המסעדן שלא היה יהודי — וסגר את העסק בגלל שתמך בישראל

פיטר צדילאס מעולם לא תיאר לעצמו שהחלטה לתלות תמונות של חטופים ישראלים בחלון המסעדה שלו תהפוך את חייו על פיהם. הוא אינו יהודי, לא נולד בישראל, ואין לו קשר משפחתי למדינה. הוא בסך הכול ראה את פניהם של החטופים שנחטפו בידי חמאס ב־7 באוקטובר, הרגיש שאסור שהעולם ישכח אותם, והחליט להציג את תמונותיהם בחזית העסק שלו. לצד התמונות נתלו גם דגלי ישראל ושלט תמיכה ברור. מבחינתו זו הייתה מחווה אנושית. עבור רבים אחרים, כך התברר במהירות, זו הייתה הכרזת מלחמה.

השבוע נסגרה סופית מסעדת "גולדן גלוב דיינר" בעיירה הנטינגטון שבלונג איילנד. מאחורי הסגירה לא עומדת רק מצוקה עסקית רגילה, אלא שרשרת ארוכה של אירועים שהחלה זמן קצר לאחר שבעל המקום בחר להביע תמיכה פומבית בישראל. לקוחות ותיקים הפסיקו להגיע, ברשתות החברתיות החלו קריאות לחרם, מפגינים התאספו מחוץ למסעדה, ועוברי אורח האשימו אותו כי הוא תומך במלחמה בעזה.

לאחר שבעל המקום בחר להביע תמיכה פומבית בישראל. לקוחות ותיקים הפסיקו להגיע, ברשתות החברתיות החלו קריאות לחרם, מפגינים התאספו מחוץ למסעדה, ועוברי אורח האשימו אותו כי הוא תומך במלחמה בעזה

צדילאס רכש את המסעדה בשנת 2020 והשקיע עשרות אלפי דולרים בשיפוץ המקום. עבורו זו לא הייתה רק השקעה עסקית אלא הגשמת חלום אישי. הוא נהג להגיע למסעדה עם אביו מאז שהיה ילד, וכשנקרתה בפניו ההזדמנות לרכוש אותה, ראה בכך סגירת מעגל מרגשת. אלא שלאחר מתקפת חמאס והחלטתו להביע הזדהות עם החטופים, החלום החל להתפורר.

לטענתו, בתוך חודשים ספורים הפכה המסעדה ממוסד מקומי אהוב למוקד מחלוקת. לקוחות ביטלו הזמנות, אחרים סירבו להיכנס למקום, וחלק מהתגובות הפכו לעוינות במיוחד. ביולי 2024 נופץ חלון הראווה של המסעדה בשעת לילה. המשטרה פתחה בחקירה בחשד לפשע שנאה, אך מבחינת צדילאס הנזק כבר היה עמוק הרבה יותר מהזכוכית המרוסקת.

דווקא בתקופה הקשה הזו הגיע גם גל של תמיכה. יהודים ותומכי ישראל מרחבי ניו יורק החלו לפקוד את המסעדה כדי להביע הזדהות. יוזמת גיוס כספים שנפתחה למענו אספה אלפי דולרים, ותושבים רבים הגיעו במיוחד כדי לאכול במקום ולהראות לו שאינו לבד. עבור רבים מהם, צדילאס הפך לסמל של אומץ אזרחי בתקופה שבה יותר ויותר בעלי עסקים מעדיפים לשתוק.

אחד הקשרים המרגשים שנוצרו באותה תקופה היה עם משפחתו של עומר נאוטרה, החייל הישראלי־אמריקאי שנחטף ב־7 באוקטובר. תמונתו של נאוטרה הייתה בין תמונות החטופים שהוצגו במסעדה. בני משפחתו הפכו למבקרים קבועים במקום, וצדילאס נהג לומר כי הוא מחכה ליום שבו יוכל להסיר את תמונתו מהחלון לאחר שישוב הביתה. עבורו, התמונות לא היו סמל פוליטי אלא תזכורת לכך שמאחורי הכותרות מסתתרים בני אדם אמיתיים.

אלא שבמקביל לחרם הציבורי, הסתבך צדילאס גם במאבק משפטי ממושך מול בעלי הנכס שבו פעלה המסעדה. הסכסוך כלל מחלוקות על גובה שכר הדירה, תחזוקת המבנה והסכמים קודמים שנחתמו בין הצדדים. לדבריו, העלויות המשפטיות בלבד הגיעו ליותר מרבע מיליון דולר. בסופו של דבר, השילוב בין הקשיים הכלכליים, הירידה בפעילות והמאבקים המשפטיים הוביל לסגירת העסק.

הסיפור של צדילאס אינו מקרה בודד. מאז 7 באוקטובר דיווחו בעלי עסקים יהודים ותומכי ישראל ברחבי ארצות הברית על חרמות, איומים, השחתת רכוש ופגיעה בהכנסות. עבור רבים מהם, השאלה אינה עוד מה דעתם על ישראל, אלא האם בטוח מבחינה כלכלית וחברתית להביע אותה בפומבי.

בסופו של דבר, מה שהופך את סיפורו של צדילאס לחריג כל כך הוא העובדה שהוא כלל אינו יהודי. הוא לא פעל מתוך מחויבות קהילתית, לא מתוך אינטרס אישי ולא מתוך שיקול עסקי. הוא בחר להביע תמיכה באנשים שנחטפו מבתיהם ובמדינה שהותקפה באכזריות. ההחלטה הזו עלתה לו, לדבריו, בחלום שבנה במשך שנים.

כאשר דלתות "גולדן גלוב דיינר" נסגרו השבוע בפעם האחרונה, לא נסגרה רק מסעדה מקומית בלונג איילנד. עבור רבים מתומכיו של צדילאס, נסגר גם פרק נוסף בסיפור רחב יותר על האווירה שהשתרשה בחלקים מארצות הברית מאז 7 באוקטובר — מציאות שבה תמיכה בישראל עלולה להפוך בן־לילה ממחווה אנושית פשוטה להחלטה בעלת מחיר כבד.