מערכת אנטי יהודית: ניו יורק ביטלה את יום ההיעדרות הקבוע למורים יהודים בערב פסח

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

בדיוק משום כך נקבע בשנת 1999 תקדים במסגרת בוררות עבודה: מחלקת החינוך של העיר ניו יורק תאפשר למורים יהודים אורתודוקסים להיעדר מעבודתם ביום שלפני חג הפסח. עבור רבים מן המורים לא הייתה זו רק הקלה מעשית, אלא גם הכרה רשמית בכך שבחברה רב־תרבותית אמיתית לא כל הימים נראים אותו דבר עבור כל אזרח.

מחלקת החינוך של ניו יורק מצידה פרסמה תגובה רשמית שלפיה היא מכבדת את אמונותיהם הדתיות של כל עובדיה ומציעה התאמות סבירות בהתאם לחוק, להסכמים הקיבוציים ולצרכים התפעוליים של מערכת החינוך. אך בעיני המבקרים, ניסוח זה מדגיש דווקא את סדר העדיפויות: צרכי המערכת עומדים לפני צורכי האמונה של העובד הבודד.

כעת, יותר מעשרים וחמש שנים לאחר אותה החלטה, בחרה מחלקת החינוך לסיים את הנוהג. בשנת 2025 הודיעה המחלקה כי לא יינתן עוד יום היעדרות ייעודי לערב פסח. במקום זאת, מורים המבקשים להיעדר יידרשו להשתמש בימי חופשה אישיים או בימי חופשה צבורים.

עשרים מורים אורתודוקסים הגישו במאי האחרון תלונה רשמית נגד ההחלטה. בפברואר השנה קיבלו את תשובת הרשויות: התלונה נדחתה.

משה ספרן, נשיא ארגון "המורים היהודים המאוחדים", לא הסתיר את ביקורתו. לדבריו, ההחלטה אינה רק טעות ניהולית אלא צעד הנושק לאפליה דתית. הארגון שלו פועל במסגרת איגוד המורים המאוחד של ניו יורק, הארגון הגדול המייצג את מורי העיר, וכעת נשקלת האפשרות לפנות לבוררות מחודשת.

מחלקת החינוך של ניו יורק מצידה פרסמה תגובה רשמית שלפיה היא מכבדת את אמונותיהם הדתיות של כל עובדיה ומציעה התאמות סבירות בהתאם לחוק, להסכמים הקיבוציים ולצרכים התפעוליים של מערכת החינוך. אך בעיני המבקרים, ניסוח זה מדגיש דווקא את סדר העדיפויות: צרכי המערכת עומדים לפני צורכי האמונה של העובד הבודד.

כדי להבין מדוע הוויכוח הזה טעון כל כך, צריך להבין את משמעות ההכנות לחג הפסח בקהילה האורתודוקסית. ההלכה מחייבת ביעור חמץ — כלומר ניקוי יסודי של הבית מכל מוצר המכיל דגן מותסס. במקרים רבים מדובר בהחלפת כלי מטבח, בניקוי עמוק של המטבח והבית כולו ובבדיקות מדוקדקות לפני כניסת החג. עבור משפחות רבות מדובר בעבודה הנמשכת שעות ארוכות ואף ימים.

לדברי ספרן, המורים אינם מבקשים חופשה רגילה. הם מבקשים שהמערכת תכיר בכך שיש ימים שבהם אדם דתי אינו יכול להגיע לעבודה מבלי לפגוע בקיום מצוות יסודיות באמונתו.

כאן גם טמון ההבדל בין יום חופשה אישי לבין יום היעדרות דתי מוכר. יום אישי הוא משאב מוגבל שמורה צובר ומשתמש בו לפי צרכיו — מחלה, ענייני משפחה או מנוחה. כאשר מערכת ציבורית מחייבת להשתמש בו לצורך דתי קבוע, טוענים המבקרים, היא למעשה הופכת את האמונה הפרטית לבעיה פרטית בלבד.

התקדים משנת 1999 נולד מתוך הבנה אחרת. באותה עת קבעה הבוררות כי מערכת החינוך של ניו יורק, המעסיקה מספר גדול של מורים יהודים אורתודוקסים, חייבת להסדיר את הנושא בצורה מכבדת וברורה. בעיר שבה הקהילה האורתודוקסית מונה מאות אלפי תושבים ומהווה חלק מרכזי מן המרקם החברתי, נשלח אז מסר ברור של הכרה וכבוד.

כיום המסר נראה שונה. מחלקת החינוך לא פרסמה הסבר מפורט לשינוי המדיניות. בהיעדר נימוק ברור עלו השערות שונות: אילוצים תקציביים, שינוי בגישה הניהולית או פשוט שחיקה בירוקרטית של נוהג שהתקבע במשך שנים.

כך או כך, הוויכוח הנוכחי חורג מעבר למקרה הספציפי של ערב פסח. הוא משתלב בדיון רחב יותר המתקיים ברחבי ארצות הברית: עד כמה מוסדות ציבור — בתי ספר, בתי חולים ורשויות ממשלתיות — מחויבים להתאים את עצמם לצרכים הדתיים של עובדיהם.

החוק האמריקאי מדבר על “התאמה סבירה”, אך המשמעות המעשית של המונח הזה נשארת לעיתים עמומה. עבור המורים האורתודוקסים בניו יורק, השאלה אינה תאורטית כלל. פסח הבא מתקרב, וההכנות אליו אינן ניתנות לדחייה — בין אם מחלקת החינוך מכירה בכך ובין אם לא.