מדרכה אחת, שלושה מחירים: בלוס אנג'לס משלמים פי חמישה

שתי רמפות נגישות, פינת רחוב אחת — ופערי מחיר שקשה להסביר. ברחובות מערב לוס אנג'לס מתבצעות עבודות תשתית רבות בתקופה האחרונה, ובמרכזן התקנת רמפות מדרכה דו־כיווניות, הנדרשות על פי חוק הנגישות האמריקני, שמטרתו להקל על מעבר אנשים בכיסאות גלגלים, הורים עם עגלות וכלל הציבור.

אלא שהעלות של אותה רמפה — אותה תשתית בדיוק — משתנה באופן דרמטי בהתאם לגוף המבצע.

בקטע אחד של שדרות סנטה מוניקה, שבאחריות רשות התחבורה של מדינת קליפורניה, העלות עומדת על כ־15,000 דולר לפינה. כמה רחובות משם, בתוך תחום השיפוט של לוס אנג'לס, אותה רמפה בדיוק כבר עולה יותר מ־50,000 דולר לפינה.

בקטע אחד של שדרות סנטה מוניקה, שבאחריות רשות התחבורה של מדינת קליפורניה, העלות עומדת על כ־15,000 דולר לפינה. כמה רחובות משם, בתוך תחום השיפוט של לוס אנג'לס, אותה רמפה בדיוק כבר עולה יותר מ־50,000 דולר לפינה

ואז מגיעה ההשוואה שמעלה את השאלה האמיתית: בעיר בוורלי הילס, לאורך אותה שדרה ממש, העלות צונחת לכ־10,000 דולר בלבד לפינה.

שלושה גופים, אותה עבודה — ופער של פי חמישה.

ההבדלים הללו אינם נובעים מחומרי גלם שונים או ממחסור בכוח אדם. תנאי השוק דומים, הספקים פועלים באותו אזור, והעבודה זהה במהותה. ובכל זאת, העלות בלוס אנג'לס גבוהה משמעותית.

הנתונים מצטרפים לתמונה רחבה יותר: העיר לוס אנג'לס נדרשת לתקן למעלה מ־80 אלף רמפות מדרכה. בקצב ובעלות הנוכחיים, מדובר בפרויקט שיימשך שנים ארוכות ויעלה סכומי עתק.

לצפייה: https://www.instagram.com/reel/DXzXWVVPN_H/?utm_source=ig_web_copy_link&igsh=NTc4MTIwNjQ2YQ==

ברקע עומדת גם ביקורת חריפה על התנהלות הרשויות. במשך עשורים, כך נטען, מחלקות עירוניות התעלמו מדרישות החוק הפדרלי בנושא נגישות — ורק לאחר מכן נאלצו לבצע תיקונים יקרים במיוחד. התוצאה היא שילוב של עיכוב, בזבוז ומשאבים שמתנקזים לפרויקטים בסיסיים בעלויות מנופחות.

לוס אנג'לס מתמודדת עם גירעון תקציבי מתמשך, אך הדוגמה הזו מעלה ספק: האם באמת חסר כסף — או שהבעיה היא האופן שבו הוא מנוהל?

כך או כך, המסקנה ברורה. אם העיר לא תצליח לצמצם את העלויות ולייעל את הביצוע, הדרך לשיקום התשתיות — וליצירת רחובות נגישים באמת — תהיה ארוכה ויקרה הרבה יותר ממה שנדמה.