גורשה מהדיון בגלל זהותה: המורה היהודייה שסולקה מאיגוד המורים בלוס אנג'לס

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

אלא שגם זה הספיק. במהלך הישיבה נערכה הצבעה שבסופה הוחלט להוציא את לזרמן מהאספה. לטענת חברי איגוד המזוהים עם המחנה הפרו-ישראלי, הסיבה לא הייתה הפרת נהלים, אלא עצם היותה יהודייה ציונית ומייסדת ארגון "ג'ו-טי-אל-איי", המסייע לתלמידים, מורים ומשפחות יהודיות להתמודד עם גילויי אנטישמיות בבתי הספר.

לזרמן עצמה תיארה את המתרחש כ"מסע לינץ' אנטי-ישראלי". לדבריה, משתתפים שונים טענו כי עצם נוכחותה גורמת להם לחוש מאוימים. "אמרו שאני מסכנת אותם רק משום שאני נמצאת שם. נשיא האיגוד אפשר לשיח הזה להימשך במשך כחצי שעה, ואז נערכה הצבעה שהובילה לגירושי", סיפרה.

סקוט מנדל, מורה ותיק ששירת במערכת החינוך של לוס אנג'לס במשך 41 שנים וחבר במועצת המנהלים של האיגוד, נכח בדיון ומתקשה לעכל את שאירע. לדבריו, לזרמן אמנם ניהלה לאורך השנים מאבקים נגד אנשים שראתה כאנטישמים, ולעיתים נקטה צעדים שהוא עצמו לא הסכים עמם, אך במהלך הישיבה היא לא עשתה דבר.

"היא הייתה צופה בלבד", סיפר. "לא פתחה את פיה ולא הפרה שום כלל. כשראו שהיא נמצאת בדיון, החלו לדרוש את סילוקה בגלל פעולות שביצעה בחייה הפרטיים. במשך 18 שנות חברותי באיגוד מעולם לא ראיתי אדם שמסולק בשל דעותיו האישיות".

לזרמן עצמה תיארה את המתרחש כ"מסע לינץ' אנטי-ישראלי". לדבריה, משתתפים שונים טענו כי עצם נוכחותה גורמת להם לחוש מאוימים. "אמרו שאני מסכנת אותם רק משום שאני נמצאת שם. נשיא האיגוד אפשר לשיח הזה להימשך במשך כחצי שעה, ואז נערכה הצבעה שהובילה לגירושי", סיפרה.

גם גרג סולקוביץ', שכיהן בעבר כאחד מבכירי האיגוד וחבר בו במשך 38 שנים, סבור כי מדובר במהלך פסול. אף שלא השתתף בישיבה עצמה, הוא עודכן בפרטיה זמן קצר לאחר מכן.

"לדעתי, לא היה כל מקום לגרש אותה", אמר. "יש כאן מיעוט קיצוני וחסר סובלנות בתוך האיגוד, שמקדם רטוריקה אנטי-ציונית, שלדעתי גולשת גם לאנטישמיות. האיגוד לא פעל בהתאם לחוקה הפנימית שלו. זו בעיה מוסרית, וייתכן שגם משפטית".

לצפייה: https://youtu.be/jLnEnnaphUo

איגוד המורים המאוחד של לוס אנג'לס, המייצג יותר מ-35 אלף אנשי חינוך, לא הגיב לפניות בנושא.

מנדל מצביע גם על מה שהוא מגדיר כעיוות סדרי העדיפויות של הארגון. לדבריו, האיגוד מצוי בעיצומו של מאבק על הסכם עבודה חדש מול מחוז החינוך, ובמקביל מרחפת סכנת פיטורים מעל ראשיהם של אלפי מורים. למרות זאת, שישה מתוך עשרת הסעיפים שעל סדר היום של אותה ישיבה עסקו בישראל.

"הם הגיעו למצב שבו הוחלט שכל פוליטיקאי שאי פעם תמך בסיוע ביטחוני לישראל לא יזכה לתמיכת האיגוד, גם אם הוא התומך הגדול ביותר בחינוך הציבורי", אמר.

גם לזרמן מתחה ביקורת על סדרי העדיפויות. "בזמן שדיברו שוב ושוב על ישראל וכמה היא רעה, כמעט איש לא עסק באפשרות שאלפי מורים יאבדו את מקום עבודתם", אמרה.

עם זאת, גם בקרב תומכי ישראל יש מי שמציגים תמונה מורכבת יותר. גורם המזוהה עם המחנה הפרו-ישראלי באיגוד אמר לאתר "ג'ואיש אינסיידר", שממנו דווחה הפרשה, כי לזרמן הפכה לדמות מעוררת מחלוקת גם בקרב בעלי בריתה, בין היתר בשל קשרים עם גורמים המבקשים לצמצם את כוחם של האיגודים המקצועיים וקריאות שהשמיעה לעזיבת האיגוד.

לדבריו, "מה שעשה בית הנציגים היה שגוי לחלוטין, אבל חשוב להבין שהמתיחות לא נוצרה בן לילה. ובכל זאת, אם חברים פרו-ישראלים יעזבו את האיגוד, הם רק יחזקו את כוחם של מי שעוינים את ישראל ואת היהודים".

הסערה חרגה במהירות מגבולות האיגוד. השלוחה האזורית של הליגה נגד השמצה הגדירה את הדיווחים על גירושה של לזרמן כ"מטרידים ביותר". גם מחוז החינוך המאוחד של לוס אנג'לס, המשרת יותר מ-560 אלף תלמידים, מצוי ממילא תחת ביקורת ציבורית בעקבות שורת טענות על טיפול לקוי בתקריות אנטישמיות. בחודש פברואר אף הוגשה תביעה משפטית שכללה תלונות של משפחות יהודיות ממחוזות שונים בקליפורניה.

הפרשה סביב לזרמן אינה נתפסת בעיני מבקריה כאירוע נקודתי, אלא כסימן לתהליך רחב יותר. לטענתם, בתוך אחד האיגודים החזקים ביותר בארצות הברית הולכת ומצטמצמת היכולת של חברים יהודים-ציונים להשמיע את קולם. לא באמצעות הכרזות דרמטיות, אלא דרך הצבעות פנימיות, לחצים פוליטיים ופרשנות גמישה של הנהלים.

וכאשר אדם מורחק ממסגרת ציבורית לא בשל מעשיו או דבריו, אלא בשל זהותו והשקפותיו, הוויכוח כבר אינו מוגבל לשאלות של פוליטיקה או יחסי עבודה. הוא נוגע בשאלה רחבה הרבה יותר: עד כמה חברה דמוקרטית מוכנה להכיל דעות וזהויות שאינן תואמות את רוח הרוב.