רעידת אדמה ביחסי ישראל־ארה"ב: ואנס מבהיר שהסכם עם איראן חשוב יותר מההתנגדות הישראלית

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

במשך עשרות שנים הקפידו נשיאים אמריקאים, דמוקרטים ורפובליקנים כאחד, להציג חזית אחידה בכל הנוגע לביטחונה של ישראל. גם כאשר היו מחלוקות עמוקות מאחורי הקלעים, השפה הפומבית נשארה זהירה. וושינגטון וירושלים אולי התווכחו, אבל כלפי חוץ הן דיברו כמעט תמיד על "אינטרסים משותפים", "תיאום מלא" ו"מחויבות בלתי מעורערת לביטחון ישראל".

ואז הגיע ואנס.

בריאיון לרשת פוקס ניוז אמר סגן הנשיא כי הנשיא דונלד טראמפ מאמין שניתן להגיע להסדר ארוך טווח בסוגיית הגרעין האיראני. ואז הוסיף את המשפט שהדהד מיד בירושלים ובוושינגטון כאחד: "ישראל אולי תאהב את זה, היא אולי לא תאהב את זה, אבל אנחנו חושבים שזה האינטרס הטוב ביותר של ארצות הברית."

במבט ראשון מדובר במשפט פשוט. במבט שני, מדובר בהודאה פומבית בכך שהאינטרסים של ישראל ושל ארצות הברית אינם בהכרח זהים – ושכאשר יגיע רגע ההכרעה, וושינגטון תקבל החלטה על פי האינטרסים שלה, לא על פי עמדת ירושלים.

זו אינה רק הבחנה סמנטית. זו תפיסת עולם.

הדרמה הגדולה יותר אינה רק תוכן ההסכם האפשרי, אלא השינוי ביחסים עצמם. במשך שנים נהנתה ישראל ממעמד כמעט ייחודי בפוליטיקה האמריקאית. גם כאשר היו מחלוקות קשות, שני הצדדים השתדלו להציג אותן כמחלוקות בתוך משפחה. דברי ואנס מראים הפעם, כי הממשל האמריקאי אינו מנסה אפילו להסתיר את הפער.

למעשה, ואנס אמר בקול את מה שממשלים אמריקאיים רבים ניסו להסתיר או לפחות לרכך במשך שנים. ארצות הברית היא בעלת בריתה הקרובה ביותר של ישראל, אך היא אינה זרוע של ממשלת ישראל. כאשר נשיא אמריקאי מאמין שהסכם מסוים משרת את האינטרס הלאומי של ארצו, הוא עשוי לקדם אותו גם אם בירושלים יתנגדו.

העיתוי שבו נאמרו הדברים הופך אותם לדרמטיים עוד יותר.

הם נאמרו לאחר יממה סוערת במיוחד שבה ישראל ואיראן החליפו מהלומות צבאיות. ישראל תקפה מטרות אסטרטגיות בתוך איראן, איראן שיגרה מטחי טילים לעבר ישראל, והאזור כולו נראה לרגע כמי שמתקרב שוב לעימות רחב יותר. במקביל, הנשיא טראמפ הפעיל לחץ כבד לעצירת ההסלמה ולקידום ערוץ המשא ומתן.

לא במקרה הופיעו באותו זמן גם דיווחים שלפיהם טראמפ הבהיר לראש הממשלה בנימין נתניהו כי הוא נחוש לקדם הסכם. כאשר הנשיא עצמו מצוטט כאומר ש"אני קובע, לא הוא", וכאשר סגנו מוסיף כי ארצות הברית תפעל לפי האינטרס שלה גם אם ישראל לא תאהב את התוצאה, קשה להתעלם מהמסר המצטבר.

בירושלים עוקבים אחר ההתפתחויות הללו בדאגה.

מבחינת ישראל, סוגיית הגרעין האיראני אינה עוד תיק מדיני. היא נתפסת כאיום קיומי. במשך שנים הבהירו ממשלות ישראל, מימין ומשמאל, כי אינן מוכנות לקבל מצב שבו איראן שומרת על יכולת העשרת אורניום משמעותית, גם אם היא נתונה לפיקוח בינלאומי.

העמדה הישראלית המסורתית גורסת כי כל הסכם שמאפשר לאיראן לשמר תשתית גרעינית כלשהי מותיר בידה פוטנציאל עתידי לפרוץ לעבר נשק גרעיני. לכן, הדרישה הישראלית הייתה בדרך כלל ברורה: פירוק משמעותי ככל האפשר של יכולות הגרעין האיראניות, ולא רק פיקוח עליהן.

אלא שלפי הדיווחים המסתמנים כעת, ממשל טראמפ עשוי להסתפק במתווה שונה. המתווה המדובר כולל מגבלות על רמות ההעשרה, מנגנוני פיקוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית והקלות מסוימות בסנקציות, בתמורה להתחייבויות איראניות ארוכות טווח.

מבחינת רבים בישראל, זהו בדיוק סוג ההסכם שמעורר חשש.

הדרמה הגדולה יותר אינה רק תוכן ההסכם האפשרי, אלא השינוי ביחסים עצמם. במשך שנים נהנתה ישראל ממעמד כמעט ייחודי בפוליטיקה האמריקאית. גם כאשר היו מחלוקות קשות, שני הצדדים השתדלו להציג אותן כמחלוקות בתוך משפחה.

הפעם, נדמה שהממשל האמריקאי אינו מנסה אפילו להסתיר את הפער.

עבור הקהילה הישראלית־אמריקאית, מדובר ברגע טעון במיוחד. רבים מהם תמכו בטראמפ מתוך אמונה שהוא הנשיא הפרו־ישראלי ביותר בתולדות ארצות הברית. ואכן, מאזן ההחלטות שלו בתחום הישראלי מרשים: העברת השגרירות לירושלים, הכרה בריבונות הישראלית ברמת הגולן, הסכמי אברהם ושורה של צעדים נוספים.

דווקא משום כך, דבריו של ואנס מהדהדים בעוצמה כה רבה.

הם מזכירים כי גם בממשל הנחשב לידידותי ביותר לישראל, קיימת נקודה שבה האינטרס האמריקאי יעמוד לפני האינטרס הישראלי. מבחינת חלק מהישראלים, זו אינה הפתעה. מבחינת אחרים, זו תזכורת לא נעימה למציאות הגיאופוליטית.

השבועות הקרובים צפויים להבהיר האם מדובר רק בהכנה פסיכולוגית להסכם מתקרב או בשינוי עמוק יותר ביחסים בין המדינות. אך דבר אחד כבר ברור: דבריו של ואנס לא היו עוד הערה חולפת בראיון טלוויזיוני.

הם היו הצהרה פומבית על גבולות הברית.

ולעיתים, דווקא ברגעים כאלה, נחשף מצבן האמיתי של מערכות יחסים אסטרטגיות יותר מאשר בשנים של הצהרות ידידות וחיבוקים מול המצלמות.