שכר הדירה שבר שיאים: צעירים בניו יורק עוברים לגור עם נזירות

כשקייטי רטיג נחתה בניו יורק, היו ברשותה שתי מזוודות, עבודה חדשה שהייתה אמורה להתחיל למחרת — ואפס פתרונות דיור. מחירי השכירות הזמנית במנהטן התקרבו ל-5,000 דולר בחודש, והחיפוש ברשת הפך למרוץ נגד הזמן. רק אחרי עמודים רבים של תוצאות חיפוש היא נתקלה בהצעה שנראתה כאילו נלקחה מעולם אחר: מגורים בבית נזירות.

כמה ימים לאחר מכן היא כבר מצאה את עצמה בחדר מרוהט בבית "הלב הקדוש" שבשכונת צ'לסי. בתמורה לשכר דירה נמוך משמעותית ממחירי השוק, היא קיבלה חדר מסודר, ארוחות ערב חמות ואווירה משפחתית. בתמורה, היא נדרשה לקבל כמה כללים בסיסיים, בהם עוצר לילה בשעה 23:00.

המקרה של רטיג רחוק מלהיות יוצא דופן. משבר הדיור בניו יורק דוחף צעירים רבים לחפש פתרונות שהיו נראים בלתי מתקבלים על הדעת לפני עשור. לפי נתוני השוק, שכר הדירה החציוני בעיר חצה השנה את רף 3,600 הדולרים בחודש, זינוק של כ-20% לעומת התקופה שלפני מגפת הקורונה. עבור עובדים צעירים, סטודנטים ובוגרי אוניברסיטאות, הפער בין ההכנסה החודשית לעלות המגורים הפך לבלתי נסבל.

וכך, מוסדות שנוסדו בתחילת המאה הקודמת כדי לספק קורת גג לנשים צעירות שהגיעו לבדן לעיר, זוכים כיום לעדנה מחודשת. חלק מבתי הנזירות ששרדו את השנים מציעים חדרים במחירים שנעים בין 800 ל-1,650 דולר בחודש, סכומים שנראים כמעט דמיוניים ביחס לשוק הניו-יורקי.

מוסדות שנוסדו בתחילת המאה הקודמת כדי לספק קורת גג לנשים צעירות שהגיעו לבדן לעיר, זוכים כיום לעדנה מחודשת. חלק מבתי הנזירות ששרדו את השנים מציעים חדרים במחירים שנעים בין 800 ל-1,650 דולר בחודש

במרכז "סנטרו מריה" שבברונקס, למשל, משלמות הדיירות כ-800 דולר בלבד. ארוחת הבוקר, שמוכנה מדי יום בידי נזירות בנות יותר מתשעים, כלולה במחיר. במקומות אחרים, כמו בית "סנט אגנס" במערב מנהטן או בית "סנט מרי" באפר איסט סייד, המחירים עדיין נמוכים משמעותית ממחירי השוק.

אבל המחיר האטרקטיבי מגיע עם תנאים ברורים. ברוב המקומות יש עוצר לילה, הכנסת אורחים גברים לחדרים אסורה, ושתיית אלכוהול אינה מותרת. חלק מהנזירות אף אינן מהססות להביע דעה על בני הזוג של הדיירות.

למרות זאת, עבור רבות מהדיירות, היתרון הגדול אינו מסתכם בחיסכון הכלכלי. במרכז "סנטרו מריה", שבו מתגוררות חמש נזירות לצד 21 נשים צעירות, נוצרה עם השנים קהילה יוצאת דופן. הנזירות מבשלות, מארגנות מפגשים חברתיים, ואפילו משתתפות בערבי קריוקי עם הדיירות.

עבור דיאנה ג'אנה ריס נונייס, בת 26, שהגיעה למקום לאחר מות אמה, הנזירות סיפקו הרבה יותר מגג מעל הראש. הן ליוו אותה בתקופה הקשה ביותר בחייה. עבור ג'ראלן מריה, מהגרת מהודו, החיים בבית הנזירות הזכירו לה את סביבת המגורים שבה גדלה.

גם גברים מצאו את דרכם לפתרונות דומים. בית קולפינג שבמערב מנהטן מפעיל כ-90 חדרים לגברים ולנשים, ללא עוצר לילה, בעוד שבית מנו שבשכונת גראמרסי מציע חדרים במחירים שמתחילים ב-580 דולר בלבד. בין הדיירים אפשר למצוא סטודנטים, אנשי או"ם, מוזיקאים ואנשי אקדמיה, שחלקם הפכו עם השנים לקהילה מלוכדת.

מאחורי הסיפורים האנושיים מסתתרת מציאות מטרידה יותר. כאשר עובדים צעירים, בוגרי אוניברסיטאות ואנשי מקצוע נאלצים לחפש פתרונות דיור אצל נזירות כדי להרשות לעצמם לחיות בעיר, הדבר מעיד על עומק המשבר בשוק הדיור האמריקני.

ניו יורק אינה היחידה. גם בלוס אנג'לס, במיאמי ובערים נוספות, העלייה המתמשכת במחירי השכירות הופכת את המגורים במרכזי הערים לבלתי נגישים עבור צעירים רבים. אלא שבעוד שבתי הנזירות של ניו יורק מציעים מעין מכונת זמן אל ראשית המאה העשרים, לא ברור אם פתרונות דומים קיימים במקומות אחרים.

ואולי זו השאלה הגדולה שמעלה התופעה כולה: אם הדרך המשתלמת ביותר לחיות באחת הערים העשירות בעולם היא לעבור לגור עם נזירות בנות תשעים, ייתכן שהבעיה אינה בצעירים — אלא בשוק הדיור עצמו.