מלחמת איראן מכה בארנק האמריקאי: כרטיסי הטיסה מתייקרים, וחלק מחברות התעופה לא ישרדו

העימות עם איראן מזניק את מחירי הנפט והדלק הסילוני, חברות התעופה כבר מזהירות מהפסדי עתק, והנוסעים האמריקאים מתחילים להרגיש את הפגיעה ישירות בארנק; החשש הגדול כעת אינו רק מכרטיסים יקרים יותר, אלא גם מקריסתן של חברות תעופה זולות שנכנסו למשבר הזה חלשות ופגיעות במיוחד

כאשר הפצצות הראשונות של ארצות הברית וישראל נפלו על איראן בסוף פברואר, רוב האמריקאים חשבו על המפה האזורית, על מיצר הורמוז ועל ההשלכות האסטרטגיות הרחבות. מעטים בלבד חשבו על חופשת הקיץ שלהם, ועל כרטיסי הטיסה שכבר הזמינו. אלא שכעבור חודש של לחימה, המלחמה מתחילה לחלחל גם אל החשבון הביתי — ובמהירות.

בתעשיית התעופה כבר מדברים במספרים שמקפיאים את הדם. סקוט קירבי, מנכ"ל יונייטד איירליינס, הזהיר השבוע כי אם מחירי הנפט יישארו ברמתם הנוכחית, החברה עלולה לספוג הפסד של 11 מיליארד דולר. לדבריו, מחירי הכרטיסים עשויים להתייקר בכ־20 אחוז. ואם תרחיש קיצון יתממש, והנפט יזנק ל־175 דולר לחבית, התוצאה עלולה להיות קטלנית עבור חלק מהחברות. קירבי לא ניסה לרכך את האזהרה: בתרחיש כזה, אמר, יהיו חברות תעופה שלא ישרדו — ממש כפי שקרה בשנת 2020, כאשר מגפת הקורונה ריסקה את הענף.

מחירי הדלק הסילוני זינקו, ומחיר הנפט הגולמי מתקרב לרף של 100 דולר לחבית. בנמל התעופה הבין־לאומי של לוס אנג'לס הגיע מחיר גלון דלק סילוני ביום שישי ל־12.72 דולר, לעומת 9.73 דולר בדנוור ו־11.73 דולר במיאמי. קליפורניה, כדרכה, משלמת יותר מכולם — ולא במקרה. החוף המערבי של ארצות הברית מתפקד למעשה כ"אי דלק", שאינו מחובר לשאר המדינה באמצעות צינורות נפט. המשמעות פשוטה: דלק מגיע לשם בדרך ימית, ולכן העלות גבוהה יותר והרגישות לזעזועים חיצוניים גדולה במיוחד.

בתעשיית התעופה כבר מדברים במספרים שמקפיאים את הדם. סקוט קירבי, מנכ"ל יונייטד איירליינס, הזהיר השבוע כי אם מחירי הנפט יישארו ברמתם הנוכחית, החברה עלולה לספוג הפסד של 11 מיליארד דולר. לדבריו, מחירי הכרטיסים עשויים להתייקר בכ־20 אחוז. ואם תרחיש קיצון יתממש, והנפט יזנק ל־175 דולר לחבית, התוצאה עלולה להיות קטלנית עבור חלק מהחברות. קירבי לא ניסה לרכך את האזהרה: בתרחיש כזה, אמר, יהיו חברות תעופה שלא ישרדו — ממש כפי שקרה בשנת 2020, כאשר מגפת הקורונה ריסקה את הענף.

ההשוואה לימי הקורונה אינה מקרית. גם אז הענף נכנס לסחרור מהיר, חלק מהחברות פשטו רגל, ואחרות שרדו רק בזכות קיצוצים דרמטיים או סיוע חיצוני. אלא שהפעם האיום שונה: לא קריסת ביקוש, אלא זינוק בעלויות. עבור חברות עם מרווחי רווח זעומים, זו מכה שעלולה להיות לא פחות הרסנית.

החברות שנמצאות בסיכון הגדול ביותר הן חברות התעופה המוזלות. אלה בנו את מודל הפעולה שלהן על מחירים נמוכים, נפח נוסעים גבוה ותפעול רזה עד הקצה. אלן פיאל, דיקן משנה בבית הספר לניהול אירוח של אוניברסיטת מרכז פלורידה, הסביר כי חברות כאלה עמידות פחות בפני זעזועים מן הסוג הזה. כאשר עלויות הדלק קופצות בחדות, גם טיסה מלאה עלולה להפוך לעסקה גבולית — ולעיתים להפסד מובהק.

