יש אמנים שמצליחים. יש אמנים שנחרטים. וסדקה היה מן הנדירים שעשו זאת פעמיים.
במרכז מנהטן, ב“בניין בריל” — מוקד היצירה של הפופ האמריקני בשנות החמישים והשישים — כתבו לצד שמות כמו קרול קינג וגרי גופין, בארי מאן וסינתיה וייל. בחדרים קטנים ולחוצים נולדו להיטים שהפכו לפסקול של דור
הוא נולד בשנת 1939 בברוקלין, למשפחה יהודית מרובת נפשות שחיה בדירת שני חדרים בברייטון ביץ’. אביו היה נהג מונית, אמו עקרת בית שעבדה בעבודות מזדמנות כדי לממן לבנה פסנתר ישן, לאחר שמורה בכיתה ב’ זיהתה בו כישרון יוצא דופן. אותו פסנתר היה שער היציאה לעולם.
כנער התקבל לאקדמיית ג’וליארד למוזיקה, שם למד פסנתר קלאסי — ובמקביל כתב שירי פופ. שותפו לכתיבה היה חברו מהשכונה, הווארד גרינפילד. גרינפילד כתב את המילים, סדקה הלחין. יחד הפכו לצמד פורה במיוחד.
במרכז מנהטן, ב“בניין בריל” — מוקד היצירה של הפופ האמריקני בשנות החמישים והשישים — כתבו לצד שמות כמו קרול קינג וגרי גופין, בארי מאן וסינתיה וייל. בחדרים קטנים ולחוצים נולדו להיטים שהפכו לפסקול של דור.
בין 1959 ל־1963 מכר סדקה כ־40 מיליון תקליטים. “אוי! קרול”, שנכתב כמחווה לקרול קינג; “ילדת לוח השנה”; “יום הולדת שמח שש עשרה”; ו“להיפרד זה קשה” — להיט שהגיע לפסגת המצעדים פעמיים, תחילה בגרסה קצבית ולאחר עשור בגרסה בלדית. מקרה נדיר שבו אותו שיר כובש את המקום הראשון בשתי תקופות שונות ובשני סגנונות שונים.
ואז הכול השתנה.
בשנת 1964 פלשו “הביטלס” לאמריקה והגדירו מחדש את הצליל. חברת התקליטים של סדקה לא חידשה את חוזהו. במקביל התברר כי מנהלו מעל בכספיו. בתוך זמן קצר מצא עצמו מחוץ למרכז הבמה — אמן שחי מהופעות ומחיאות כפיים, ונאלץ להסתפק בכתיבה לאחרים.
“הדממה הייתה הקשה מכול”, אמר לימים. “לא חוסר הכסף — אלא היעדר הקהל.”
אבל סדקה לא ויתר. הוא עבר לבריטניה, שם המשיך להופיע ולבנות לעצמו בסיס מחודש. בשנות השבעים שב לארצות הברית עם אנרגיה חדשה. הוא שיתף פעולה עם חברי להקת “אבא”, זכה לתמיכתו של אלטון ג’ון שהחתים אותו בחברת התקליטים שלו, והוציא אלבום שנשא כותרת מלאת מודעות עצמית: “סדקה חזר”.
והוא אכן חזר. “צחוק בגשם” ו“דם רע” הגיעו למקום הראשון במצעד האמריקני. הצמד “קפטן וטניל” הקליט את “אהבה תחזיק אותנו יחד” ובסיומו נשמעה הקריאה שהפכה לאגדה: “סדקה חזר!”. הביטוי נכנס לתרבות הפופ כסמל לתחייה.
מה שהבדיל את סדקה מרבים מבני דורו היה הקול. סופרן בהיר, כמעט נערי, שנשמר באופן יוצא דופן גם בגיל מבוגר. הזמר לוצ’אנו פברוטי אמר לו כי נדיר שמיתרי קול שומרים על כוחם מעבר לגיל שבעים — וסדקה אהב להזכיר זאת בחיוך. עד לשנים האחרונות המשיך להופיע עשרות פעמים בשנה, שר בשפות רבות, ובהן עברית ויידיש.
בשנת 2022 הודיע כי יפסיק לכתוב שירים חדשים. כעבור שנתיים מכר את קטלוג יצירותיו — מאות שירים שהוקלטו, תורגמו ובוצעו ברחבי העולם.
הוא הותיר אחריו את רעייתו לבה, שלה נישא בשנת 1962, את ילדיו מארק ודרה, ונכדים. ובעיקר הותיר שירים — כאלה שמתנגנים ברדיו, בחתונות, במטבחים ובזיכרונות פרטיים של מיליונים.
ניל סדקה איננו. אבל “להיפרד זה קשה” ימשיך להזכיר עד כמה.
