הסופרמרקט החרים את ישראל: הפעילים הגיעו עם אלפי שקיות במבה

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

מי שגנבה את ההצגה הייתה דווקא הבמבה. חטיף פשוט, שמזכיר לרבים ילדות ישראלית וריח של בית, הפך באותו יום לסמל של מחאה מסוג אחר.

בסוף חודש מאי הצביעו חברי קואופרטיב המזון של פארק סלופ, אחד ממוסדות הצרכנות הידועים והמשפיעים בברוקלין, להצטרף לתנועת החרם, משיכת ההשקעות והסנקציות נגד ישראל. הקואופרטיב, המונה אלפי חברים, נחשב לסמל של תרבות הצריכה הפרוגרסיבית בניו יורק, ולכן להחלטה הייתה תהודה ציבורית רחבה.

בתוך הקואופרטיב עצמו התארגנה קבוצה של חברים שהתנגדה למהלך. חלקם משתייכים לקהילה היהודית ואחרים התנגדו לעצם הכנסת הסכסוך הישראלי-פלסטיני אל תוך ניהולו של סופרמרקט שכונתי. למרות מאבקם, ההצעה התקבלה והמוצרים הישראליים הוסרו מן המדפים.

בין המשתתפים בהפגנה לא היו רק יהודים. לפי הדיווחים, הצטרפו אליהם גם תומכים מהקהילות ההינדית והמוסלמית. עבור המארגנים, היה בכך מסר נוסף: ההתנגדות לתנועת החרם על ישראל אינה נחלתם של יהודים בלבד, אלא מאבק שהם רואים כמאבק על ערכים ועל התנגדות להדרה.

מי שהובילו את המחאה מחוץ לחנות היו פעילי ארגון "סוף לשנאת יהודים", הפועל ברחבי ארצות הברית נגד אנטישמיות. מבחינתם, תנועת החרם על ישראל אינה רק מחאה פוליטית, אלא תנועה בעלת מאפיינים אנטי-יהודיים. המפגינים נשאו שלטים שעליהם נכתב "תנועת החרם היא גזענות", ומשאית שעברה באזור נשאה מסר חריף נגד השתלטות רעיונות החרם על מוסדות קהילתיים.

אלא שדווקא הבמבה הפכה למוקד תשומת הלב. במקום עימותים וצעקות, בחרו הפעילים במחווה פשוטה: להעניק בחינם לעוברים ושבים מוצר ישראלי המזוהה עם ילדות, בית ונוסטלגיה. התמונה של אנשים המקבלים שקית במבה מול דלתות הסופרמרקט שהחליט להחרים אותה זכתה לתפוצה רחבה ברשתות החברתיות.

בין המשתתפים בהפגנה לא היו רק יהודים. לפי הדיווחים, הצטרפו אליהם גם תומכים מהקהילות ההינדית והמוסלמית. עבור המארגנים, היה בכך מסר נוסף: ההתנגדות לתנועת החרם על ישראל אינה נחלתם של יהודים בלבד, אלא מאבק שהם רואים כמאבק על ערכים ועל התנגדות להדרה.

האירוע בברוקלין אינו עומד בפני עצמו. בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיה, גוברים הניסיונות לקדם חרמות על ישראל במוסדות אמריקאיים שונים, ובהם אוניברסיטאות, איגודי עובדים, מועצות מקומיות וגופים קהילתיים.

עבור ישראלים רבים בארצות הברית, ובעיקר עבור הקהילה הישראלית הגדולה בלוס אנג'לס, הסיפור של פארק סלופ נתפס כאזהרה. מבחינתם, ההחלטה להוציא מוצרים ישראליים מן המדפים אינה רק צעד צרכני, אלא ניסיון להפוך את ההתרחקות מישראל לנורמה מקובלת.

ובכל זאת, מי שגנבה את ההצגה הייתה דווקא הבמבה. חטיף פשוט, שמזכיר לרבים ילדות ישראלית וריח של בית, הפך באותו יום לסמל של מחאה מסוג אחר. הסופרמרקט החליט להוציא את ישראל מהמדפים, אבל הפעילים החליטו להחזיר אותה – שקית אחר שקית, לידיהם של העוברים והשבים.