הדוגמה הבולטת ביותר היא ספיריט איירליינס, חברת התעופה המוזלת שכבר התמודדה לאחרונה עם משבר חריף ואף הגישה בקשת פשיטת רגל נוספת בשנה שעברה. החודש היא כבר קיצצה כמה קווי טיסה, ובין היתר ביטלה קווים מנמלי התעופה של בורבנק וסן חוזה בקליפורניה. זהו, ככל הנראה, רק השלב הראשון. בענף מעריכים כי חברות נוספות יעדיפו לתדלק בשדות תעופה זולים יותר, ולהימנע ככל האפשר ממילוי מכלים בקליפורניה. אם זה אכן יקרה, היצע הטיסות ממוקדים אזוריים חשובים עלול להצטמצם עוד יותר.

בכירי החברות אינם מסתירים את כוונתם לגלגל לפחות חלק מההתייקרות אל הצרכנים. אנדרו נוצ'לה, מנהל הסחר הראשי של יונייטד איירליינס, ניסח זאת בפשטות: בדיוק כפי שתחנות דלק מעלות מחירים בהתאם לעלות הדלק, כך ייאלצו גם חברות התעופה להתאים את מחירי הכרטיסים. לצד זאת הוא ניסה לשדר איפוק, וטען כי הענף יודע להיערך לזעזועים, משום שהם חלק בלתי נפרד מהמציאות העסקית שלו. אלא שההיערכות הזו אינה מבטלת את הבעיה — היא רק ממתנת אותה.

חלק מהחברות הגדולות נהנות מהגנה מסוימת באמצעות גידור דלק, כלומר חוזים שמבטיחים מחיר קבוע מראש לחלק מן הצריכה העתידית. אבל גם ההגנה הזאת מוגבלת. כאשר הלחימה נמשכת, השוק נותר עצבני והמחירים ממשיכים לטפס, אפילו חברות מגודרות מוצאות את עצמן תחת לחץ. מי שלא התגוננה בזמן, עלולה לגלות שכל שבוע נוסף של עימות גובה ממנה הפסדים כבדים.

בקליפורניה, כאמור, הפגיעה מורגשת בעוצמה כפולה. לא רק כרטיסי הטיסה מתייקרים, אלא גם הדלק למכוניות. מחיר הבנזין הממוצע במדינה עמד ביום שישי על 5.84 דולר לגלון, לעומת ממוצע ארצי של 3.97 דולר. עבור משפחות שמתכננות חופשת קיץ, המשמעות ברורה: גם הדרך לשדה התעופה יקרה יותר, וגם הטיסה עצמה.

יש כאן פרדוקס ברור. דווקא מי שמבקשים לברוח לכמה ימים מן המתיחות, לצאת לחופשה ולהניח את החדשות בצד, הם אלה שמשלמים בפועל את מחיר המלחמה. לא בשדה הקרב — אלא בקופה.

עם זאת, לא כל הנוסעים יגיבו באותה דרך. פיאל מזכיר כי חלק מן הציבור עדיין מוכן לשלם יותר תמורת נוחות וחוויה משופרת. זו גם הסיבה שחברות התעופה הגדולות ממשיכות להשיק מוצרים ושירותים חדשים, בתקווה שהנוסע החזק יותר כלכלית יפצה על היחלשות הביקוש מצד מי שמחפשים את המחיר הזול ביותר. יונייטד, למשל, השיקה השבוע מוצר חדש במחלקת התיירים, שמציע מרחב מותאם יותר למנוחה ולמשפחות עם ילדים קטנים. במילים אחרות: החברות הגדולות מנסות להרוויח יותר מכל נוסע, דווקא כשהשוק כולו נכנס לאזור מסוכן.

אבל מאחורי כל המהלכים האלה מסתתרת אמת פשוטה בהרבה. ככל שהמלחמה נמשכת, ככל שמיצר הורמוז נותר אזור מתוח, וככל שמחירי הנפט ממשיכים לטפס — כך כל טיסה הופכת יקרה יותר, וכל מושב במטוס נעשה תלוי יותר ויותר במצב הגיאופוליטי.

ולא פחות חשוב: חלק מן החברות שמכרו לאמריקאים כרטיסים זולים בשנים האחרונות, עלולות שלא להיות שם בפעם הבאה שירצו לטוס.