדמת באוניברסיטת בראון כבר שנים רבות, ולכן כשהביט בציוני מבחן האמצע של תלמידיו הוא הבין מיד שמשהו אינו כשורה. הממוצע עמד על 96, כאשר בדרך כלל הוא נע בין 60 ל־80, וכמעט מחצית מהסטודנטים קיבלו ציון מושלם. מבחינתו, זו לא הייתה הצלחה יוצאת דופן – אלא סימן אזהרה.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
סראנו ועוזרי ההוראה החליטו לבצע ניסוי פשוט. הם הזינו את שאלות הבחינה ל־ChatGPT וביקשו ממנו לפתור אותן. באחת השאלות הפיק הצ'אטבוט פתרון מסורבל ולא אינטואיטיבי, במקום ההוכחה הישירה והפשוטה שמרצה היה מצפה לראות. כאשר עברו על מחברות הבחינה, גילו שעשרות סטודנטים השתמשו בדיוק באותו מסלול פתרון, כולל אותם שלבים חריגים.
לדברי סראנו, הסיכוי שעשרות תלמידים הגיעו באופן עצמאי לאותה דרך פתרון לא שגרתית הוא כמעט אפסי. מבחינתו, זו הייתה הוכחה חזקה לכך שהבינה המלאכותית שימשה חלק מהסטודנטים במהלך הבחינה הביתית.
תחילה הודיע המרצה לכיתה כי לדעתו התרחשה העתקה רחבת היקף, אף שכל הסטודנטים חתמו מראש על הצהרת יושרה אקדמית. איש מהם לא הודה בשימוש בבינה מלאכותית, והכיתה שמרה על שתיקה מוחלטת.
במקום לפתוח בהליכים משמעתיים, החליט סראנו לערוך מבחן פשוט הרבה יותר: הוא ביטל את בחינת הבית הסופית והודיע שבמקומה תתקיים בחינת כיתה רגילה, תחת השגחה מלאה, במשך שלוש שעות.
כאן הגיעה ההפתעה הגדולה באמת. עוד לפני הבחינה הודיעו 27 סטודנטים שהם פורשים מהקורס. מתוכם, 22 היו בין אלה שקיבלו ציון מושלם של 100 במבחן האמצע.

לדברי פרופסור סראנו, השאלה שמטרידה אותו אינה רק שאלת ההעתקה, אלא עצם משמעות הלימודים בעידן הבינה המלאכותית. "אם אתם משתמשים בבינה מלאכותית כדי לפתור את הבחינות שלכם", שאל את תלמידיו, "למה אתם בכלל באוניברסיטה?"
מי שכן ניגש לבחינה השיג תוצאות שונות לחלוטין. הממוצע הסופי צנח ל־48.6 בלבד – כמעט מחצית מהממוצע במבחן הבית. הציון הגבוה ביותר היה 95, והוא שייך לאותו סטודנט שקיבל בדיוק אותו ציון גם במבחן האמצע, נתון שחיזק את ההערכה של המרצה כי לפחות חלק מהסטודנטים אכן שלטו היטב בחומר.
לאחר הבחינה הודיע סראנו כי ציוני מבחן האמצע יבוטלו לחלוטין. לדבריו, השאלה שמטרידה אותו אינה רק שאלת ההעתקה, אלא עצם משמעות הלימודים בעידן הבינה המלאכותית. "אם אתם משתמשים בבינה מלאכותית כדי לפתור את הבחינות שלכם", שאל את תלמידיו, "למה אתם בכלל באוניברסיטה?"
לסיפורו של סראנו יש גם ממד אישי. כשהיה בן 17 החל לאבד את מאור עיניו בעקבות מחלה. במקום לוותר על לימודיו, למד לקרוא ברייל ולהיעזר במקל נחייה. אביו סייע לו במשך שנים להעביר את חומרי הלימוד לברייל, והוא המשיך עד שהשלים דוקטורט באוניברסיטת הרווארד והפך לפרופסור באוניברסיטת בראון. לדבריו, המסע האישי שלו לימד אותו שהצלחה אמיתית אינה מגיעה בלי עבודה קשה.
כעת הוא מעלה שאלה נוספת. השנה נרשמו לקורס שלו 86 סטודנטים – כמעט פי שלושה ממספר הנרשמים הרגיל. הוא תוהה אם העובדה שהסילבוס ציין מראש כי הבחינות יהיו מבחני בית היא שגרמה לעלייה החריגה במספר המשתתפים.
המקרה באוניברסיטת בראון אינו עומד לבדו. מאז השקת ChatGPT בסוף 2022 מתקשות אוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית להתמודד עם השינוי הדרמטי שחוללה הבינה המלאכותית. אם בתחילה סברו רבים שהכלים החדשים אינם מסוגלים לפתור שאלות מורכבות, כיום הם מצליחים לפתור תרגילים מתקדמים, לכתוב עבודות אקדמיות ולהפיק תשובות שקשה מאוד לזהות ככאלה שנוצרו על ידי מחשב.
לדברי פרופ' לורן לסארד מאוניברסיטת נורת'איסטרן, מודלי בינה מלאכותית מסוגלים כיום להשלים קורס אקדמי שלם בתוך שעות ספורות בלבד. לדבריו, השאלה כבר אינה אם סטודנטים משתמשים ב־AI, אלא כיצד מוסדות הלימוד יצליחו לבחון ידע אמיתי בעולם שבו כל תשובה נמצאת במרחק של כמה שניות.
גם הטכנולוגיה עצמה ממשיכה להתפתח במהירות. לצד ChatGPT הופיעו מחשבונים חכמים המצוידים במצלמות ובבינה מלאכותית, המסוגלים לצלם שאלה ולהציג פתרון מיידי. במקביל נמכרים משקפיים עם מצלמות נסתרות, שמעבירות את השאלות בזמן אמת למערכות בינה מלאכותית ומחזירות את התשובות ישירות למשתמש – מבלי שהמרצה יבחין בכך.
התגובה של האוניברסיטאות מזכירה במידה רבה חזרה לעידן הישן. יותר ויותר מוסדות מחזירים בחינות בכתב יד, מבחנים בכיתה, בחינות בעל פה ואיסור מוחלט על שימוש במכשירים אלקטרוניים. אוניברסיטאות מובילות, ובהן סטנפורד, פרינסטון ואוניברסיטת שיקגו, כבר החלו לשנות את שיטות ההערכה שלהן כדי להתמודד עם המציאות החדשה.
לאחר שסיפורו של סראנו פורסם בעיתון הספרדי "אל פאיס", הוצף המרצה במאות פניות ממורים ומרצים מכל העולם. רבים מהם סיפרו שהם מתמודדים עם תופעות דומות בכיתותיהם. מבחינתו, ההעתקות אינן תופעה חדשה, אך הבינה המלאכותית שינתה את ממדיה. "זה הגיע כמו צונאמי", אמר, "והאקדמיה פשוט לא הייתה מוכנה". כעת, לדבריו, האתגר הגדול כבר אינו רק למנוע רמאות – אלא להבטיח שהסטודנטים באמת לומדים.