אמריקה בהלם, ניו יורק בטירוף: הניקס הם אלופי ה־אנ.בי.איי בפעם הראשונה מאז 1973

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

זה הסתיים בניצחון 90:94 על סן אנטוניו ספרס, ניצחון שהשלים 1:4 בסדרת הגמר והעניק לניקס אליפות ראשונה מאז 1973. וכמו לא מעט סיפורים גדולים בספורט, גם הפעם הגיבור הראשי לא היה השחקן הגבוה ביותר, האתלטי ביותר או זה שסומן כמי שאמור לשנות את ההיסטוריה. זה היה ג'יילן ברונסון.

זו הסיבה שהאליפות הזו מרגשת כל כך את ניו יורק. זו אינה קבוצה שנחשבה לפייבוריטית מוחלטת. היא לא כללה את הסגל המפחיד ביותר בליגה, ולא סיימה את העונה הסדירה עם מאזן יוצא דופן. אבל היה לה משהו שלא ניתן למדוד בסטטיסטיקה: אופי, עקשנות וקהל שלא הפסיק להאמין.

הרכז בן ה-29 סיפק את אחד ממשחקי הגמר הגדולים בתולדות המועדון. הוא קלע 45 נקודות, הוביל שני קאמבקים מפיגורים דו-ספרתיים והשתלט לחלוטין על הדקות האחרונות. ברבע הרביעי, כשכל העונה עמדה על הכף, הוא קלע 13 נקודות רצופות והפך את המשחק. עם הבאזר האחרון הוא רץ אל אביו, ריק ברונסון, התחבק עמו בדמעות והעניק לאוהדי ניו יורק תמונה שתיכנס לפנתיאון של העיר.

מי שחשב שהספרס ייכנעו בקלות טעה. ויקטור וומבניאמה, הכוכב הצרפתי של סן אנטוניו, ניסה לגרור את הסדרה למשחק שישי והטיל אימה על שחקני הניקס עם חמש חסימות כבר במחצית הראשונה. הספרס עלו ליתרון של 16 נקודות, והקהל במרכז פרוסט בנק החל להאמין שהעונה הזו עדיין לא הסתיימה.

אלא שהניקס של 2026 בנו לעצמם זהות של קבוצה שאינה נשברת. פעם אחר פעם במהלך הפלייאוף הם חזרו מפיגורים משמעותיים, וגם הלילה הם עשו זאת שוב. ארבע דקות וחצי לסיום הם כבר השוו את התוצאה, ומאותו רגע המשחק הפך למופע הפרטי של ברונסון.

אולי זו הסיבה שהאליפות הזו מרגשת כל כך את ניו יורק. זו אינה קבוצה שנחשבה לפייבוריטית מוחלטת. היא לא כללה את הסגל המפחיד ביותר בליגה, ולא סיימה את העונה הסדירה עם מאזן יוצא דופן. אבל היה לה משהו שלא ניתן למדוד בסטטיסטיקה: אופי, עקשנות וקהל שלא הפסיק להאמין.

במשך כל הפלייאוף הפך מדיסון סקוור גארדן למוקד של טירוף ספורטיבי, ועם שריקת הסיום החגיגות גלשו הרבה מעבר לכותלי האולם. אלפי אוהדים יצאו לרחובות מנהטן, כיכרות התמלאו באנשים עטופים בכחול ובכתום, וניו יורק כולה נראתה כאילו חיכתה לרגע הזה במשך חיים שלמים.

גם עבור ישראלים רבים, בארצות הברית ובישראל, מדובר ברגע בעל משמעות מיוחדת. הניקס הם אחד המותגים האייקוניים ביותר בעולם הספורט, חלק בלתי נפרד מהילדות של דורות של אוהדי כדורסל שגדלו על ליגת הכדורסל האמריקאית. אחרי יותר מחמישה עשורים של אכזבות, הם סוף סוף יכולים לומר שהחלום הישן התגשם.

ובסופו של דבר, אולי זה הסיפור הגדול ביותר של האליפות הזאת. לא הקבוצה הכי נוצצת ניצחה, לא הכוכב הכי מדובר כתב את ההיסטוריה, ולא הכישרון המרשים ביותר הניף את הגביע. דווקא קבוצה עיקשת, שסירבה להיכנע פעם אחר פעם, החזירה את גביע האליפות לעיר שחיכתה לו יותר מכל.

אחרי 53 שנים של ציפייה, ניו יורק התעוררה הבוקר למציאות שלא הכירה מאז שנות השבעים: הניקס שוב אלופים.