כבוד מפוקפק: ראש עיריית ניו יורק חוגג רמדאן עם פעיל שקרא להפציץ את תל אביב

היה זה ערב רמדאן, אורות רכים ואווירה חגיגית, כאשר זוהראן ממדאני, ראש עיריית ניו יורק מזה חודשים ספורים, עלה אל הדוכן במסגד של אגודת המוסלמים האמריקאים בסטטן איילנד. הוא הגיע, כפי שהכריז האיש שהציג אותו, “ישירות מבית העירייה”, כדי להשתתף בחגיגות חודש הרמדאן. ממדאני חייך, הודה לקהל ואמר כי זהו “כבוד ועונג” עבורו להיות שם.

 

השאלה העומדת בפני תושבי ניו יורק — ובמידה רבה גם בפני מי שעוקבים אחר הפוליטיקה האמריקאית — אינה האם ראש עיר רשאי להשתתף באירועי רמדאן עם הקהילה המוסלמית בעיר. אין חולק כי זהו חלק טבעי מתפקידו הציבורי. השאלה היא אחרת: עם מי הוא בוחר לעמוד, מי מציג אותו בפני הציבור, ומה המסר המשתמע מבחירותיו.

 

אלא שהאיש שהציג אותו לא היה רק פעיל קהילתי. עבדאללה עאקל, המנהל הפוליטי של אגודת המוסלמים האמריקאים בניו יורק, התפרסם בשנת 2024 כאשר הוביל מאות מפגינים בקריאה: “הכה, הכה תל אביב, אבו עוביידה, אהובנו” — קריאה שנועדה להביע תמיכה בדובר הזרוע הצבאית של חמאס, שחוסל בידי ישראל באוגוסט 2025. עאקל הוביל גם קריאות לאינתיפאדה, פרסם ברשתות החברתיות טענות כי “אין מדינה בשם ישראל”, וקרא לתומכיו “ללמד את ילדיכם שהישות הציונית היא אויב”.

בספטמבר 2024 נעצר עאקל בהפגנה פרו-חמאסית. אוניברסיטת הרווארד פתחה נגדו חקירה בעקבות פרסומים אנטישמיים שיוחסו לו, אך החקירה נסגרה לאחר לחץ מצד פעילים בקמפוס. זהו האיש שראש עיריית ניו יורק הסכים להיות מוצג על ידו — ואף ציין כי נוכחותו באירוע היא “כבוד”.

ממדאני אינו מקרה בודד של חוסר זהירות פוליטית. מאז כניסתו לתפקיד הוא בנה סביבו בהדרגה מעגל של פעילים ואנשי צוות המזוהים עם עמדות אנטי-ישראליות מוצהרות.

שלושה מבכירי המינויים שביצע נמנו עם מייסדי ארגון מוסלמי שהטיל את האחריות לטבח שבעה באוקטובר 2023 על ישראל עצמה. ממדאני מינה גם את אלברו לופס — מי שכינה “גיבורים” את הפעילים שהסירו מודעות של חטופים ישראלים — לתפקיד מנהל מחוז ברוקלין בעירייה. נוסף על כך צירף את וליד שאהיד, שהצהיר אף הוא כי ישראל אשמה בטבח שביצע חמאס, לתפקיד סגן דובר לענייני כלכלה.

צעד נוסף שעורר מחלוקת היה הדחתו של הרב משה דייוויס מתפקיד מנהל המשרד העירוני למאבק באנטישמיות. במקומו מינה ממדאני פעילת שמאל הידועה בביקורתה החריפה על ישראל. הרב דייוויס אמר לאחר פיטוריו כי הוא סבור שהודח בשל היותו, לדבריו, “יהודי גאה התומך בישראל”.

 

לצפייה: https://www.facebook.com/share/r/1CAvm8FXqB/

 

האירועים הללו התרחשו על רקע מתיחות ביטחונית בעיר. באותם ימים נמנעה ניו יורק בנס ממתקפת טרור בהשראת ארגון המדינה האסלאמית. שני החשודים שנעצרו, אמיר בלאט ואיברהים קיומי, תכננו מתקפה שלפי החוקרים הייתה עלולה לגרום לנפגעים רבים אף יותר ממתקפת מרתון בוסטון בשנת 2013. אחד מהם צעק “אללה אכבר” בזמן מעצרו.

בהצהרתו הראשונה לאחר הסיכול נמנע ממדאני מאזכור הקריאה הזו. במקום זאת ציין כי האירוע התרחש סמוך להפגנה של גורמי ימין קיצוני — אמירה שחלק מהמבקרים פירשו כניסיון להסיט את מוקד הדיון מאופייה הג’יהאדיסטי של המזימה.

דפוס דומה עלה גם בנובמבר, כאשר מפגינים עטויי כאפיות התקהלו מחוץ לבית כנסת במנהטן, השמיעו קריאות אנטישמיות ויידו מקלות ובקבוקים לעבר המתפללים. בתגובה מסרה דוברת ראש העיר כי “מרחבים קדושים אינם צריכים לשמש לקידום פעילויות שמפרות את המשפט הבינלאומי” — רמז לכך שבית הכנסת אירח ארגון המסייע ליהודים לעלות לישראל.

השאלה העומדת בפני תושבי ניו יורק — ובמידה רבה גם בפני מי שעוקבים אחר הפוליטיקה האמריקאית — אינה האם ראש עיר רשאי להשתתף באירועי רמדאן עם הקהילה המוסלמית בעיר. אין חולק כי זהו חלק טבעי מתפקידו הציבורי. השאלה היא אחרת: עם מי הוא בוחר לעמוד, מי מציג אותו בפני הציבור, ומה המסר המשתמע מבחירותיו.

עאקל עצמו אמר בראיון לעיתון “וושינגטון פוסט” כי בכוונתו “להחזיק את ממדאני אחראי” אם ראש העיר לא יממש את הרטוריקה האנטי-ישראלית שהשמיע בעבר. זו אינה מערכת יחסים ניטרלית בלבד בין פוליטיקאי לבין פעיל קהילתי; מדובר בקשר שבו אקטיביסט בעל עמדות קיצוניות מצפה למימוש פוליטי של דרישותיו.

באותו ערב במסגד בסטטן איילנד חייך ממדאני ואמר כי נוכחותו במקום היא “כבוד ועונג”. עבור חלק מתושבי ניו יורק, התחושה הייתה אחרת לגמרי.