
המחקר, שפורסם על ידי הלשכה הלאומית למחקר כלכלי (NBER) לפני כשש שנים, נערך על ידי דייוויד בלנשפלאוור, פרופסור לכלכלה במכללת דארטמות' ולשעבר חבר בוועדה המוניטרית של הבנק המרכזי של אנגליה. בלנשפלאוור ניתח נתונים מ-132 מדינות, לצד מדגם מפורט של כ-500 אלף אמריקאים ומערב-אירופים, כדי לבחון את הקשר בין גיל לרמת שביעות הרצון מהחיים.
הממצאים מצביעים על כך שרמת האושר לאורך החיים נעה בצורת האות U: גבוהה יותר בגיל צעיר, יורדת בהדרגה ומגיעה לשפל באמצע החיים, ואז עולה שוב בגיל מבוגר. לפי המחקר, נקודת השפל הממוצעת היא בגיל 47.2. בלנשפלאוור כתב כי "בהינתן שכל שאר הגורמים קבועים, רווחתו של אדם טיפוסי מגיעה לנקודת המינימום באמצע החיים - הן משני צדי האוקיינוס האטלנטי והן בקרב גברים ונשים".

המחקר שמצביע על הגיל בו אנחנו הכי פחות שמחים
החוקרים מצאו כי הדפוס הזה נשמר גם לאחר שנוטרלו גורמים כמו הכנסה, השכלה ומצב משפחתי, מה שמצביע על כך שלגיל עצמו יש השפעה עצמאית ומשמעותית על תחושת האושר. בלנשפלאוור הדגיש כי "מסלול העקומה מתקיים הן במדינות עם שכר חציוני גבוה והן בכאלה עם שכר נמוך, וגם במדינות עם תוחלת חיים ארוכה או קצרה".
בארצות הברית התגלה פער מגדרי בולט: גברים מגיעים לשפל ברמת האושר בתחילת שנות ה-50 לחייהם, בעוד שאצל נשים השפל מופיע כבר בסוף שנות ה-30. באירופה, לעומת זאת, גם גברים וגם נשים מדווחים על רמת שביעות הרצון הנמוכה ביותר באמצע שנות ה-40.
במחקר נוסף שפורסם במקביל על ידי NBER, קשר בלנשפלאוור בין הממצאים לבין השינויים החברתיים שהתרחשו לאחר המשבר הכלכלי של 2008. לדבריו, "החוסן של קהילות שנשארו מאחור בעקבות הגלובליזציה נחלש בעקבות המיתון הגדול, מה שהקשה במיוחד על אנשים פגיעים בעיצומו של משבר אמצע החיים להתמודד עם הזעזוע".
הממצאים מחזקים את התפיסה שלפיה משבר אמצע החיים אינו רק תחושה סובייקטיבית או תופעה תרבותית, אלא דפוס אנושי רחב ועקבי. לצד זאת, הם מצביעים על כך שלאחר נקודת השפל חלה עלייה מחודשת ברמת האושר – מסר מעודד במיוחד עבור מי שנמצא בדיוק בשלב הזה של החיים.