הווריד שלא נמצא: טנסי עצרה הוצאה להורג בזריקת רעל ברגע האחרון

בשעה שמתנגדי עונש המוות התאספו מחוץ לכלא "ריברבנד" בנאשוויל והמתינו לשעת ההוצאה להורג, בתוך המבנה התרחשה דרמה שהלכה והסתבכה מרגע לרגע. אנשי הצוות הרפואי שנכנסו לחדר ההוצאה להורג ניסו שוב ושוב למצוא וריד מתאים בגופו של טוני קארות'רס — ונכשלו. הדקות חלפו, הלחץ גבר, וההליך שאמור היה להסתיים במוות מתוכנן ומדויק החל להתפרק מול עיני אנשי הכלא עצמם.

לבסוף התקבלה ההחלטה החריגה: ההוצאה להורג מבוטלת.

מושל טנסי, ביל לי, חתם על דחייה של שנה. לא חנינה, לא ביטול העונש — רק עצירה זמנית של מה שאמור היה להיות רגע המוות של קארות'רס.

אבל עבור רבים בארצות הברית, הרגע הזה סימן משהו גדול הרבה יותר: עוד סדק עמוק במערכת עונש המוות האמריקנית.

אנשי הצוות הרפואי שנכנסו לחדר ההוצאה להורג ניסו שוב ושוב למצוא וריד מתאים בגופו של טוני קארות'רס — ונכשלו. הדקות חלפו, הלחץ גבר, וההליך שאמור היה להסתיים במוות מתוכנן ומדויק החל להתפרק מול עיני אנשי הכלא עצמם.

טוני קארות'רס נידון למוות בשנת 1996 בגין רצח של שלושה בני אדם בממפיס שנתיים קודם לכן. אלא שכבר במהלך המשפט שלו התעוררו סימני אזהרה קשים. קארות'רס, שסבל ממחלת נפש חמורה, ייצג את עצמו בבית המשפט. לא משום שביקש להגן על עצמו מתוך אידיאולוגיה או ביטחון עצמי — אלא משום שמצבו הנפשי הפך את שיתוף הפעולה שלו עם עורכי דין לבלתי אפשרי.

עורכי דין שניסו לייצגו תיארו התפרצויות קשות, התקפות מילוליות והתנהגות לא יציבה. במקום לעצור את ההליך ולבחון מחדש את כשירותו הנפשית, בית המשפט איפשר לו להמשיך לנהל את ההגנה בעצמו.

כעת טוענים ארגוני זכויות אדם כי כבר אז התרחש עיוות דין עמוק.

"הוא מעולם לא היה כשיר לעמוד למשפט, ובוודאי שלא לייצג את עצמו", אמרה מריה דליברטו, עורכת דין בכירה בפרויקט עונש המוות של האיגוד האמריקני לחירויות אזרחיות. לדבריה, המקרה של קארות'רס הפך לסמל של מערכת שמעדיפה להמשיך בהליך בכל מחיר — גם כאשר האדם שמולה חולה נפש באופן ברור.

אלא שהדרמה של יום חמישי לא הייתה רק משפטית. היא הייתה גופנית, כמעט מצמררת.

לפי הודעת מחלקת בתי הסוהר של טנסי, אנשי הצוות הרפואי לא הצליחו למצוא וריד מתאים לצורך החדרת התרופות הקטלניות. לאחר סדרת ניסיונות כושלים הוחלט לעצור את ההליך כולו.

הכישלון הזה אינו חריג כפי שאולי נדמה. בשנים האחרונות מתרבות בארצות הברית הוצאות להורג שנכשלות או מסתבכות בצורה קשה. באלבמה נאלצו הרשויות להקפיא זמנית את כלל ההוצאות להורג לאחר כמה ניסיונות כושלים שבהם הצוותים לא הצליחו למצוא ורידים לאסירים. באריזונה התרחשו מקרים דומים, ובכמה מדינות אחרות דווח על אסירים שגססו במשך דקות ארוכות לאחר קבלת הזריקה הקטלנית.

מרכז המידע האמריקני לעונש מוות אף הגדיר את שנת 2022 כ"שנת ההוצאות להורג הכושלות".

גם טנסי עצמה כבר הסתבכה בעבר. בשנת 2022 נחשף כי המדינה השתמשה בתרופות שלא נבדקו כראוי לצורך הזרקות קטלניות, מה שהוביל להשעיית חלק מההליכים ולעתירות משפטיות חריפות. במקרה אחר התעוררה סערה לאחר שהתברר כי אסיר שהוצא להורג נשא בגופו מכשיר לב שפעל גם כדפיברילטור — עובדה שעוררה שאלות מוזרות כמעט אבסורדיות על האופן שבו המערכת "מנהלת" את המוות.

לאורה פורטר, מנהלת ארגון אמריקני הפועל לביטול עונש המוות, אמרה לאחר ביטול ההוצאה להורג כי "טנסי הצליחה לספק את הטיעון החזק ביותר נגד עונש המוות — לא באמצעות נאום, אלא באמצעות מה שקרה בפועל".

אבל עבור עורכי דינו של קארות'רס, הסיפור אינו נגמר רק בכשל הטכני.

לטענתם, הוא כלל אינו אשם ברציחות. במשך שנים הם מבקשים לבצע בדיקות פורנזיות חדשות שלדבריהם עשויות להוכיח את חפותו, אך בתי המשפט דחו שוב ושוב את בקשותיהם. יום לפני ההוצאה להורג הגישו עורכי הדין עתירת חירום לבית המשפט העליון של ארצות הברית — שנדחתה ללא הסבר.

כך נוצרה מציאות כמעט בלתי נתפסת: אדם שלפי טענת עורכי דינו סובל ממחלת נפש קשה, ייצג את עצמו במשפט רצח, טוען לחפותו כבר שלושה עשורים — וכמעט הוצא להורג משום שמערכת המשפט החליטה להמשיך קדימה בכל מחיר.

עד שהמערכת הגופנית עצמה קרסה.

האירוע הזה מעורר מחדש את הוויכוח הגדול שמלווה את ארצות הברית כבר שנים: האם בכלל ניתן לבצע עונש מוות בצורה "הומנית". מדינות שונות מתחילות לחפש חלופות להזרקה הקטלנית. בדרום קרוליינה חזרו להשתמש בכיתת יורים, לראשונה מזה שנים. מדינות אחרות בוחנות שיטות כמו חנק בחנקן — רעיון שמעורר בעצמו סערות משפטיות ואתיות.

המשותף לכל הניסיונות הללו הוא העובדה הפשוטה: יותר ויותר אמריקנים מאבדים אמון ביכולת של המדינה להוציא אדם להורג בצורה נקייה, מסודרת ונטולת אכזריות.

וכל כישלון חדש רק מעמיק את הספק.

כי בסופו של דבר, מה שקרה בכלא בטנסי לא היה ויכוח פילוסופי מופשט. אדם נקשר לאלונקה. צוות רפואי ניסה למצוא וריד כדי להחדיר לגופו חומרים קטלניים. הניסיונות נכשלו. ושעת המוות נדחתה — לא בגלל שהמערכת השתכנעה שהוא חף מפשע, ולא בגלל שהוחלט שעונש המוות אינו מוסרי.

אלא פשוט משום שלא הצליחו למצוא וריד.

וזה, אולי, הדבר שמטריד עכשיו רבים יותר מכל.