לוס אנג'לס: שבעה פרופסורים יהודים תובעים - הוטרדנו, הותקפנו פיזית והודרנו באוניברסיטה, רק בגלל שאנחנו יהודים

הם בנו את הקריירה שלהם באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, לימדו בה דורות של סטודנטים, ערכו בה מחקרים והקדישו לה שנים ארוכות של עבודה אקדמית. כעת שבעה מהם — פרופסורים ואנשי צוות יהודים — מבקשים להצטרף לתביעה פדרלית נגד המוסד שבו עבדו, בטענה כי האוניברסיטה אפשרה לאנטישמיות להתפשט בקמפוס, ואף פגעה במי שניסו להתריע על כך.

המהלך מגיע בעקבות תביעה שהגיש מוקדם יותר השנה משרד המשפטים של ארצות הברית נגד האוניברסיטה, בטענה להפרת סעיף 7 לחוק זכויות האזרח משנת 1964, האוסר אפליה במקום העבודה על רקע דת, גזע ומין. לפי התביעה, מאז אירועי שבעה באוקטובר 2023 חלה החרפה חדה ביחס כלפי יהודים בקמפוס, ואנשי סגל ועובדים יהודים נחשפו לאיומים, להדרה ולהפרעה ממשית לעבודתם.

כעת מבקשים שבעת אנשי הסגל והצוות להיות צד פעיל בהליך. בבקשה שהגישו לבית המשפט הם טוענים כי חוו בעצמם את אותה התנהלות מפלה המתוארת בתביעה הפדרלית, וכי סיפורם האישי צריך להישמע באופן ישיר במסגרת ההליך המשפטי.

אחד האירועים החמורים ביותר, לפי הטענות, היה חסימת גישתם של יהודים לחלקים מן הקמפוס — צעד שעורר סערה ציבורית רחבה והעלה שאלות קשות על מחויבותה של האוניברסיטה לעקרונות יסוד של חופש תנועה, שוויון וביטחון אישי. התובעים טוענים כי בעוד כלפי קבוצות אחרות הופעלו מנגנוני הגנה ברורים, כאשר מדובר היה ביהודים נקטה האוניברסיטה יחס מהוסס, חלש ולעיתים אף מתעלם

בהודעת משרד עורכי הדין המייצג אותם נטען כי לקוחותיו היו נתונים להטרדה, לתקיפה פיזית, להדרה ואף להתנכלות, רק משום שהם יהודים. עוד נטען כי האוניברסיטה, מן המוסדות הציבוריים הבולטים והיוקרתיים בארצות הברית, אפשרה לאנטישמיות לשגשג בשטחה, ובמקום להגן על אנשי הסגל היהודים והציונים — הענישה דווקא את מי שהעזו למחות.

כדי להבין את חומרת הטענות, צריך לחזור למה שהתרחש בקמפוס לאחר שבעה באוקטובר. כמו באוניברסיטאות רבות אחרות ברחבי ארצות הברית, גם שם התפתחו מחאות אנטי־ישראליות שהלכו והפכו, לטענת התובעים, לסביבה עוינת כלפי יהודים. אנשי סגל יהודים דיווחו כי התקשו להגיע למשרדים ולכיתות, הודרו מדיונים ומישיבות, ופעלו באקלים שבו זהותם הדתית והלאומית הפכה לנטל של ממש.

אחד האירועים החמורים ביותר, לפי הטענות, היה חסימת גישתם של יהודים לחלקים מן הקמפוס — צעד שעורר סערה ציבורית רחבה והעלה שאלות קשות על מחויבותה של האוניברסיטה לעקרונות יסוד של חופש תנועה, שוויון וביטחון אישי. התובעים טוענים כי בעוד כלפי קבוצות אחרות הופעלו מנגנוני הגנה ברורים, כאשר מדובר היה ביהודים נקטה האוניברסיטה יחס מהוסס, חלש ולעיתים אף מתעלם.

המקרה של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס אינו עומד לבדו. בשנה האחרונה הלכה והתרחבה בארצות הברית תחושת המצוקה בקרב אנשי סגל יהודים, ובייחוד בקרב מי שזוהו גם כתומכי ישראל. חלקם דיווחו על דחיקה ממסגרות אקדמיות, אחרים על לחץ להסתיר עמדות פוליטיות וזהות יהודית, ויש שטענו כי מצאו את עצמם מבודדים בתוך המוסדות שבהם בנו את חייהם המקצועיים.

הצטרפותם של שבעת אנשי הסגל והצוות לתביעה הממשלתית מעניקה לטענות הללו ממד נוסף, אישי וישיר יותר. לא עוד מאבק עקרוני בלבד בין המדינה לבין האוניברסיטה, אלא עדויות של בני אדם הטוענים כי נפגעו בעצמם, בגופם, בעבודתם ובמעמדם המקצועי.

האוניברסיטה טרם הגיבה בפומבי לבקשת ההצטרפות. כעת יידרש בית המשפט להכריע אם לאפשר לשבעת העובדים להצטרף להליך, ומה יהיה משקלן של עדויותיהם במסגרת התביעה הרחבה יותר.

אבל גם לפני ההכרעה המשפטית, עצם הגשת הבקשה כבר מטילה צל כבד על אחד המוסדות האקדמיים המפורסמים בעולם. אוניברסיטה שטיפחה במשך עשורים מוניטין של מצוינות, פתיחות והכלה נדרשת כעת להשיב על שאלה קשה בהרבה: כיצד ייתכן שאנשי סגל שהקדישו לה את חייהם המקצועיים טוענים כי דווקא בין כתליה חשו מאוימים, מושפלים ומודרים — רק משום שהם יהודים.